בין מדבר לגלובליזציה. הצצה למדינת האח הגדול במפרץ
בעידן שבו העולם הערבי סובל ממשברים עמוקים חוצי-גבולות, איחוד האמירויות שמוכרת לנו בעיקר מחיסול מבחוח נותרה מרחב יחסית סטרילי מעימותים, ועל כן מתנהגת כאחות גדולה ואחראית באזור פרוע. איך זה קרה?
במרחב האווירי מעל המפרץ הפרסי החלה שקיעה ואור דמדומים פיזר צבעים מרהיבים מעל המים. אבו דאבי נצנצה מתחתיי, שטיח של טלאים מרובעים, מתוכננים להפליא, של אורות ניאון ומגדלים בוהקים. את המחקר על המדינה התחלתי לפני כמה שנים, ומאז ייחלתי לרגע שבו אוכל להכירה מקרוב ובאופן בלתי אמצעי. כשהמטוס החל להנמיך צנח לבי יחד איתו, אך הנחיתה מיקדה אותי במשימה.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
איחוד האמירויות הערביות היא פדרציה של שבע אמירויות. המוכרות שבהן, אבו-דאבי ודובאי, הן החשובות והמשפיעות שבפדרציה. אמיר אבו דאבי מכהן גם כנשיא הפדרציה וסגנו הוא אמיר דובאי. הסדר זה התקיים מאז יסוד הפדרציה בשנת 1971, על אף שהחוקה (שתוקנה בשנת 2004) מאפשרת לכל אחד ממנהיגי האמירויות להתמנות לתפקידים אלה. אמירות אחרת, שנחשבת לכוח עולה במדינה ובאזור, היא שארג'ה. בשנים האחרונות מנסה שארג'ה למתג עצמה כמוקד אקדמי, תרבותי ועסקי, ומנהיג האמירות עצמו הוא בעל שני תארי דוקטורט. האמירויות הפחות מסוקרות בתקשורת הן עג'מאן, ראס אל-ח'ימה, אום אל-קיוין ופוג'ירה - ולא תמיד בצדק.
רב-תרבותיות כדרך חיים
על הרב-תרבותיות יעידו גם כל עצי האשוח בקניונים הגדולים בתקופת חג המולד, תחביב הקריקט שהפך לפופולרי גם בקרב המקומיים ופסטיבל "הכפר הגלובלי" המרשים, אשר מתקיים במשך כחודש שלם וכולו נועד להאדיר את מגוון התרבויות במדינה ובעולם. אולם אין לטעות: כוחם ומעמדם הגבוה של האמירתים המקומיים מעוגן במנגנונים פוליטיים, כלכליים וחברתיים, ודווקא היעדרה של שיטת בחירות מקל, באופן אירוני, על שיח הזכויות והייצוג. מהנהג הפקיסטני למדתי שהזרים מגיעים למדינה מפוכחים ומודעים לסטטוס קוו האילם הזה, והם אינם מצפים לשוויון זכויות. תסכולם נובע דווקא מחשבון החשמל הגבוה במדינה הנהנית ממקור האנרגיה השמיש ביותר בעולם.
נסיעה לאורך ערי החוף של המדינה מציגה מופת של תכנון עירוני וניהול תשתיות. שלטי הדרכים (שמנוקים מאבק וחול פעם ביומיים בממוצע) כתובים בערבית ובאנגלית, גם באזורים הנידחים ביותר. במסעי הקדשתי זמן דווקא לפריפריה, בניסיון להבין מה קורה כשיוצאים מהאזורים התיירותיים והמוכרים. ניסיתי גם לעמוד על ההבדלים בין האמירויות השונות, שקווי גבול מפותלים מפרידים ביניהן והן מפוצלות למובלעות ללא רצף טריטוריאלי.
מדינה מרושתת במצלמות
השבטים לא נעלמו עם קום המדינה. עד היום, שם המשפחה והשיוך השבטי של האמירתי מהווים זהות חזקה יותר מתעודת הזהות הפדרלית. עם זאת, השבטים הנוודים נעלמו מן הנוף.
האמירתים משמרים את החוויה הבדואית רק כתרבות פנאי לימי החורף, אז הם יוצאים למדבר עם אוהלים בסופי השבוע כחוויה משפחתית מגבשת. למעשה, האמירויות מבוססות על חלוקה שבטית; באופן חריג יחסית במזרח התיכון, הגבולות הפוליטיים באזור תוחמו על פי שיקולים חברתיים ומקומיים. הממצא המרכזי העולה מן המחקר שלי הוא שהיציבות המרשימה של המדינה נובעת מכך ולא מעושרה הכלכלי.
רבים זוכרים את האמירויות בהקשר של חיסול פעיל חמאס מחמוד אל-מבחוח ודמותו הצבעונית של מפקד משטרת דובאי, דאחי חלפאן תמים. הסרטונים המפורסמים שתיעדו כל רגע במבצע היו קצה הקרחון של מה שנראה כתרבות האח הגדול. דומה שלא היה מקום ציבורי אחד במדינה שלא רושת במצלמות - חנויות, מעליות, אוטובוסים ומסעדות. לצד מצלמות המהירות אף מותקנות מצלמות המתעדות את פנים הרכב ומשמשות לקניסת נהגים שמשתמשים בטלפון נייד. במרחבי ה-Wi Fi במלונות לא מצאתי נקודת ישיבה אחת ללא מצלמה שהביטה עלי ועל הטלפון שלי מלמעלה. לשמחתי, דאגתי מבעוד מועד למחוק כל זכר לעברית במכשיר והסרתי חשש מלבי.
תרבות החלונות השחורים
בתרבות החלונות השחורים רב הנסתר על הגלוי. הביקור באמירויות העשיר את מחקרי בחוויות מכלי ראשון: ספיגת התרבות, הלכי הרוח של תושבי המדינה, תופעות שהכרתי מן הספרים ועוצמתן היכו בי במהלך הביקור, ותופעות אחרות שאפשר לגלות רק במבט מבפנים. נחשפתי לטבע דרמטי, לתרבות הנאבקת על דמותה בין מדבר לבין גלובליזציה, לנרטיבים המקומיים ולאופיים של הגבולות הפנימיים.
מדינת איחוד האמירויות הערביות היא בעיניי הסיפור שלא סופר עדיין במדינת ישראל בנוגע למזרח התיכון. אנו רגילים להשתמש במושגים כמו "תרבות ערבית" ו"איסלאם פוליטי", אבל ברזולוציה גבוהה מושגים אלה מקבלים משמעות שונה ממקום למקום. התרבות באמירויות שונה באופן מהותי מזו הלבנטינית, והאיסלאם במדינה נחשב למתון יחסית, כשהאמירויות נחשבות למדינה היותר ליברלית ומתונה מבין מדינות המפרץ. בעת סיקור ההפגנות במצרים, למשל, נמנעו האמירתים מלהתראיין לרשת אל-ג'זירה של קטאר השכנה, שנקטה בקו רדיקלי שתמך ב"אחים המוסלמים". רבים מהאמירתים אף קיצצו את זקנם, כיוון שהם רואים בכך סממן דתי-פוליטי.
לא מעט צבעים ישנם בפסיפס התרבותי המכונה "העולם הערבי-מוסלמי", ואיחוד האמירויות היא רק דוגמה אחת לכך.
מורן זגה היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית ובמרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה. היא דוקטורנטית לגאוגרפיה פוליטית באוניברסיטת חיפה ועוסקת בחקר גבולות המזרח התיכון
המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים
לפנייה לכתב/ת 
