גם לבעלי חיים יש רגשות - ושחיטה כשרה לא מונעת סבל
השבוע צוין יום זכויות בעלי החיים. הזדמנות להיזכר בהוכחות המדעיות לכך שגם בעלי חיים חווים רגשות. אז האם צריך להפסיק לאכול בשר? את זה יחליט כל אחד מאיתנו לעצמו
השבוע, בין הדרמה של חוק ההסדרה לבין המשבר הקואליציוני התורן, ציינה מליאת הכנסת את יום זכויות בעלי החיים. זה עבר בשקט, כמעט בלי שהרגשנו. הדיון המיוחד במליאה לא סיפק כותרות עסיסיות, ולא היה מלווה בקריאות ביניים ובהתנצחויות הרגילות. כל הדוברים, מימין ומשמאל, הסכימו שחייבים למנוע סבל מיותר מבעלי חיים. אבל מה זה "מיותר"? והאם בעלי חיים סובלים כמו שבני אדם סובלים? במילים אחרות, האם יש להם נפש?
תלוי את מי שואלים. רנה דקארט, הפילוסוף והמתמטיקאי הגאון, חשב שאין לבעלי חיים נפש ולכן הם גם לא סובלים. האיש שטבע את הביטוי "אני חושב משמע אני קיים" האמין שרק לבני האדם, נזר הבריאה, יש יכולת לחוות תחושות ורגשות, לסבול, ולחשוב מחשבות.
כאשר אנו מושכים בזנבו של כלב, טען דקארט, ומגרונו בוקעת יללה קורעת לב, אין זה אומר שבין הזנב לבין היללה היה מישהו שהרגיש משהו. דקארט לא הכחיש שיש קשר סיבתי בין משיכת הזנב לבין היללה של הכלב, אבל אמר שהקשר ביניהם הוא כמו הקשר בין לחיצה על כדור הגומי שבחלקו האחורי של צופר, לבין הצפצוף שבוקע מחלקו הקדמי. בשני המקרים אירוע אחד גורם לאירוע אחר, אבל הכול קורה בעולם החומר. אין בין הזנב של הכלב לבין הגרון שלו שום דבר "נפשי", שום ישות שמסוגלת לחוש משהו. הכלב הוא אוטומט.
עד כמה שהדבר נשמע מוזר, יש עדיין חוקרי מוח שמסכימים, אם במובלע או במפורש, עם דעתו של דקארט. כך הם חושבים, וכמעט בלתי אפשרי להזיז אותם מדעתם. מדוע? כי כמו שיהיה קשה מאוד להוכיח למישהו שאין לך אחות, כך תתקשה להוכיח לו שיש לך נפש. לקושי הזה קוראים הפילוסופים "בעיית הנפשות האחרות" (the problem of other minds). בעיית הנפשות האחרות היא מכשלה פילוסופית גדולה מאוד, שדקארט עצמו לא הצליח להתגבר עליה.
כמו תינוק, גם יונקים מרגישים
הנה הבעיה: אתה יכול להיות בטוח שלך-עצמך יש נפש (ומי שלא נוח לו עם המילה "נפש", יכול להחליף אותה במילים "חוויה סובייקטיבית"), כי אתה מכיר אותה מכלי ראשון, אתה פשוט חווה אותה. זהו ה"קוגיטו" המפורסם של דקארט, וכמעט כולם מסכימים איתו. אבל איך אפשר להיות בטוחים שמישהו אחר, שטוען שיש לו נפש כמו שלנו (או, אם מדובר בבעל חיים, שטוענים בשמו שיש לו נפש), אכן מרגיש וחווה משהו שדומה לחוויות ולתחושות שלנו?
אז זהו, שמבחינה מדעית אי אפשר להיות בטוחים. חוויה סובייקטיבית היא דבר שהמדע לא יכול למדוד, ובעצם אפילו לא להגדיר. אחרי 150 שנה של חקר המוח, הדברים היחידים שמצאנו בו הם מולקולות ותאים. המוח הוא איבר הנפש, אבל במוח יש רק מוח. אין בו שום דבר נפשי, הכול חומר. אנו מאמינים שלבני אדם אחרים יש נפש כמו שלנו כי הם יכולים לתאר ולהסביר לנו מה הם חשים, וזה נשמע ומרגיש דומה להתנסויות שלנו.
עד לא מזמן היה ממש לא אופנתי לדבר במדעי המוח על עולמם הפנימי והרגשי של בעלי חיים. הדברים התחילו להשתנות ב-30 השנים האחרונות, עם עלייתו של ענף מחקרי שנקרא "מדע המוח הרגשי" (affective neuroscience). בשנים האחרונות הולך ומתברר שהיכולת לחוש כאב ורגשות עזים אינה מותר האדם.
לכל היונקים ולכל הציפורים יש כנראה אותן חוויות רגשיות בסיסיות כמו שלנו, והן נובעות מאותם חלקי מוח המשותפים לנו ולהם. בשביל זה לא צריך לדעת לדבר. כשם שתינוק אנושי יכול לחוות ולחוש דברים רבים וחשובים בשנה הראשונה לחייו, עוד לפני שלמד לדבר, כך גם יונקים אחרים במשך כל חייהם.
שחיטה כשרה לא מונעת סבל
עכשיו זה מדעי: ב-7 ביולי 2012 נאספו החוקרים המובילים בתחום מדע המוח הרגשי במלון ליד אוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, וחתמו יחד על הצהרה הנקראת מאז "הצהרת קיימברידג'". בהצהרה נאמר, בין היתר, כי "אי-קיומה של קליפת המוח החדשה (שהיא האזור הגדול ביותר והמתקדם ביותר במוח האנושי, וחלקים רבים שלה קיימים רק בבני אדם) אינו מונע מבעלי חיים לחוות רגשות. קיימות עדויות רבות לכך שבעלי חיים מצוידים ברכיבים האנטומיים, הכימיים והפיזיולוגיים הדרושים למצבים של מודעות (conscious states)".
עד כאן המדע והתיאוריה. ועכשיו – לשאלה המעשית: אם לבעלי חיים יש חוויות רגשיות הדומות לשלנו - לא רק כאב אלא גם צער, פחד וגעגועים - מה מותר ומה אסור לנו לעשות להם? לא רק לכלבים, לחתולים ולקופים, אלא גם לפרות, כבשים ותרנגולות? מה עם המושג היהודי והמוסרי כל כך של "צער בעלי חיים", שעליו דיברו השבוע בהתלהבות כמה חברי כנסת? אולי זה צער בעלי חיים, לשחוט בעל חיים על מנת לאכול אותו?
התשובה היהודית היא "לא, אם הוא נשחט שחיטה כשרה". השחיטה הכשרה מיועדת, במכוון, למנוע סבל מבעלי חיים. אבל מאז שהיא נכנסה לשימוש עברו יותר מאלפיים שנה, והיום ברור מה שלא היה ידוע אז - שלמרות כל הדינים וההלכות שכוונתם הפוכה, שחיטה כשרה היא דרך איומה למות בה.
אני מתנצל על הפירוט, אבל הנה העובדות: בעלי חיים שנשחטים שחיטה כשרה מתים מאיבוד דם, וזה לא קורה מיד, בכלל לא. שני עורקי התרדמה שנחתכים בשחיטה הם רק שניים מתוך שלושת כלי הדם הגדולים שמספקים דם למוח. העורק השלישי, הבזילרי, נמצא מאחורי המוח, סמוך לעורף. הוא לא נפגע כלל בשחיטה, וממשיך להזרים דם למוח הגווע. לכן חולפות בין 30 ל-120 שניות מרגע השחיטה ועד שהנשחט מאבד את ההכרה. זה הרבה מאוד זמן בשביל בעל חיים שנמצא בהכרה מלאה ויש לו חוויה סובייקטיבית, מודעות, ויכולת לחוש כאב, פחד ואימת מוות.
אז מה עושים? את זה יחליט כל אחד מאיתנו לעצמו. הנה מה שהחליט לפני כ-40 שנה הנשיא שלנו, ראובן ריבלין, שהפך לצמחוני אחרי ביקור שערך בבית מטבחיים, במסגרת תפקידו כחבר כנסת: "שמעתי צרחות אימים מתוך איזשהו מבנה נוראי שקראו לו בית מטבחיים. נכנסתי, ומאותו רגע שראיתי אמרתי 'איזה מין דבר זה, בשום פנים ואופן לא'".
לפנייה לכתב/ת 
