אחרי קריאת האם: מאות בהלוויית החייל שנהרג בגולן
רב"ט ויאצ'יסלב גרגאי, שנהרג במהלך טיפול שגרתי בזחל של נגמ"ש, הובא למנוחות בבית העלמין בראשון לציון. אמו טניה חששה שמעטים יגיעו להלוויה ופנתה לציבור להגיע ומאות נענו: "מחמם וממלא את הלב לראות את כמות האנשים כאן", סיפרו חלק מהמגיעים. מפקדו: "תמיד היה ראשון להתנדב למשימה"
רב"ט ויאצ׳יסלב (סלבה) גרגאי, שנהרג במהלך טיפול בנגמ"ש ברמת הגולן, הובא היום (ה') למנוחות בבית העלמין בראשון לציון. אמו קראה לציבור להגיע להלוויתו בשל החשש שמעטים יגיעו וקרוב לאלף בני אדם נענו לקריאה והגיעו לבית העלמין.
סא"ל עדי גנון, מפקד הגדוד שבו שירת סלבה, ספד לו: "על אף שהיה חייל חדש, סלבה הפגין יכולות מקצועיות גדולות שהרשימו את מפקדם. מי שהכיר אותו גילה אדם אכפתי, שתמיד היה ראשון להתנדב ולבצע כל משימה. מפקדיו ראו בו חייל מוביל ואחראי והיה מועמד להיות קצין בעתיד".
החברים שיר וראז'ק ספדו לחברם: "סלבה חבר יקר, אח שלנו, לפני מספר חודשים הגעת למחלקה שלנו, קטנה ומצומצמת שמתפקדת כמו משפחה. הבנת את זה ישר ותוך ימים ספורים היית חלק בלתי נפרד מהמחלקה. תמיד היית ראשון להתנדב למשימות, הבאת אנרגיות חדשות וטובות, ונתת מוטיבציה לכולנו. אף אחד לא מעכל את גודל האסון. יום שגרתי שהפך בשנייה ליום עצוב, יום שחור. השארת צלקת לכל החיים אנחנו מפורקים בנפש אבל חזקים בראש. אנחנו בוכים וכואבים יחד עם המשפחה שלך שהפכה כעת למשפחה שלנו. מקווים שתמצא שלווה במקום אליו אתה הולך ותשמור על כולנו חזקים מלמעלה".
מפקדו של גרגאי, סא"ל עדי גנון, סיפר עליו: "סלבה היה אדם מופנם ושקט, כל מי שהיה לו זכות להכירו גילה אדם צנוע, אכפתי בעל לב חם, קסם אישי ומוסר עבודה גבוה. תמיד היה ראשון להתנדב ולבצע כל משימה. סלבה חתר ללמידה מתמדת, היה בעל מוטיבציה גבוהה מאוד וביצע כל משימה במקצועיות ויסודיות. מפקדיו ראו בו חייל מוביל ואחראי בעל דוגמא אישית אשר היה מועמד להיות קצין בעתיד. משפה יקרה, אני כואב את כאבכם. הפנים, החיוך והצחוק של בנכם יהיה חקוק בלבנו לעד. מרגע הבשורה הכאב והגעגוע אינו מרפה. הגדוד הוא משפחה אחת גדולה שיתלווה איתכם מעתה לאורך כל הדרך. מי ייתן ולא תדעו עוד צער".
יהורם בוקטוס הגיע מירושלים: "שמעתי שהמשפחה קוראת לאנשים לבוא, ולא הייתה שום התלבטות. במקרה הזה במיוחד, מן הראוי שיגיעו כמה שיותר אנשים. זה חייל שרוב בני המשפחה שלו לא נמצאת בארץ", סיפר יהורם.
אור הגיעה מגבעתיים. "הוא הילד של כולנו. קשה מאוד לשמוע ולהכיל את זה. מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו, אבל כשאני רואה את כל האנשים כאן זה מרגיש טוב, זה מרגיש שאיכפת".
גרגאי בן ה-20 שירת טכנאי בחיל הטכנולוגיה והאחזקה. הוא נהרג כשטיפל בנגמ"ש נמ"ר במחנה אל פוראן בגולני. הוא ספג חבטה חזקה בפלג גופו העליון מחפץ קשיח מברזל במהלך טיפול שגרתי בזחל של נגמ"ש. הוא טופל על-ידי חבריו ועל-ידי כוח רפואי של צה"ל, ולאחר מכן פונה באופן מוסק לבית חולים רמב"ם בחיפה, שם נקבע מותו.
"הוא אהב את המדינה, אמר לי 'אמא, אני חייב לתת משהו מעצמי'", סיפרה אמו טניה גרגאי. בן זוגה ואביו החורג, דניס גרגאי, הוסיף: "הוא היה ילד טוב מאוד, כל כך רצה להיות בצבא. אני זוכר ממנו רק טוב".
"הוא רצה לעשות קריירה צבאית. הוא התכונן לזה והתאמן. הוא רצה לשרת בצבא וזה היה החלום שלו". סיפר סבו מיכאל פדרבוש. הסב סיפר כי נכדו הגיע בפעם האחרונה לחופשה מהצבא כשהוא היה מצונן. "אמא שלו העמידה אותו על הרגליים. היא ביקשה ממנו שייקח גימלים, אבל הוא אמר שהוא רוצה לחזור לצבא".
משה ואחותו אביבה הגיעו כל אחד בנפרד להלוויה, ונפגשו במקרה. משה: "הייתה קריאה להגיע להלוויה כי אין משפחה, וחשתי צורך לתת כבוד אחרון לחייל שנהרג, לחזק את מי שפה".
אביבה: "אני ראיתי את הקריאה של חברים שלו שהתחננו שמי שיכול יגיע, וממש בכיתי. אמרתי לעצמי שלא משנה מה - אני אגיע. לראות את כמות האנשים שנמצאת פה עכשיו, זה פשוט מחמם וממלא את הלב".
לפנייה לכתב/ת 
