סבל פיזי ובירוקרטיה אחרי תאונת הדרכים: "שיקום ארוך והליך מייגע"
"אם יש זכויות שמגיעות לנו, למה מסתירים אותן? עד היום אני במלחמת חורמה על החזרי כספים", מתלוננת ב' מנתיבות, שנפצעה קשה בתאונה לפני כשנה ולא ידעה על זכויותיה. דביר מירושלים שנפצע גם הוא בתאונה מספר על הוועדות לקביעת אחוזי נכות: "הרגיש כאילו אני מתמקח איתם, כמו שוק"
ב', תושבת נתיבות בשנות ה-50 לחייה, נפצעה לפני יותר משנה באורח קשה בתאונת דרכים סמוך לנתיבות. היא בילתה חודש במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה בבאר שבע ולאחר מכן כחמישה חודשים במחלקה השיקומית בתל השומר. "יצאתי מהעבודה וכשביצעתי פנייה נפגעתי", היא מספרת. "עד היום אני מתנדנדת בין ניתוחים כאלה ואחרים לשיקום ארוך ומתיש".
ב', אם חד-הורית לארבעה ילדים, נפצעה בדרכה חזרה הביתה מהעבודה. העובדה שהיא הוכרה כנפגעת תאונת עבודה על ידי הביטוח הלאומי סייעה לה לקבל עזרה, אבל כל ניסיון לעמוד על זכויותיה גרר תהליך ארוך, מייגע ומייאש. "אתה מגיע למצב שבו אתה חושב שאולי עדיף לוותר על התרופה הזו או על תרופה אחרת, כי זה לא נעים שהמשפחה מממנת. זה מרגיש הזוי ובזוי. כל החיים אתה עובד ומשלם ביטוח לאומי עד השקל האחרון, ופתאום כשאתה זקוק לדברים האלה אף אחד לא שם בשבילך. זה עצוב. לי יש משפחה שתומכת ובודקת ומבררת, אבל מה עושה אדם שאין לו מי שיעשה את זה?".
כשאירעה התאונה שני בניה הגדולים היו בצבא ובנותיה היו בתיכון. למזלה, היא מגיעה ממשפחה גדולה והאחים שלה התגייסו לעזור. "מנהל המחלקה לטיפול נמרץ אמר לבנים שלי שאני לא שורדת את התאונה. הם רצו לעזוב את הצבא כדי להיות עם האחיות שלהם, אבל המשפחה לא אפשרה זאת", היא מספרת.
"בעקבות הפציעה הגעתי למינוס גבוה בבנק, עשרות אלפי שקלים. זה היה בלגן לא קל. אחרי שהוכרתי כנפגעת עבודה קיבלתי קצבה בגובה 75% מהשכר שלי". אבל לדבריה, זה לא מסתכם רק בזה. "יש הרבה מאוד זכויות שמגיעות לנפגעי תאונות עבודה ונפגעי תאונות דרכים דרך קופת החולים. קופת החולים גובה את התשלום מביטוח לאומי, אבל אף אחד לא בא ואומר לנו מה הזכויות. איש לא מיידע".
הפגיעה של ב' הייתה קשה עד כדי כך, שאפילו קריאה הייתה מטלה בלתי אפשרית. "לא יכולתי לדעת מה הזכויות שלי. לדוגמא, גיליתי שאני זכאית להחזר של 100% מעלות נסיעות במונית לטיפולים שאני עוברת. מאמצע ינואר אני מוציאה בממוצע כ-4,000 שקלים בחודש על נסיעות. כל נסיעה לתל השומר עולה לי 800 שקלים הלוך ושוב, ויש לי הרבה נסיעות כאלה. מדובר בבדיקות וטיפולים מסוימים שקופת החולים מתעקשת שאעשה. אף אחד לא אמר לי שמגיעים לי החזרים כספיים, ומי שמימנו לי את הנסיעות בהתחלה היו בני המשפחה. האחים היו עושים תורות – חודש הוא משלם, וחודש האחר משלם".
לדבריה, היא לא מבינה מה אדם בלי עזרה של המשפחה היה עושה במקומה. "אם הזכויות האלה מגיעות לנו, למה מסתירים אותן? עד היום אני במלחמת חורמה על החזרי נסיעות, אלה עשרות אלפי שקלים. גם הוועדות של ביטוח לאומי הן כמו שדה קרב, צריך להוכיח כל דבר קטן. זה פשוט מדהים שבמקום שאתעסק בהחלמה שלי, שהיא גם אינטרס שלהם כדי שאוכל לחזור לעבודה, אני אמורה להתמודד עם כל המסביב", היא אומרת.
ב' מבקשת להעביר מסר לביטוח הלאומי ולקופות החולים: "הקלו על כל מי שנפגע בדרך כזו או אחרת. זה יעזור להחלמה של המטופל כי הוא יודע שהוא יכול להיות עם ראש נקי שהוא מקבל את מה שמגיע לו. תבינו שזה לטובת המדינה, האינטרס של המדינה הוא שכולם יחזרו במהרה למעגל העבודה ולשגרה. אל תערימו כל כך הרבה קשיים".
"האינטרס שלהם הוא לתת לך כמה שפחות"
לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בין החודשים ינואר עד נובמבר בשנת 2016 נפצעו יותר מ-21 אלף בני אדם בתאונות דרכים. 1,723 מתוכם נפצעו באורח קשה. רוב הנפגעים היו מקרב בני 64-25, כאשר בקרב ילדים עד גיל 14 נפצעו באותה תקופה בשנה החולפת 170 ילדים באורח קשה.
דביר עדני, בן 26 מירושלים, עבר לפני כשנתיים "תאונה פשוטה", כפי שהוא מכנה אותה. עדני החליק עם האופנוע ברחוב על ערימת זבל שהייתה מונחת על הכביש. "החלקתי על חומר שומני שהיה על הכביש ושברתי את היד, זה היה שבר יחסית מורכב. למזלי פעלתי למען זכויותיי באמצעות עורך דין, אבל זה עדיין היה לא פשוט", הוא נזכר.
"לפני התאונה עבדתי בעבודה משרדית, מול מחשב. בגלל הפציעה לא יכולתי לעבוד, ונעדרתי למשך יותר מחודש. אבל חזרתי מהר, אני לא מהאנשים שנשארים בבית", מספר עדני. "כיום אני בסדר, אבל עדיין מתמודד עם כאבים שמלווים אותי כבר שנתיים מאז התאונה. אני גם לא יכול, למשל, לנגן בגיטרה ביד הזו, וגם לא יכול לתפוס משהו בחוזקה. חד משמעית, אי אפשר להתמודד עם הדברים הללו לבד, זה טרטור של בירוקרטיה עם מלא ועדות שצריך לעבור, ויש להן אינטרס לתת לך כמה שפחות".
"מה הם רוצים, שאפגע בעצמי כדי שיכירו בזכויות שלי?"
סאמר, תושב ואדי ערה בן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים, עבר תאונת דרכים לפני כשנתיים ונפצע באורח קשה ברגלו, ומאז לא שב למקום עבודתו. הוא מתקיים רק מהקצבה הנמוכה שהוא מקבל מביטוח הלאומי.
סאמר, שעובד בתחום הנגרות, מספר כי בעקבות התאונה אין לו יכולת לעמוד זמן ממושך. "פניתי לביטוח לאומי והעברתי להם את כל הניירת שמאמתת את מצבי, כדי שאקבל את הזכויות שמגיעות לי, אבל לצערי הם החליטו להעביר לי קצבה חודשית בסכום של כ-2,500 שקלים בלי להתחשב בבני משפחתי".
לדבריו, "ביטוח לאומי רק מקשים וכל הזמן מנסים להתנער מהזכויות. אם הייתה לי אפשרות לעבוד, מזמן הייתי חוזר למקצוע, אבל מצבי הרפואי לא מאפשר לי. אני עובר ימים מאוד קשים, ועם הקצבה הזו אני לא יכול להסתדר. אני בקושי מצליח לספק אוכל וביגוד לילדים, וכבר שנתיים שלא יצאנו לבילוי משפחתי. היום אנחנו חיים עם הרבה חובות לבנק וגם למספר אנשים שקיבלתי מהם הלוואות, ואני לא מצליח להחזיר להם אפילו שקל אחד. נאלצתי למכור את התכשיטים של אשתי ב-25 אלף שקלים כדי לסגור חלק מהחובות ולספק לילדים את מה שחסר להם".
עוד אמר סאמר כי "עד עכשיו אני לא מבין למה ביטוח לאומי מנסה לגרום לנו נזקים. מה הם רוצים, שאני אפגע בעצמי כדי שיכירו בזכויות שלי? מאוד כואב לי לראות את הילדים שלי מבקשים אוכל כשאין לי כסף לקנות להם. עדיף לי למות, ולא לחיות עם אווירה מזעזעת כזאת. אני מקווה שהמצב ישתפר, אחרת נמות מרעב".
יותר מ-300 מיליון שקלים שהמשק הישראלי "מפסיד" בכל שנה
תאונות הדרכים גובות מחיר יקר מהמשק הישראלי. מעבר לצער שבאובדן חיי אדם, התאונות עולות למשק הישראלי גם כסף רב. על פי נתוני "אור ירוק" המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדינת ישראל באמצעות הביטוח הלאומי שילמה כ-2.75 מיליארד שקלים בשנים 2015-2007 לנפגעי תאונות דרכים בעבודה (בדרך אל העבודה, בעבודה וחזרה מהעבודה). בחישוב שנתי ממוצע מדובר בסכום של יותר מ-300 מיליון שקלים שהמשק הישראלי "מפסיד" בכל שנה, רק על פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעבודה.
אבל בכל הקשור לפצועים שזכאים לגמלת נכות בגין תאונות דרכים, כאלה שנסיעה תמימה הובילה לתוצאה הרסנית, אין כל נתונים. בביטוח הלאומי הודיעו ל"אור ירוק" כי לצערם אין בידי המוסד נתונים באשר לסיבה שבגינה נגרמה הנכות. המידע היחיד האמין הקיים לגבי תאונות דרכים, לדברי הביטוח הלאומי, מתייחס רק לתאונות דרכים שהן גם תאונות עבודה – שהן חלק קטן יחסית מכלל תאונות הדרכים.
ניתוח הנתונים מראה כי בשנת 2014 שילם הביטוח הלאומי כ-250 מיליון שקלים לנפגעי תאונות הדרכים בעבודה. על פי פילוח הנתונים, 110 מיליון שקלים שולמו עבור דמי הפגיעה, ואילו 136 מיליון שקלים, שהם יותר ממחצית מהסכום, שולמו עבור קצבת הנכות. כ-3.5 מיליון שקלים נוספים שולמו למשפחות ההרוגים (קצבת תלויים).
ניתוח הנתונים החלקי של שנת 2015 מראה כי הביטוח הלאומי שילם כ-110 מיליון שקלים לנפגעי תאונות הדרכים בעבודה. על פי פילוח הנתונים, כ-90 מיליון שקלים שולמו עבור דמי הפגיעה ואילו כ-20 מיליון שקלים שולמו עבור קצבת הנכות. כמיליון שקלים נוספים שולמו למשפחות ההרוגים (קצבת תלויים).
הביטוח הלאומי אינו מקצה מסלול מיוחד לטיפול בנפגעי תאונות דרכים. ככלל, הטיפול בנפגעי תאונות דרכים זהה לטיפול שמקבל כל מי שנפגע בתאונה כלשהי. במוסד לביטוח לאומי לא ידעו להשיב לשאלתנו, בכמה נפגעי תאונות דרכים מטפל הארגון מדי שנה.
במענה לפנייתנו נמסר כי "הביטוח הלאומי מתייחס לנפגעי תאונות דרכים כפי שהוא מתייחס לנפגעי תאונות אחרות. אם התאונה ארעה במהלך העבודה או בדרך אליה (או בדרך חזרה הביתה) - התאונה תיחשב כתאונת עבודה, והמבוטח יהיה זכאי למענק או לגמלה לפי שיעור הנכות שנגרם לו, ולפי גובה השכר שהיה לו ערב התאונה. כמו כן, יהיה זכאי לטיפול רפואי ושיקומי במימון המוסד (לרבות טיפולים שאינם מצויים בסל הבריאות)".
עוד נמסר כי אם התאונה אינה קשורה לעבודה, והיא גרמה לאובדן משמעותי של כושר העבודה, "אזי המבוטח יהיה זכאי לקצבת נכות כללית, הנגזרת מרמת הפגיעה (רמת אי הכושר שנגרמה בעקבות התאונה). קצבת הנכות הכללית אינה נגזרת מהשכר שהיה למבוטח, אך אם הוא ממשיך לעבוד לאחר הפגיעה - מקצבת הנכות מנוכות הכנסות מעבודה, ככל שישנן כאלה".
לפנייה לכתב/ת 
