באדיבות דאעש: הפצצות המתקתקות שבות הביתה
המדינה החילונית ביותר במגרב וחלוצת מהפכות "האביב הערבי" היא גם המדינה הערבית המובילה בייצוא ג'יהאדיסטים. איך זה קרה דווקא לתוניסיה?
המשבר בתוניסיה צריך לעניין ולהדאיג כל אחד מאחר שהוא מעין נבואה. אחרי חיסול "המדינה האיסלאמית" (דאעש) בלוב, שבים המתנדבים הג'יהאדיסטים לביתם בתוניסיה השכנה. זה מה שככל הנראה יקרה בעולם כולו אחרי חיסול דאעש בעיראק ובסוריה בשנה-שנתיים הקרובות. מה ניתן ללמוד מההתמודדות התוניסאית עם הטרוריסטים החוזרים? האם גם ישראל תצטרך להתמודד עם הבעיה בעתיד?
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
הדילמה של תוניסיה: טרוריסטים מדאעש רוצים לחזור
תוניסיה הייתה אמורה להיות מופת להצלחת מהפכות "האביב הערבי". בניגוד ללוב השכנה, לסוריה ולתימן, לא פרצה בתוניסיה מלחמת אזרחים. בניגוד למצרים, האסלאם הפוליטי לא ירד מהשלטון בהפיכה אלימה, אלא בבחירות דמוקרטיות. אם כך, כיצד ניתן להסביר את העובדה שתוניסיה היא המייצאת מספר אחת של ג'יהאדיסטים לכל זירות המלחמה של דאעש בלוב, בעיראק ובסוריה ושל שלוחת אל-קאעידה בסוריה, ג'בהת פתח א-שאם ("חזית ניצחון סוריה"), לשעבר ג'בהת א-נוסרה? לפי פרסומים ממשלתיים בתוניסיה, מדובר בכ-3,000 מתנדבים והמספרים כנראה גבוהים בהרבה, בין 4,000 ל-5,500 שגילם נע בין 18 ל-35, לפי מכוני מחקר שונים.
4,000 פצצות מתקתקות בדרך חזרה הביתה
הבעיה המרכזית בתוניסיה היא בסעיף 25 בחוקת המדינה שמאפשר חזרה של כל אזרח במדינה לארצו. נשיא תוניסיה בג'י קאיד אסבסי אמר בעניין כי "תוניסיה מקדמת בברכה כל אזרח המעוניין לשוב ואנו כפופים לחוק, אולם כל אדם יישא באחריות למעשיו". בשנה החולפת אירעו כארבעה פיגועים במדינה על ידי מתנדבים ג'יהאדיסטים ששבו למדינה, ובדצמבר התקיימו הפגנות נגד קליטתם במדינה.
אם כן, קיים ויכוח בממשלה ובקרב העם כיצד לפעול בנושא. מצד אחד לא ניתן לשלול את אזרחות הטרוריסטים ומצד שני נשאלת השאלה אם ניתן להעמיד לדין מספר כה גדול של אזרחים.
קשיים משפטיים
חוק הטרור התוניסאי מספר 33 בחוקה אינו מספק פתרון. חלק גדול מהטרוריסטים שחוזרים נעצרו לחקירה ושוחררו, מאחר שאין למשטרה די ראיות להשליכם לכלא. הבעיה המרכזית היא שהם פעלו מחוץ למדינה ואין מידע מדויק מה בדיוק עשו בשטח זר. ידוע רק באופן כללי כי הלוחמים עברו שטיפת מוח וביצעו פשעים קשים כגון רצח, אונס וכד'. לא נעשה למעשה שום מעקב מסודר אחרי פועלם של המתנדבים ולכן שיפוטם מורכב. בנוסף: למדינה הצפון אפריקנית גם אין ניסיון בשיקומם של אזרחים אלה והשבתם למסגרת של חיים נורמליים. חשוב לציין כי הצעירים חזרו לתוניסיה לא משום שהם התחרטו על מעשיהם, אלא בגלל שארגונם הובס במלחמה. משמעות הדבר היא שהם עדיין מאמינים באידיאולוגיה המסוכנת שבשמה התגייסו.
מדוע דווקא תוניסיה?
בתוניסיה עלול להתרחש בשנים הקרובות מה שאירע באלג'יריה, השכנה ממערב, בשנות ה-80. אחרי ששבו ג'יהאדיסטים רבים שלחמו באפגניסטן, הוקמו תאי טרור ברחבי אלג'יריה והמדינה לא הצליחה או לא רצתה (על מנת להצדיק את חוקי החירום והדיקטטורה) לחסלם עד שנות האלפיים.
מדוע דווקא תוניסיה הפכה למדינה הערבית המובילה בייצוא הג'יהאדיסיטים? תוניסיה היא המדינה החילונית ביותר במגרב והיחידה שבה הצליח "האביב הערבי". ההסברים השונים מסייעים להבין את שורשי התופעה, אך לא ממש עונים על השאלה. יש המצביעים על הדיכוי הקשה של ארגוני הדת במדינה בתקופת שלטונו הממושכת של הנשיא המודח זין אל-עבדין בן-עלי.
אחרים מצביעים על הרס התשתית הערכית של המשפחה שנבעה מפגיעה כלכלית באב המשפחה. כשהאב המפרנס איבד את כבודו בשל אבטלה ועוני שהגיעו לשיאם ערב "האביב הערבי", איבדו צעירי המשפחה את האמון במדינה והמשפחה איבדה את יכולתה להטיל את מרותה על הצעירים. כזכור, "האביב הערבי" פרץ בעקבות ייאושו של ירקן צעיר, מוחמד בואזיזי, שסחורתו הוחרמה והוא הושפל על ידי שוטרים ואז הצית את עצמו. למרות המהפכה בתוניסיה, שיעור האבטלה לא ירד בקרב הצעירים (חצי מאוכלוסיית המדינה מתחת לגיל 35), דיכוי המשטרה נותר אלים ומוגזם, השחיתות נותרה בעינה בפקידות ובשלטון ולמעשה אין עתיד לרוב הצעירים בתוניסיה. לאורך הגבול עם אלג'יריה מוצאים פעילי טרור מחסה באזורים הרריים, שם הם מתארגנים ומתאמים את פעולותיהם עם ג'יהאדיסטים מאלג'יריה. באזורים אלה הגישה של הצבא לתאי הטרור קשה.
איסלאם פוליטי בשירות הג'יהאד
יש המצביעים על מפלגת "א-נהדה" (התחייה) ששלטה בתוניסיה בעקבות בחירות אוקטובר 2011 עד 2014, כאשמה במצב במדינה הצפון אפריקנית. מפלגה זו הקשורה אידיאולוגית בתנועת "האחים המוסלמים" עודדה את התעמולה הסלפית במסגדים ובערוצי התקשורת. תנועה זו, השואפת לחזור לערכי הדת הסונית השמרניים ולחדש את האימפריה המוסלמית, ממומנת בעיקר על ידי סעודיה וקטאר. ניצחון "א-נהדה" במקביל לניצחון "האחים המוסלמים" במצרים והשתלטות המורדים הסונים בסוריה נתנה השראה לצעירים בתוניסיה שחשו כי חלומם מתגשם.
מכיוון שהבעיה התוניסאית צריכה להדאיג את העולם כולו, יהיה על ממשלת תוניסיה לשתף פעולה עם מנגנוני מודיעין אחרים שאספו חומר ועוקבים אחרי תנועתם של הטרוריסטים גם במערב וגם במדינות שאין לתוניסיה קשרים סדירים עמם כמו סוריה, עיראק והמעצמה הרוסית.
אחרי תוניסיה: ירדן הבאה בתור
מאחר שרוסיה, איראן, חיזבאללה וצבא המשטר הסורי מתרכזים במלחמתם בארגוני הג'יהאד הסוניים במערב סוריה, נראה כי ארגונים אלה יחוסלו עוד לפני דאעש. סופם יביא בטווח הקצר לחזרתם בעתיד של מאות ג'יהאדיסטים לירדן, שהתגייסו לארגון "ג'בהת א-נוסרה" הנמצא כעת בנסיגה בעיקר מאז נפילת המורדים בחלב. לאחר מכן צפוי גל נוסף של 4,000 מתנדבים בקירוב, שישובו אחרי חיסול דאעש בצפון סוריה.
ד"ר חוסאם אל-עתום, פרשן ירדני, סיפק הסברים לכמות הגדולה של מתנדבי הג'יהאד בירדן, הדומים באופן מדהים לאלה שמעניקים פרשנים תוניסאים: פירוק התא המשפחתי, שטיפת מוח דרך האינטרנט, עוני וייאוש מהממסד ואבטלה. ד"ר תיסיר משארקה מירדן טען כי הבעיה קשורה לריקנות של הדור והיעדר השכלה המביאים לחיפוש משמעות במקומות הלא נכונים. הצעירים מתפתים להתגייס לזירות הג'יהאד גם על מנת להשיג בנות זוג ושפחות בקלות וללא מאמץ. רבות מהבנות המתבגרות בתוניסיה וגם לא מעט בירדן מנסות לפרוץ את המסגרת המסורתית על ידי התנדבות ל"ג'יהאד א-נכאח" (מלחמת הקודש של הנישואים ללוחמים) ונוכחות לדעת בשטח שזו למעשה זנות. גם ירדן, כמו תוניסיה, תצטרך להתמודד עם החוק המאפשר לאזרחים לשוב והקושי להפוך את הטרוריסטים לאזרחים רגילים.
כמה ישובו לישראל? האם קיים איום?
לפי פרסומים מהשנה החולפת, מספר המתנדבים לארגונים איסלאמיים בישראל נמוך יחסית למדינות האזור, כ-60 במספר, מחציתם לדאעש. בישראל, השב"כ מונע בדרך כלל מפעילים לצאת ותופס את הפעילים בשלב ההתארגנות. בעזה נלחם חמאס בחורמה נגד אנשי דאעש מחשש כי ישתלטו על הרצועה. זהו חלק מהמאבק הפנימי המתחולל זה כמה עשורים בין תנועת "האחים המוסלמים" לבין התנועה הסלפית. מספר המתנדבים הנמוך מאפשר למנגנוני הביטחון של ישראל לעקוב ביעילות אחרי הפעילים ולעצור אותם עם שובם.
לא כך הוא המצב בירדן ובתוניסיה. במדינות רבות בעולם, כולל במערב אירופה, מהם יצאו מאות מתנדבים לארגוני הג'יהאד בסוריה ובעיראק, תתעורר אחרי חיסול דאעש "הבעיה שאחרי הפתרון". צרפת, גרמניה, אנגליה, רוסיה ועוד מדינות יצטרכו להתמודד עם אותן הדילמות המעסיקות את תוניסיה כיום: זכות האזרחים לשוב מול הסיכון בהשבתם, הצורך לכלוא אותם מול הסכנה כי יגייסו פעילים בכלא, הצורך לשלב את הצעירים בחברה מול שטיפת המוח לה היו נתונים. היתרון שיהיה להם הוא שהם יוכלו ללמוד מהדוגמא של תוניסיה וירדן.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
