מהו הסכום שמדינה צריכה להשקיע בתרופות לאזרחיה?

העיסוק האינטנסיבי המוצדק בשאלת הרכב הסל, הסיפורים האישיים קורעי הלב, הדיון בתרופה זו או אחרת מושך את תשומת הלב הציבורית, בגלל הדילמות האנושיות והמוסריות שבו. הבעיה המרכזית של דיון זה הוא בכך שהוא מתנהל במרחב המשפיע פחות על סל התרופות.

ומדוע ? בשל העובדה שהדבר המכריע ביותר את גורל הסל הוא שתי החלטות שכלל אינן נמצאות במנדט של ועדת הסל. ההחלטה הראשונה היא שאלת גודל הסכום שיוקצה לוועדת הסל. סכום זה אינו נקבע לאור הצרכים, ואפילו לא כגודל קבוע מתוך תקציב המדינה. בכל שנה מחליט שר האוצר על תקציב ועדת הסל, והחלטתו אינה קשורה לרפואה אלא לשיקולי חלוקת התקציב. ועדת הסל פועלת אפוא בתוך סד תקציב שנקבע משיקולים פוליטיים ומקצועיים, וגודלו הוא שמשפיע יותר מכל על עבודתה. הוויכוח הציבורי צריך אפוא להתנהל על נושאים אלה, אך תשומת הלב לא ניתנת לשם.

החלטה שני היא האם המדינה מתערבת בניסיון המתמיד להוריד את מחיר הטכנולוגיות, ולגרום לכך שבתקציב המוצע תהיה אפשרות לגאול יותר אנשים ממצוקתם. יש למדינה כלים רבים לעשות כך, ואם לשם יופנו המאמצים תיפתחנה אפשרויות רחבות הרבה יותר.

עכשיו כשוועדת סל התרופות הרכיבה רשימה מרשימה מאוד של תרופות שמצילות חיים ומשפרות את איכות חייהם של חולים, זה הזמן לקיים דיון ציבורי בנושא. זו איננה רק שאלה של כסף. זו שאלה אתית מהותית ביותר, שכן מחיר התרופות מאמיר לסדרי גודל חדשים לחלוטין, והתרופות הביולוגיות, והגנטיות, וטכנולוגיות נוספות מביאות אותנו למחירים שלא ניתן לעמוד בהן.

ממילא, עולות שאלות אתיות בדבר גבולות האפשרויות, ההכרה שלא ניתן לעשות את כל מה שהיינו רוצים, קביעת סדרי עדיפויות, מעמדם של טיפולים הרואיים שעלותם "גדולה עלינו", שוויוניות וחלוקת משאבים הוגנת, ועוד ועוד. דווקא אחרי שוועדת הסל סיימה בהצלחה את תפקידה, ותהליך הרכבת סל התרופות של 2018 עוד לא התחיל - חובה לפנות לסוגיות האמיתיות שהשפעתן על אורחות חיינו היא דרמטית.

אני מאמין שיש דרכים רבות המאפשרות מיצוי טוב יותר של התקציב, באותם שני תחומים: גם בהחלטה שיטתית ועקבית על גודל הסל והאחוז הקבוע מתקציב המדינה שהוא צריך להיות (שכאמור, זו אינה רק שאלה כלכלית, אלא גם שאלה אתית מהמדרגה הראשונה), וגם ניסיון אגרסיבי יותר להגיע להסכמים אחרים עם חברות התרופות, לעודד מחקר ופיתוח במוסדות ללא כוונות רווח ועוד. נראה לי שכשנמצא את הפתרון הנכון נוכל לעשות באותו הסכום הרבה יותר למען רפואתנו.

הבחירה בחיים, וציווי התורה לבנות תורת חיים, הם ערכים יסודיים בזהות היהודית שלנו, ועכשיו חובה להקדיש להם את הזמן הראוי ואת המאמץ הנדרש, ולהתמקד במה שמשפיע יותר מכל על מערכת הבריאות הציבורית.

הרב יובל שרלו ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר וחבר ועדת סל התרופות לשעבר