נקברה מתחת לשלג ושרדה: "אכלתי קרח"
נמשכים המאמצים לאתר ניצולים במלון שנקבר במפולת שלגים במרכז איטליה. סטודנטית בת 22, אחת מ-9 הניצולים, סיפרה שהיא ישבה עם הארוס שלה בלובי של המלון בעת האסון: "הכול החל לקרוס סביבנו. התעלפתי וכשהתעוררתי לא הבנתי היכן אני. אכלנו שלג וקרח כדי להישאר בחיים. הארוס שלי תמך בכולם, לא רק בי. הוא זמזם שירים כדי לשמור עלינו רגועים"
צוותי החילוץ באיטליה הצליחו לחלץ עד כה שש גופות מהריסות בית מלון במרכז המדינה שנקבר בשבוע שעבר במפולת שלגים. תשעה בני אדם, בהם ארבעה ילדים, הוצאו בחיים לאחר כמה ימים מתחת לשלג ו-23 עדיין מוגדרים נעדרים.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
מלון "ריגופיאנו" היוקרתי ממוקם בחבל אברוצו, שידע בשבוע שעבר כמה מפולות שלגים בעקבות רעידות אדמה שפקדו את האזור.
המחלצים: יש סיכוי למצוא ניצולים נוספים
ניצולי האסון בחבל אברוצו סיפרו שהם אכלו שלג וקרח כדי להרוות את צמאונם בזמן שהיו לכודים כמה ימים מתחת לשלג שקבר את המלון וגרם לקריסת חלק מהקירות שלו. תשעה מבין 11 הניצולים עדיין מאושפזים בבית החולים בעיר הסמוכה פסקארה, וחלקם צפויים להשתחרר היום לבתיהם.
עובדי החילוץ וההצלה אמרו שהם לא פוסלים את האפשרות שימצאו ניצולים נוספים גם ארבעה ימים לאחר האסון. עמנואל שרוביני, חובש מוטס, אמר לסוכנות הידיעות רויטרס שהמלון שנקבר בשלג "מלא במקומות שבהם ניתן לתפוס מחסה אז אולי למישהו היה מזל טוב למצוא את אחד המקומות הללו עם כיס אוויר". הוא הוסיף שהחילוץ שלו של שלושה ילדים היה חוויה מאוד מרגשת.
גורם בצוות החילוץ אמר לערוץ הטלוויזיה האיטלקי Sky TG24 TV ש-120 אלף טונות שלג, שווה ערך למשקל של 4,000 משאיות, מכסים כרגע את מה שנותר ממלון "ריגופיאנו".
גלאסי סיפרה שהיא ועוד כמה אנשים שהיו לכודים ביחד איתה השתמשו בפנסים של הטלפונים הניידים שלהם כדי להאיר את האזור שבו שהו. "איבדתי תחושה של זמן. כל הילדים התנהגו יפה מאוד. אף פעם לא שמעתי אותם בוכים". עם זאת, היא סיפרה, היא לא הפסיקה לבכות ושיבחה את הארוס שלה "שמעולם לא היה לו ספק שנצא מכל זה".
"הוא תמך בנו - בכולנו, לא רק בי. הוא שמר על כל הקבוצה חזקה", סיפרה הסטודנטית הצעירה. "כל כמה זמן שמעתי אותו מזמזם כמה שירים, הוא עשה את זה כדי לשמור עלינו רגועים". לדבריה, לכל הלכודים מתחת לשלג לא היה מה לאכול. "שום דבר. הדבר היחיד שאכלנו היה קרח. היה לנו הרבה מזה אז המשכנו לאכול אותו. האדרנלין גבר על הרעב". בכל הזמן שבו הייתה הקבוצה לכודה במלון, סיפרה גלאסי, המבנה רעד מדי פעם. רק ביום שישי בבוקר הם שמעו קולות של מכונות חפירה ושל אנשים. "אני ג'ורג'ה ואני בחיים!", צעקה הצעירה האיטלקית לשמע קולות המחלצים.
לפנייה לכתב/ת 
