הנחיה חדשה: עונש חריג ל"רצח חריג בחומרתו"

הבוקר (יום ג') צפוי פרקליט המדינה, שי ניצן, להנחות את הפרקליטים מתי ובאילו נסיבות ניתן להכריז על "רצח חריג בחומרתו", שיגרור עונש חמור יותר. בין הדוגמאות שעמדו בפני ניצן ובפני שרת המשפטים, איילת שקד, שהניעה את המהלך, היו מקרי רצח שהסעירו את המדינה בשנים האחרונות: רצח הילדה רוז פיזם על ידי סבה, רצח בני משפחת פוגל, רצח הנער מוחמד אבו חדיר ורצח משפחת אושרנקו.

על פי החוק, ניתן לקצוב את משך המאסר של רוצח שנידון למאסר עולם רק שבע שנים מתחילת ריצוי העונש ולתקופה שלא תפחת מ־30 שנה. ב־2014 נכנס לתוקף תיקון לחוק שלפיו בית־המשפט רשאי לקבוע כי רצח בוצע בנסיבות חריגות בחומרתן. במקרה כזה ניתן לקצוב את משך המאסר של רוצח רק אחרי 15 שנה מתחילת המאסר (כשעד אז הוא לא יוכל לצאת לחופשות), ולתקופה של 40 שנה לפחות. היום ימסור ניצן את הקריטריונים להגדרה של "רצח חריג בחומרתו".

אמות המידה להגדרה של רצח כ"חריג בחומרתו" (למעט מקרים נדירים, העבירה לא תחול על רוצח שטרם מלאו לו 18):

רצח מכוון של ילדים צעירים או חסרי ישע

רצח הורים בידי ילדיהם

רצח מרובה קורבנות

רצח שנועד לתבוע קורבנות רבים אך בפועל הביא למותו של אדם אחד, בעיקר אם בוצע ממניע אידיאולוגי או גזעני

רצח אכזרי במיוחד, או כזה שכלל התעללות בקורבן או בגופתו

רצח של גורם במערכת אכיפת החוק או של נבחר ציבור על רקע מילוי תפקידו

ההכרזה על רצח חריג בחומרתו תובא לידיעת השופט גם במקרים שבהם נחתמה עסקת טיעון עם הרוצח. בהנחייתו כותב פרקליט המדינה: "אין חולק כי ערך קדושת החיים תקף במידה שווה ביחס לכל אדם. כיוון שכך דינו של אדם המורשע בעבירות רצח בכוונה תחילה הוא אחד, מאסר עולם. ואולם תיתכנה נסיבות שבהן מלבד הפגיעה בערך העליון של קדושת החיים, מעשה העבירה כרוך גם בפגיעה בערכים חברתיים מובהקים נוספים, אשר ראוי שיקבלו ביטוי במסגרת התנאים לקיצור העונש. כך כמדומה כאשר מדובר במקרי רצח שנסיבותיהם אכזריות באופן מיוחד, ברצח מרובה קורבנות, או כשקיים אינטרס ציבורי משמעותי אחר שמצדיק להגביל בגינו את הסמכות וההמלצה של ועדת השחרורים".

פרקליט המדינה גם ממליץ שבקשה לקבוע כי רצח נעשה בנסיבות "חריגות בחומרתן" תוגש "בזהירות ובמשורה" תוך בחינת מכלול הנסיבות. ניצן הסביר שמנקודת מבטה של משפחת הקורבן, כל רצח הוא חריג בחומרתו, ולכן על הפרקליטות לגלות רגישות כדי שלא תיווצר תחושה של אפליה בין דם לדם בקרב משפחות הקורבנות.