האיש שמציל מתאבדים שקופצים לדנובה
הדייג רנטו גרביץ' מבלגרד מבלה 90% מזמנו בנהר הדנובה הקפוא, ובמהלך 18 שנה הציל 29 בני אדם שקפצו מגשרים אל מותם. אחרי שהסתכל למוות בעיניים שוב ושוב ואמר לו "לך", יש לו כמה תובנות מעניינות
היא הניחה את התרמיל שלה, טיפסה על הגדר – וקפצה אל מימיו הגועשים של נהר הדנובה: נערה בת 16 הייתה האדם ה-29 שמנסה להתאבד בקפיצה לנהר אבל ניצל בזכות רנטו גרביץ', דייג ובעל מסעדה מבלגרד.
האירוע התרחש בחודש אוקטובר. "היה לה מזל שישבתי סמוך לשם עם חבר ומשיתי אותה", מספר גרביץ', גבר אתלטי בן 55. "ישבתי בטברנה שלי, ואז שכן רץ ואמר שמישהו קפץ מהגשר. לקחתי את הסירה שלי וחילצתי אותה", הוא משחזר.
גשר פנצ'בו נבנה ב-1946, וקנה לו שם של מוקד משיכה לנואשים של בלגרד. עד שנת 2014 היה הגשר, המשמש גם כביש ומסילת רכבת, נקודת המעבר היחידה מעל הדנובה בבירה הסרבית. גם בהפצצות נאט"ו ב-1999 הוא לא נהרס. גשר ברנקוב בעיר הוא עוד מוקד משיכה למי שרוצים להתאבד, אבל לדברי גרביץ' נהר סבה הזורם תחתיו הוא לא יותר מבריכה אם משווים אותו לדנובה.
כשמדברים על הדנובה הרב-עוצמה חושבים בוודאי על המראות הרומנטיים שהוא מזמן בעשר המדינות שבהן הוא עובר, אבל אדם שיחליט לקפוץ לנהר – השני באורכו באירופה – ייסחף למרחק קילומטרים רבים, ובחורף יצטרך להתמודד גם עם הטמפרטורות שלו, רק קצת מעל האפס. גרביץ' מסביר שלמי שקופץ לנהר יש 20-15 דקות עד שילקה בהיפותרמיה קטלנית.
גרביץ', נשוי ואב לשלושה בנים בוגרים, הוא בן למשפחת דייגים שחיה ליד הנהר זה ארבעה דורות. בחלק הנהר שלידו שוכנת הטברנה שלו, "אצל רנאטו וגוצ'ה", רוחב הדנובה קרוב לקילומטר. בערפל החורף קשה לזהות אפילו את הגדה השנייה. חלק מהמתאבדים מתים מדום לב אחרי שהם קופצים או פוגעים במים – כ-20 מטר מתחת לגשר. זה מה שקרה לגבר בן 73 שקפץ אל מותו לפני שנתיים. "למי ששורד יש רפלקס הישרדות", הוא אומר. "הם צורחים ושוחים".
מדי שנה מדווחות הרשויות על 30-25 ניסיונות התאבדות בגשרים של בלגרד. "אלה רק המקרים שנרשמים", מבהיר סשה קנזביץ', סגן המפקד של יחידת השיטור הימי של בלגרד. לדבריו בסוף הקיץ מגיע מספרם של ניסיונות ההתאבדות לשיא. המשטרה מנסה למנוע ניסיונות התאבדות כשאנשיה מבחינים במקרים חשודים במצלמות האבטחה המוצבות באזור הגשרים, אבל תחנת המשטרה הקרובה ביותר לנהר נמצאת במרחק 15 דקות משם.
"אני מכיר את רנאטו מאז ומעולם", מספר קנזביץ'. "לולא העזרה שלו אנשים רבים לא היו שורדים אחרי הקפיצה לנהר". גרביץ' מספר שהוא מבלה 90% מזמנו בדיג. 29 האירועים שבהם הציל מתאבדים שקפצו מגשר פנצ'בו מתפרשים על שני עשורים, ומאמציו זיכו אותו בהכרה רשמית מהרשויות. במסעדה שלו יש קיר עמוס תעודות שקיבל מהרשויות כהוקרה על אומץ לבו, ואפשר למצוא עליו גם כתבות שפורסמו על מעשיו. בשנת 2008 הוא נמנה עם כ-200 סרבים שזכו להכרה בהישגיהם יוצאי הדופן.
מנתוני ארגון הבריאות העולמי עולה כי סרביה ניצבת במקום השלישי ברשימת המדינות האירופיות עם שיעור המתאבדים הגבוה ביותר – 16.8 מתאבדים לכל 100,000 תושבים. גרביץ' סבור שרוב ניסיונות ההתאבדות הם זעקה לעזרה, משום שרוב המנסים להתאבד קופצים מהגשרים בשעות האור: "הם רוצים שיראו אותם, הם רוצים להשמיע קריאת מצוקה". לדבריו מי שבאמת רוצה להתאבד מעדיף את גשר ברנקוב, משום שבגדותיו קירות בטון. ככל הידוע לגרביץ', מ-29 האנשים שהציל רק אחד ניסה להתאבד שוב – וגם הצליח. הוא קפץ על משטח הבטון.
מעשה ההצלה הראשון של גרביץ' היה לפני כ-18-17 שנה. זה היה ניסיון התאבדות של בחור צעיר. "ניסיתי כמה פעמים לשכנע אותו לאפשר לי להציל אותו, ממש התחננתי שייתן לי יד כדי שאמשה אותו מהמים", הוא מספר.
לא פעם תוהה גרביץ' מה עלה בגורלם של האנשים שהוא הציל. מ-29 בני האדם שהציל רק שניים – שתי נשים – יצרו איתו קשר אחרי ההצלה. אחת מהן היא אם כעת, וגרביץ' מספר שהיא "הבינה שהחיים שווים הרבה יותר משהיא חשבה".
פסיכיאטר שבא פעם למסעדה של גרביץ' אמר לו שרוב האנשים שניצלים מניסיונות התאבדות אסירי תודה לנצח על מעשי הצלה כמו שלו. "ובכל זאת, הייתי רוצה לדעת עליהם משהו", הוא אומר. "הייתי רוצה לדעת שנתתי להם חיים שניים ושהם המשיכו לחיות".
לפנייה לכתב/ת 
