התעללות בבתי האבות: "אבא אסר עליי להתלונן כי יתנקמו בו"
תחקיר "ידיעות אחרונות" שחשף את האלימות, ההשפלה וההזנחה בבתי האבות בישראל הוביל לעדויות נוספות: "אמא הגיעה בריאה לגמרי והפכה לסיעודית תוך חודש וחצי", סיפרה בתה של אורלי. "אבא סיפר לי שהמטפל עיקם לו את היד", חשפה בתו של דב. המשטרה פשטה על בית האבות "נאות כיפת הזהב" בחיפה, שבו הוכו מטופלים. עובדים נעצרו, המנהלים יפוטרו
אילנית דרמון לא מוכנה לשכוח. מאז שאביה נפטר בבית אבות בצפון, היא מנסה להבין מה קרה לו שם, בחדרים הסיעודיים, ברגעים שבהם היא לא הייתה שם להשגיח עליו. "שנתיים עברו מאז שהוא הלך ואני עדיין לא מעכלת איך איבדתי את אבא שלי כל כך מהר", היא אומרת בבכי. "הבטחתי לו מעל קברו שלא אשתוק".
היא לא לבד. מאז נחשפה ב"ידיעות אחרונות" המציאות המחרידה בבתי האבות המופרטים והמוזנחים בישראל, מגיעות אל המערכת עדויות נוספות, כואבות, של אנשים שהפקידו את הוריהם המבוגרים בידי מי שהאמינו שיטפלו וידאגו להם — וכעת טוענים: גם באבא שלי התעללו, גם אמא שלי סבלה.
- קראו את החלק הראשון בתחקיר: מושלכים לעת זקנה
- קראו את החלק השני בתחקיר: אנשים יכולים לצעוק שעות ואף אחד לא ייגש
- קראו את החלק השלישי בתחקיר: ההורים שלנו מתו בגלל ההזנחה
"הרגתם אותו"
דב יוסוביץ’, אביה ניצול השואה של אילנית דרמון, התגורר במשך תשעה חודשים בבית אבות בצפון. "ניסיתי בכל דרך להוציא אותו משם", היא נזכרת, "אבל טענו שהוא חייב עזרה סיעודית".
במהלך התקופה בה שהה בבית האבות, חלתה דרמון עצמה בסרטן. "על אף שהייתי בטיפולי כימותרפיה, עם מערכת חיסונית חלשה, הייתי נוסעת אליו כמה פעמים בשבוע. פעם אחת כשבאתי הוא החזיק את היד והיא הייתה מעט נפוחה. שאלתי אותו מה קרה, והוא סיפר שנגע בחיתול באמצע ההחתלה אז המטפל עיקם לו את היד. רציתי להתלונן, אבל הוא אסר עליי. 'הם יתנקמו בי', הוא טען. וכנראה שצדק".
לאורך כל תקופה האשפוז, היא טוענת, קיבלה דיווחים סותרים על מצבו. באחד מימי שישי האב נפל ונפצע, ואולם היא עודכנה רק יומיים לאחר מכן, כשהתבקשה ללוותו לבית־חולים. "הייתי אחרי טיפול קשה ושאלתי אם מישהו מהם יוכל להתלוות אליו. אמרו לי שיבדקו. למחרת כשהגעתי ושאלתי למצבו, אמרו לי שהוא בסדר. לא צריך לפנות אותו". אלא שהבת הבחינה שהמצב אינו כשורה. "אמרתי שהוא בוכה מכאב, אז הרופא אמר שיעלה לו את המינון של משכך הכאבים".
שבוע בדיוק לאחר הנפילה קיבלה הבת שיחת טלפון: "אבא שלך במצב לא טוב, תבואו". "טסנו לבית אבות, אבל כשהגענו כבר היה מאוחר. אבא נפטר. התחלתי לצעוק 'אתם הרגתם אותו', והאחות צעקה עליי 'בקושי באת לבקר אותו, זרקת אותו פה וציפית שנטפל בו'. המילים שלה הרסו אותי. אני יודעת שאבא שלי יודע שעשיתי הכול למענו, על אף מצבי. קשה לי לחשוב שאבא שלי לא טופל וסבל מהתעללות".
בסיבת המוות, היא מספרת, נכתב "דום לב". "אף אחד לא הזכיר את הנפילה שלו, איש לא לקח אחריות".
"הדם זלג"
אמא של אורלי אלמגור חלתה באלצהיימר, ולפני כשנתיים נאלצה המשפחה להעבירה לבית אבות במרכז. "היא הגיעה לשם בריאה מבחינה גופנית, הולכת, מבשלת, מנקה", טוענת הבת. "תוך חודש וחצי היא נהפכה לסיעודית לחלוטין, כולל חיתולים".
אלמגור החלה לחשוד וערכה ביקורי פתע במחלקה לתשושי נפש שבה אושפזה אמה. "הגעתי בכל פעם בשעה אחרת, ותמיד מצאתי אותה מלאה בשתן במיטה. התלוננתי המון אבל אף אחד בהנהלה לא התייחס".
בראש השנה הוציאה המשפחה את האם לסעודת חג בבית. "היא ממש חזרה לחיים. צחקה איתנו, הייתה מלאת חיים. אבל למחרת ב־20:30 מתקשר אליי הפרופסור של המחלקה ואומר 'נראה לי שאלה הדקות האחרונות של אמא שלך'. התעלפתי".
כשהתאוששה, מיהרה הבת לבית האבות. "המחלקה הייתה ריקה מאדם. אני רצה לחדר של אמא בטירוף, מדליקה את האור ורואה אותה שוכבת ערומה למחצה, וכל המיטה מכוסה בדם שזלג לה מהפה. רק לאחר שעתיים וחצי הגיע מנהל המחלקה, וכשפניתי אליו הוא אמר שאין לו תשובות ושאני סתם נסערת".
עד היום הבת נשארה עם השאלות. "בתעודה הפטירה צוין שאמא נפטרה ב־15:30. למה הודיעו לנו רק אחרי חמש שעות? למה המחלקה ריקה? למה היא הייתה עם דם על הפנים וערומה? כשבאתי לקחת את החפצים שלה נאמר לי שכל הסגל התפטר, לא היה את מי לשאול כלום".