רשלנות בבתי האבות: "ההורים שלנו מתו בגלל הזנחה"

מאז פרסום שני חלקי התחקיר על בתי האבות הסיעודיים הגיעו ל"ידיעות אחרונות" מאות פניות. קשישים שביקשו לספר בעצמם על מה שעובר עליהם בבתי האבות, ובעיקר ילדים שמלווים את הוריהם למוסדות הללו וליבם נקרע, ביקשו לשתף כדי לנסות לשנות את המציאות. אם לא עבורם, עבור הדורות הבאים. בחרנו לספר על המקרים שבהם, על פי טענת הילדים או הנכדים, גרמה ההזנחה למותם של הקשישים.

עובש, בלי מקלחות: החלק השני של התחקיר

השפלה ואלימות: החלק הראשון של התחקיר

דרישה בכנסת לוועדת חקירה

ציפורה כלפון ורינה זילכה(צילום: חיים הורנשטיין, דנה קופל)

כך, למשל, במקרה של מירב. "סבתא שלי הייתה אישה מאוד בריאה ופעילה, אך בעקבות נפילה היא סבלה משברים בברכיים ונאלצה להתאשפז בבית אבות סיעודי במרכז", היא אומרת. "הייתה שם הזנחה נוראית. ריח של שתן קבוע, לא היו מקלחים אותה במשך כמה ימים ברציפות. תמיד כשהגענו מצאנו אותה במיטה, והיו מוציאים אותה רק בשבילנו. אלמלא הגענו, ייתכן שהיא הייתה נשארת במיטה כל היום".

"סבתא גם הייתה משתמשת בכדורי שינה כדי לישון, וכשנכנסה לשם הגדילו לה משמעותית את המינון. כתוצאה מהשכיבה הממושכת היא סבלה מפצעי לחץ מטורפים. באחת השבתות עובד במוסד האכיל אותה ממש ממש מהר - כמו שעושים שם - ומתברר שהיא לא בלעה טוב את האוכל. למרות זאת הוא המשיך לדחוף לה מזון לפה והיא נחנקה. בערב הגיעה דודה שלי, ואמרו לה שסבתא אחרי האוכל אבל לא מרגישה טוב ומשתעלת, ולמחרת בבוקר היא נפטרה. גילו שגוש מזון חסם לה את קנה הנשימה".  

יומיים במיטה רטובה

בכל הסיפורים חוזר אותו אלמנט: הזנחה פושעת, שגרה של רוע, לא בהכרח מכוון. פשוט זה מה יש, בהיעדר כסף וכשכוח האדם אינו מיומן ולא תמיד עושה את העבודה מתוך שליחות. "באחד הלילות השכנה של אמא שלי לחדר בבית האבות שפכה לה מים על כל המיטה", מספרת רינה זילכה. "כשהגעתי לבקר אותה, יומיים לאחר מכן, התברר שהמזרן שלה היה עדיין רטוב לחלוטין. היא רעדה שם מקור, ביקשה, התחננה, ואף אחד לא טרח להחליף לה את המזרן".

זילכה מספרת שהיא ראתה בעיניה את ההזנחה וההתעמרות באמהּ. "הייתה שם מטפלת, אישה מאוד קשה ולא נחמדה", היא אומרת. "היא הייתה צריכה ללוות את אמא מהמיטה שלה לשולחן האוכל, אבל באמצע הליווי היא עזבה אותה ואמא נפלה ושברה את האגן. התגובה של המטפלת הייתה: 'זה קורה'. בלי להתנצל. הייתה מטפלת נוספת, שהייתה מושכת לה באף, כביכול בצחוק. אמרתי למטפלת שזה כואב לה, והיא ענתה שזה בצחוק. היא גם הייתה לוקחת מהדייסה ומורחת לה על האף, ואמא שלי הייתה נבהלת אבל לא יכלה לדבר. ואלה עוד דברים שהיא הרשתה לעצמה לעשות לידי.

"מתישהו העברתי אותה לבית אבות אחר, והיא לא הרגישה טוב", ממשיכה זילכה. "התברר שהיא סבלה מכאבי בטן חזקים, ואחת מהעובדות ליוותה אותה לבית החולים והשאירה אותה שם. בערב התקשרו והודיעו לי שהיא מאושפזת ומצאתי אותה במסדרון, אחרי שעות שהיא שוטטה שם בלי שמישהו שם לב. רק אחרי שהיא צרחה מכאבים רופא ראה אותה וגילה שהייתה לה בעיה במערכת השתן. הצוות בבית האבות אפילו לא שם לב שהיא לא נתנה שתן במשך כמה ימים והחיתולים שלה היו יבשים. היא נפטרה מזה, וכעבור עשרה ימים התקשרו מבית האבות לשאול מה שלומה. אם רק היו שמים לב, מי יודע כמה סבל היה נחסך ממנה".

אתי, תושבת הצפון, מתחרטת עד היום על הבחירה להכניס את אביה לבית האבות שאותו הכירה מהאזור. "במהלך האשפוז של אמא ההנהלה שם התחלפה, ומאותו רגע המצב הידרדר", היא אומרת. "אפשר היה לזהות בקלות את החיסכון בעובדים, והמקום נהיה מוזנח. באחד הימים היא נפלה ונחבלה בראש ופונתה לבית חולים. כשהיא חזרה למחלקה מצבה החמיר והיא חוברה לבלון חמצן. הבנתי שהמצב קשה והבאתי את הבנות שלי להיפרד מסבתא, ופתאום אנחנו רואות נחילי נמלים על הרגליים של אמא שלי. הזעקנו את העובדים ולא נראה היה שהם מופתעים. היו לה כוויות על הרגליים, והאחיות טענו שזה מהסוכרת, אבל אלה היו ממש חורים, מהנמלים. כבר שנתיים חלפו מאז, ועד היום אני חולמת על זה ואוכלת את עצמי. עשיתי בלגן ופניתי למשרד הבריאות, אבל לא נראה לי שמשהו השתנה. אני לא מקנאה במאושפזים שם".

האחות אמרה לו לסתום

ציפורה חלפון קמה מהשבעה על אביה ביום שבו פורסם החלק הראשון של התחקיר. בשבוע הראשון שלו בבית האבות, היא מספרת, אביה היה צריך לצאת לדיאליזה ונשלח עם מלווה. אבל המלווה שכח את הניירת, ובבית החולים לא יכלו לקבל אותו. "אז הוא ישב להמתין, אבל המלווה שהלך להביא את הניירת פשוט לא חזר", אומרת חלפון בכעס. "אבא שלי המתין שם זרוק במסדרון, קופא מקור, בלי אוכל ובלי שתייה, עד תשע בערב. חמש שעות תמימות. רק כשפנינו ושאלנו למה הוא עוד לא חזר הם נזכרו בו ועשו לו דיאליזה של שעתיים במקום ארבע שעות. באחת עשרה וחצי בלילה הגעתי אליו, והוא התחיל לבכות וסיפר לי מה עבר עליו".

חלפון, שהבינה שמה שמתרחש אינו תקין, החליטה לעקוב ולתעד את הנעשה בבית האבות שאליו נשלח אביה. באחד המקרים ראתה כיצד במשך יותר מחצי שעה הוא צועק וקורא לאחות, ואיש לא ניגש אליו. "הוא היה קשור לכיסא, וכשבאתי הוא התחיל לבכות, בקושי הצליח לדבר", היא מספרת. "הוא סיפר שלילה קודם, בגלל הדיאליזה, הוא סבל מאוד מחום. זו תופעה מוכרת, שהגוף בוער אחרי הדיאליזה, ואבא שלי התחנן שיכבו את המזגן בחדר. 'הרגשתי שאני נשרף כמו בגיהינום', הוא אמר לי, 'אבל האחות אמרה לי לסתום את הפה, אז לא נותרה לי ברירה והתפשטתי'".

במהלך אותו ביקור ביקש אביה של חלפון, שסבל מפצעי לחץ חמורים, לחזור למיטתו. חלפון פנתה לאחות, אך זו סירבה להחזירו. "היא אמרה שרק אחרי ארוחת הצהריים הוא יכול לחזור, ואם אני רוצה שהוא ייכנס למיטה אני צריכה לחתום לה על מסמך שמאשר שמעתה ואילך הוא יהיה כל הזמן במיטה ולא ייצא משם. התחלתי לבכות יחד איתו, התחננתי, אבל היא סירבה".

בתחקירים שפורסמו כאן אתמול ושלשום הרחבנו בנוגע לכך שברוב המוסדות שבהם ביקרנו נהגו לקשור את הקשישים כברירת מחדל, בניגוד לנהלים, ובאופן אלים עד כדי פציעתם. באחד מביקוריה בבית האבות בבאר־שבע ראתה ציפורה את אביה קשור כך. "הוא היה קשור לכיסא באמצעות חלוק", היא נזכרת בכאב. "לא הצלחתי להתיר את הקשר מרוב שהוא היה הדוק".

בעקבות חוויותיה פירסמה חלפון פוסט בפייסבוק, וגם שיתפה את הסרטון שצילמה. "הם היו מחתלים אותו כשהכל פתוח, בטענה ש'אצלנו אין וילונות', בלי טיפת פרטיות", היא מספרת. "חיפשתי בנרות מקום אחר להעביר אותו, אבל לפני שהספקתי אבא שלי נדבק שם באיזה חיידק בדם. הוא אושפז בבידוד בסורוקה למשך חודשיים וחצי ונפטר ביום שמצאתי לו מוסד חלופי. במהלך האשפוז שלו לא יכולתי לשכוח מהמוסד האכזרי הזה. המראות לא נתנו לי מנוח. חזרתי לשם ותיעדתי שני קשישים שסבלו ממש. אחת מהם צרחה במשך יומיים שכואבת לה הבטן והקיאה, והם טענו שהיא חולת נפש. השני קיבל מכות כי ניסה להעביר ערוץ בטלוויזיה".

רוני עוזרי, יו"ר איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל, קרא את התחקירים וביקש להגיב. "בתים שנראים כך צריכים היו להיסגר", הוא אומר. "לא כך נראים רוב בתי האבות, שמשקיעים מאמצים עילאיים להעניק שירות ויחס הולם לקשישים. בשנה האחרונה השקיעו מאות בתים סכומי כסף גדולים כדי לשפר את מערך האשפוז בהתאם להנחיות העדכניות של משרד הבריאות, ואלה שלא עשו זאת צריכים היו להיסגר. עובדים שפשעו צריכים להיחקר מיידית במשטרה ולעמוד לדין. אנחנו צועקים על מצוקת כוח האדם מעל כל במה אפשרית כבר שש שנים ואף אחד לא עושה כלום. הגשנו אפילו עתירה לבג"צ, והדיון נקבע לחודש מארס. המצוקה כל כך קשה, שכשיש עובדים גרועים אי אפשר לפטר אותם כי אין מי שיעבוד במקומם. נוסף על כך, משרד הבריאות מייבש את התחום. הדרך היחידה לפתור את המשבר היא באמצעות עובדים זרים".

בעקבות התחקיר תקיים היום ועדת העבודה, הרווחה והבריאות דיון דחוף על המצב בבתי האבות הסיעודיים. יו"ר הוועדה ח"כ אלי אלאלוף (כולנו), הורה לכנס באופן מיידי ישיבה בהשתתפות מנכ"ל משרד הבריאות ובכירים נוספים במשרדי הממשלה ובארגון בתי האבות, לאור העדויות הקשות להזנחה והתעללות, העולות מהתחקיר.

"נחשפתי בזעזוע לתחקיר 'ידיעות אחרונות' העוסק בהזנחה הקשה בבתי אבות", מסר שר הפנים אריה דרעי, והבהיר: "יש לפעול כבר היום להגברת הפיקוח בבתי האבות ובמידת הצורך אף להביא לשלילת רישיונם של בתי אבות אשר מזניחים ומשפילים את הקשישים". דרעי הנחה גם את האגף לרישוי עסקים במשרדו לחדד נהלים ולהדק את הפיקוח על בתי האבות שתחת סמכויות פיקוח משרד הפנים. על פי החוק, בתי האבות שאינם סיעודיים כפופים לחוק רישוי עסקים ולכן נמצאים בפיקוח הרשויות המקומיות ומשרד הפנים. דרעי פנה גם לשר הבריאות, יעקב ליצמן, ולשר העבודה והרווחה, חיים כץ, שתחת סמכויות הפיקוח שלהם נמצאים בתי האבות הסיעודיים, וקרא להם להדק את הפיקוח גם בבתי האבות הללו.