בתי הסוהר ביפן הופכים לבתי אבות
יפן נמצאת בעיצומו של "גל פשיעה גריאטרית", שבו 20% מהעצורים הם בני 65 פלוס. הממשלה מגיבה באספקת עובדים סיעודיים, והסוהרים עוזרים לאסירים להתרחץ. כשהמצב הכלכלי בחוץ קשה, ובכלא יש אחיות וארוחות קבועות, לא מפתיע שיש כאלה שלא רוצים להשתחרר. רובם יחזרו לכלא
כל יום בשבילו זה אותו דבר. הוא קם ב-06:45, אוכל ארוחת בוקר שנמשכת 20 דקות ומתייצב לעבודה ב-08:00 על השעון. לא מדובר בעובד צווארון לבן טיפוסי. האיש, כבר בשנות ה-80 לחייו, נמצא בבית הסוהר - שממנו הוא חושש לצאת. "אני לא יודע איזה חיים יהיו לי אחרי שאצא", אומר האסיר הקשיש בכלא פוצ'ו בטוקיו, שבו הוא מרצה עונש מאסר על גניבה. "הבריאות שלי תדאיג אותי, וגם המצב הכלכלי".
המקרה של אותו אסיר, שבחר להישאר בעילום שם, אינו ייחודי. יפן נמצאת בעיצומו של "גל פשיעה גריאטרית", שגורם לבתי הסוהר להיראות יותר כמו בתי אבות. המצב הפך קשה כל כך שהממשלה אישרה באפריל לספק אחיות ועובדים סיעודיים למחצית מ-70 בתי הסוהר במדינה, בעלות של 59 מיליון יין (495 אלף דולר).
אחד מהתפקידים של הסוהרים הוא להבטיח שהאסירים לא בורחים מהכלא. עכשיו הזמנים השתנו. "זו בעיה כשהעבודה של הסוהרים בכלא הופכת להיות דומה יותר לעבודה בבית אבות", אומר שינסוקה נישיוקה ממשרד המשפטים היפני.
הסוהרים בפוצ'ו, בית הסוהר הגדול ביפן שבו יש גברים בלבד, צריכים לעזור לחלק מהאסירים להתרחץ ולפעמים גם להחליף להם חיתולים. "האסירים המבוגרים לפעמים מתקשים לשמוע", אומר נישיוקה. "הם לא מבינים את ההוראות וצריכים ללכת לשירותים בתדירות גבוהה. זה קשה. אנחנו צריכים עוד סוהרים". כחלק מהתוכנית להתמודד עם התופעה הרשויות נתנו אור ירוק לשלוח לבתי הסוהר מאמני כושר ופיזיולוגיים כדי לדעת מה הצרכים של האסירים הקשישים.
החיים בכלא ביפן הם כמובן לא קלים. בזמן שהאסירים נדרשים לעבוד נאסר עליהם לדבר. הם חייבים לצעוד בטור עורפי בלבד, וגם על השימוש במקלחות יש הגבלות. גם כשיש אירועים נדירים שנועדו לבדר אותם הם נדרשים לשבת זקופים עם הידיים על הברכיים. מחיאות כפיים בדרך כלל אסורות. אורח החיים מונוטוני וקשוח, ועדיין רבים מהם מעדיפים את החיים הנוקשים בכלא על החיים בחוץ. כאן לפחות יש להם מיטה, אוכל ותרופות.
"בבית הסוהר יש להם גג מעל הראש וארוחות קבועות", אומרת טינה מסצ'י, פרופסורית באוניברסיטת פורדהאם לעבודה סוציאלית. יוקייה קווהארה, שאחראית על רווחת האסירים בכלא פוצ'ו, אומרת שהאסירים המבוגרים נוטים לפתח חרדה מהיום שבו ישתחררו מהכלא. "בבית הסוהר הם לא צריכים לדאוג מדברים יומיומיים", היא מסבירה.
70% חוזרים לכלא: "אין עצמאות כלכלית"
שיעור האסירים בני ה-65 ומעלה שחוזרים לכלא גבוה – כ-70% מהמשתחררים המבוגרים ייכלאו שוב תוך חמש שנים. "הסיבה שרבים מהאסירים לשעבר חוזרים לבתי הסוהר היא בגלל שקשה להם להיות עצמאיים כלכלית", אומרת אקיו דוטוצ'י, חוקר במכון NLI. "אחרי שאתה חוזר לחברה קשה מאוד להבטיח שיהיו לך בית ועבודה, והם מבודדים חברתית כשיותר ויותר אנשים חיים לבד", הוא מוסיף.
כלא פוצ'ו מנסה לסייע למשתחררים הזקנים עם סימולציות של ראיונות עבודה והרצאות על שירותים סוציאליים לקראת השחרור. בנוסף הוקמו גם מרכזי קליטה שאליהם יכולים להגיע המשוחררים המבוגרים. באחד המקומות האלה, בריוזנקאיי בטוקיו, מציעים למשוחררים הזקנים שיעורי מחשבים ונימוסים בסיסיים, בנוסף לארוחות ושהות של ארבעה חודשים.
טרומי אובאטה, מנהל המוסד לשיקום האסירים המשוחררים, חושב שמדובר בתקופה קצרה בהרבה מהנדרש. הוא מאמין שהסיכון הגדול לחזור לכלא קיים בשנתיים שאחרי השחרור, במידה שלא מקבלים תמיכה נאותה. "אין ספק שהדבר הכי קריטי זה היציבות הכלכלית, למרות שלסייע לאסירים לשעבר לתת אמון באנשים אחרים וללמד אותם זה גם חשוב".
ה"גשר" בין הכלא לעולם שבחוץ יכול לפעמים לעשות את כל ההבדל. "החיים קשים יותר בחוץ", מסבירה אסירה לשעבר, בשנות ה-60 לחייה, שריצתה 15 שנות מאסר על רצח. "הכול השתנה בחברה, יש טלפונים ניידים ושערי כרטיסים אוטומטיים" בתחנות הרכבת והרכבת התחתית. אחרי ששהתה במרכז קליטה היא הצליחה להשיג עבודה כמנקה, והבטיחה שלעולם לא תחזור לכלא, כדי לפצות את משפחת האדם שרצחה. "אני רוצה לעבוד בתדירות גבוהה יותר כדי שאוכל להעביר חלק מהכסף למשפחת הקורבן".
לפנייה לכתב/ת 
