ישראל 2017: אין פתרון לבעלי מוגבלויות בתחבורה הציבורית
התחנות לא נגישות לחירשים ולעיוורים, לקווים בינעירוניים אי-אפשר לעלות עם כיסא גלגלים וכלבי הנחייה מכעיסים את הנהגים: "מבססים את הנגישות על חמלה. זה מבזה". משרד התחבורה: "החוק קובע להנגיש קווים עירוניים בלבד"
למרות מערכות הכריזה באוטובוסים העירוניים והנגשת מרבית התחנות העירוניות לבעלי מוגבלויות, ישראל נותרת מאחור גם ב-2017 בנגישות התחבורה הציבורית לנכים: מערכות כריזה שלא תמיד עובדות, קווים בינעירוניים שאין סיכוי לנכה לעלות עליהם ותחנות בינעירוניות שלא נגישות ללקויי ראייה ושמיעה. ועדיין לא דיברנו על נהגי המוניות. מדוע לא מתקבלות תקנות חדשות שישוו את ישראל למדינות המפותחות, והאם הרשויות מנסות להסיר אחריות?
החברה הכי טובה של זיו כהן, כבדת ראייה משדרות, היא דיווה כלבת הנחייה שלה. פניה הטובות של דיווה אמנם שובות לב, אבל את נהג חברת דן בדרום הן הרשימו פחות. כשעלתה לאוטובוס עם דיווה ובנה בן הארבע הסביר הנהג שהכלבה חייבת לעלות עם רסן. "הסברתי שהיא כלבת נחיה ושכלבי נחיה לא מחויבים ברסן. נתקלתי בנהג שהעברית שלו לא הייתה הכי טובה והוא פשוט עצר את האוטובוס, נעמד מעליי וצעק עליי לרדת מהאוטובוס ושזה רכב ציבורי".
"חשבתי שלמזלי יש כרטיסן באוטובוס אבל הוא ביקש הוכחה שמדובר בכלבת נחיה. הראיתי לו תעודות ובסוף הוא אמר לי: 'אני אשאל את השאלה אחרת: הבנתי שזה כלב של עיוורים, אבל את עיוורת?'" זיו, שהופתעה מהשאלה, הופתעה עוד יותר מהמילים שנאמרו אחריה. "הוא אמר לי 'את יפה, את לא נראית עיוורת, תסלחי לי שלא שמתי לב מההתחלה'".
"תוך כדי כל הסיטואציה הילד הקטן שלי היה נסער והייתי צריכה לנסות להרגיע אותו. זו הייתה סיטואציה שהרגישה מאיימת ומביכה מאוד עבורי כל ההמולה כל האנשים. אתה עומד חסר אונים וכולם מסתכלים עליך. אתה מוצא את עצמך נלחם על זכות בסיסית לעלות לאוטובוס ציבורי. אני ספציפית אדם חזק, אבל אם היה עולה מישהו יותר בישן הוא היה צריך לרדת ולהמתין לאוטובוס הבא שיועיל בטובו ובחסדיו לקחת אותו?"
מדי יום נדרשת זיו לקחת אוטובוס, או מונית, לצומת ניר עם ומשם לנסוע בקו בינעירוני לאשקלון כדי להגיע ללימודים. "זו תחנה 'לא הכי סימפטית'", היא אומרת על התחנה הבינעירונית. "לפעמים יש כריזה ולפעמים אין, אבל למזלי הנהגים קבועים והם מקבלים אותי ואת דיווה באהבה. גם אם האוטובוס מונגש חייב שיהיו לתחנות האלו אמא ואבא. זה משהו שהוא טריוויאלי ובסיסי - להגיע לתחנה ולדעת איזה קווים יש".
על ההתמודדות היומיומית עם נהגי המוניות מספרת זיו: "כל בוקר אני במשחק רולטה. מתקשרת לארבע-חמש תחנות כדי למצוא מונית שתסכים לעלות אותי עם הכלבה בלחץ של שעות הבוקר ותיקח אותי לתחנה. במרבית הפעמים אומרים שאין מוניות. כשאני מתקשרת שוב, והפעם לא מציינת שאני עם כלבת נחיה – פתאום יש מוניות". מורן מזוז, גם היא כבדת ראייה, מספרת על בעיה נוספת – מחיר מופקע. "נהגי מוניות גוזרים אותנו במחיר", היא אומרת. "המחירים שלוקחים לעיוורים הם מאוד גבוהים כי אנחנו לא רואים".
"כעקרון כאן צריכה להיות רמפה כמו שמקובל במדינות ה-OECD", אומר גילאון. "מה זה נגישות? שאתה משנה את הסביבה ומאפשר לאדם להגיע בכבוד ובעצמאות למטרה שלו. הדבר האחרון שאדם עם מוגבלות צריך זה את כל המהומה מסביב. הוא רוצה להגיע בלי חרדה. ברכבת למשל אתה צריך להודיע מראש. נגישות טובה היא ללא מגע יד אדם. אם אני מתלבט? ואם אני רוצה להתלבט עד הרגע האחרון? אני רוצה להגיע ולעלות לרכבת מבלי להודיע ולהתלות באיש", הוא מסביר. "אי אפשר לבסס את הנגישות על חמלה. זה מבזה, זו השפלה, זה לא נכון".
"מישהו פשוט נתן פטור לתחבורה הבינעירונית, בתחבורה העירונית אין לך את זה. מותר לאנשים מוגבלים לנסוע בתוך העיר", מסביר גילאון. "גם לאוטובוסים החדשים שנקנו אין את המתקנים שאנחנו מדברים עליהם". לדברי גילאון לא רק ההנגשה הפיזית לוקה בחסר בקווים הבינעירוניים, אלא גם ההנגשה המיועדת לכבדי ראייה ושמיעה. "אדם עיוור לא יכול לדעת מה הקו שעובר על ידו. צריכים להיות כתב ברייל ומערכת כריזה בכל תחנה כזו. זה חייב להיות חלק משינוי התקנות של משרד התחבורה".
מחברת דן בדרום נמסר בתגובה לסיפורה של זיו כהן: "צר לנו על אי ההבנה שנוצרה. מההקלטה ברור שתוך מספר דקות הסתדר העניין. יצרנו קשר עם הלקוחה מיד לאחר שהתלוננה והיא ביקשה שנחדד הנהלים עם הנהגים, וכך עשינו. אנו בקשר מקצועי רציף ופורה עם אגודת העיוורים ואף מאפשרים נסיעה ללא תשלום לבני הנוער שמתרימים כספים ביום ההתרמה".
ממשרד התחבורה נמסר: "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות קובע כי יש להנגיש אוטובוסים בקווים עירוניים בלבד. נכון להיום כלל קווי השרות של התחבורה הציבורית, ויותר מ- 95% מהתחנות האוטובוסים, מונגשים למוגבלים כנדרש. במקביל גיבש משרד התחבורה בשיתוף נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות תקנות להנגשה חושית בשרותי התחבורה הציבורית הבינעירונית. הנגשה זו כוללת בין היתר מערכת כריזה פנימית וחיצונית, שילוט אלקטרוני, עזרי מישוש ועוד. התקנות הוגשו לוועדת הרווחה של הכנסת ונמצאות כיום בדיונים".
במשרד התחבורה מבשרים לנכים שלא יוכלו לעלות על הקווים הבינעירוניים. "לא ניתן כיום להנגיש אוטובוסים בינעירוניים בשל המבנה הטכני שלהם ולכן החוק גם לא חל עליהם", אומרים במשרד. על נושא המוניות אומרים במשרד: "על פי החוק חלה חובה על נהגי המוניות להסיע עיוורים המלווים בכלבי נחייה. משרד התחבורה מתייחס בחומרה יתרה לכל מקרה של נהג מונית שסרב להעלות על מונית כלבי נחייה ומגיש תביעות משפטיות כנגד נהגים שעברו על החוק. יצויין כי משרד התחבורה דורש כיום גם פיצוי אישי למתלונן בנוסף לקנס כספי גבוה, המוטל כנגד נהג מונית שעבר על החוק. משרד התחבורה מעודד נוסעים להתלונן על נהגי מוניות שפעלו בניגוד לתקנות".
לפנייה לכתב/ת 
