כשרוצח מזיל דמעה בכלא

א' מרצה כבר שנה אחת בכלא מתוך מאסר של 13 שנה וחצי שנגזרו עליו בגין הריגה. "באתי לשנות את הדרך של החיים שלי, באתי באמת למצוא ולנסות להגיע למקומות חדשים שלא הכרתי בחוץ", הוא אומר כשבעיניו תקווה לעתיד טוב יותר. א' הוא אחד מתוך 50 אסירים בכלא שטה בעמק חרוד שהוכנסו באחרונה למחלקת הטיפול באלימות ובהתמכרויות. "לפני כן הייתי ילד בעייתי, עשיתי הרבה בלגן, עכשיו אנחנו במקום אחר".

מראות הכלא, שהוקם בשנות ה-50 של המאה הקודמת, מעידות על ההיסטוריה של המקום. בחצר נותרו שרידי תחנות רכבת העמק המיתולוגית שיצאה מחיפה והגיעה עד דמשק. מדובר באחד מהמתקנים הקשוחים והקשים ביותר של שירות בתי הסוהר, וכלואים בו אסירים שהורשעו בעבירות חמורות כמו רצח, מעשי שוד ועבירות אלימות. בין היתר ריצו בו מאסר הרצל אביטן ושמעיה אנג'ל.

בתוך מחלקת הטיפול. "לנסות להגיע למקומות חדשים"(צילום: עידו ארז)

ההחלטה של שב"ס לפתוח כעת מחלקת טיפול לאסירים נבעה לא בגלל רצון טוב, אלא בהתאם לתקנה חדשה המחייבת להקים מחלקה כזו בכל בתי הסוהר בארץ. לראשונה בתולדות כלא שטה, המזוהה עם המבנים הישנים שלו, נפתחה מחלקת הטיפול באגף 1 ששופץ לצורך החלת התוכנית. בתנאים הקשים מנסים ליצור שינוי.

עם סיום עבודות השיפוץ הועברו שתי קצינות מכלא חרמון לכלא שטה. תפקידן הוא לנהל את המחלקה החדשה ולקלוט את האסירים בתוכנית. בתחילה התברר כי בקרב הכלואים אין ביקוש למעבר להליך טיפולי. הסיבה: חוסר אמון בפרויקט החדש. רק לאחר מאמצים ומיונים קפדניים נמצאו 50 האסירים הראשונים של מחלקת הטיפול.

ריצוי המאסר במחלקה מחייב את משתתפי התוכנית למשמעת נוקשה יותר מאשר זו שהכירו באגף הרגיל. המעבר משהות לצד אסירים בעייתיים במיוחד לכזו שעוברת בתנאים קלים יותר לא פשוט כלל, לנוכח העובדה שהמשמעת והאחריות תופסות מקום בולט יותר. במחלקת הטיפול מקבלים האסירים אחריות על עבודות הניקיון והאחזקה וגם אפשרות למתן הוראות לאסירים אחרים.

משמעת ואחריות נחושות יותר(צילום: עידו ארז)

(צילום: עידו ארז)

(צילום: עידו ארז)

כלאי שני שלוש-מאירסדורף, מנהלת המחלקה הטיפולית הראשונה בכלא שטה, אומרת כי בהחלט אפשרות לשקם את האסירים שנכנסו לתוכנית. "כשפתחנו את המחלקה לא לגמרי ידענו למה לצפות, אבל נראה שמאז פתיחת המחלקה הביקוש הולך ועולה. אנחנו מאמינים שלכל אחד מגיעה הזדמנות, ובעצם המטרה היא לתת להם איזושהי תקווה, לעשות שינוי בדפוסים שלהם, בעצמם".

כלאי שלוש-מאיסדורף אמרה עוד כי "אנחנו מאמינים שזה משליך על הקשרים שלהם עם המשפחות, עם גורמים תומכים בחוץ, וגם את השנים שנשארו להם בכלא להעביר בצורה אחרת, להעביר בצורה רגועה יותר, פחות אלימה, פחות הישרדותית, פחות מלחמה. להתחיל את התהליך השיקומי, את התהליך של השינוי בשלבים מוקדמים יותר ולא רק לחכות לסוף המאסר, ואז הדפוסים כבר הרבה יותר מוטבעים בהם ויותר קשה לעשות את השינוי".

"הביקוש הולך ועולה". כלאי שלוש-מאירסדורף"(צילום: עידו ארז)

א', שמחפש דרך חדשה לאחר שהורשע בהריגה, אמר: "באתי למצוא דרך טובה יותר, שיקום, לצאת לחברה, להיות כמו שאר האנשים הרגילים בחברה. אם היו פותחים אגף כזה בכלא לפני הרבה שנים, זה היה מונע הרבה מאוד מאסרים, חוסך הרבה לבתי המשפט ולכל המערכת הזאת. זה באמת משנה חיים, זה מציל חיים". הוא מבטיח להצליח ומדגיש שהשתתפות בתוכנית לא מהווה פחיתות כבוד בקרב עבריינים: "אנחנו גברים וגברים צריכים שיקום".

בכלא פגשנו גם את ד', שמרצה מאסר של ארבע שנים וחצי בגין עבירות רכוש. זה המאסר השישי שלו והוא כבר צלח שלוש שנים וחצי מתוכו. הוא כבר היה בהליך טיפולי בכלא חרמון, אך נפלט והועבר לכלא שטה. "אני רוצה ללמוד בטיפול איך לעשות שינוי בחיים שלי", הוא מספר. "אנחנו לומדים איך לבקש עזרה, לשתף, לדבר על רגשות. אני לומד הרבה על רכישת כלים".

"מגיעים לפשרה בדרך מקובלת" 

אחד מאותם כלים שעליו מדבר ד' הוא למצוא דרך לפתרון מחלוקות בצורה שאינה אלימה. לדבריו, "גם אם יש לך קונפליקט עם חבר אז אתה יכול לשבר ולדבר, לקחת בוגר ואז עושים שיחת ייעוץ ומגיעים לפשרה בדרך מקובלת, ולא כמו בעבר כשהיינו פועלים ישר עם ההרגשה ונכנסים לקטע של אלימות או עם תגובה אגרסיבית".

במסגרת התוכנית קיבל ד' אחריות משמעותית. "עכשיו אני משמש אחראי משמעת במחלקה. אז אני שומר על כל הגבולות ועל המשמעת של המטופלים. כאחראי אני צריך גם לשמש דוגמה, לא לחרוג, להישמע לחוקים, לכללים, לשמור על הסדר, על המשמעת ועל עמידה בזמנים. אני שמח שפתחו את המחלקה הזאת, זה נותן הזדמנות לאסירים לעשות באמת שינוי בחיים שלהם וללמוד דרכים אחרות מאלה שהם הכירו בעבר".

"הזדמנות לאסירים לעשות שינוי בחיים שלהם"(צילום: עידו ארז)

סיפורו של ת' אפילו חריג עוד יותר בנוף הקשה של הכלא. הוא נשפט למאסר עולם בגין רצח, מרצה כבר 17 שנה, אבל עדיין לא נקבע לו תאריך שחרור מפני שעונשו לא נקצב. עד לתקופה האחרונה הוא שהה באגפים הרגילים. "לא הייתי שלם עם מה שעשיתי, בבית הסוהר נכנסתי למצב של מצוקה, נכנסתי לסמים, התחלתי להשתמש חזק, אבל החלטתי לקחת את עצמי בידיים עכשיו שקיבלנו מסר ממישהו מבחוץ".

ת' מציין כי זה ממש לא מובן מאליו שבמתקן הכליאה הזה תהיה מחלקת טיפול. "אנחנו מדברים כאן על ענישה, דקירות, סמים, מחלקת טיפול בשטה? ממש לא ברור. חלק מהטיפול במחלקה מאפשר לאסירים להיות מנהלים, וזה גורר תסביכים כי צריך אגו מאוד גבוה. לי אישית זו מתנה, מתנה גדולה. למרות שהעונש שלי לא קצוב, אני מאושר. דרך הטיפול נהייתי בן אדם מאושר".

(צילום: עידו ארז)

(צילום: עידו ארז)

(צילום: עידו ארז)

כמו אחרים, גם ת' חושב שהיו צריכים לפתוח כבר לפני זמן רב מחלקת טיפול. לדבריו, "כמובן שהיו צריכים לעשות את זה מזמן. זה ממש עוזר לאסירים. אם אתה מאמין במה שאתה עושה – זה עוזר לך. החיים שלי עברו תמיד סביב דקירות, סמים, קומבינות, תיקים בכלא. דרך הטיפול התחרטתי על כל מה שעשיתי. זו חרטה מהלב כי פגעתי בהרבה אנשים".

הוא אמר עוד כי "אני רואה את הקצה של המנהרה. זה קשה להיות במחלקה, אבל צריך לדעת להתמודד. מספיק שאת החופש הפנימי שלי קיבלתי. כל הזמן הייתי עם מסכה, ועכשיו אני הולך בלי מסכה. אני מרגיש שמח ומראה את הרגשות שלי. אני לא מתבייש אפילו להזיל דמעה כשיש סרט מרגש בטלוויזיה. היום כבר אין לי את כל התסביכים שהיו לי. כמו שאמרתי, קיבלתי את החיים שלי במתנה".

- זה לא מוזר שבמקום כל כך קשה אנשים יכולים לעבור טיפול ושיקום אמיתי?

"כן, זה מוזר. נכנסתי לפה בפעם הראשונה ב-2001, שמתי את התיקים, כולי פחד ורועד. הייתי בן 19, ומאז מה שהכרתי זה מהבית לבית הסוהר. התחלתי ללבוש את החליפה שהיא לא החליפה שלי ולהתמודד עם הדברים. היו אנשים שאמרו לי שהמעבר למחלקה הזאת תעשה כל מיני תסביכים. אבל דרך הטיפול למדתי שהם פשוט מקנאים. באגף הרגיל ההישרדות קשה יותר. במחלקה יש לי את הכלים להשתנות. הסכין שלי היא עכשיו הידע שלי".