לומדות לקרוא ולכתוב בגיל 90. הכירו את בית הספר לסבתות
כשהיו ילדות נשארו בבית או עבדו ואילו האחים שלהן רכשו השכלה, וכשגדלו התחתנו וציפו מהן לגדל את הילדים. אלא שיוזמה חדשה מאפשרת לנשים הודיות מבוגרות ללמוד קרוא וכתוב ואפילו חשבון - והן מאושרות ללכת לבית הספר עם ילקוט ותלבושת אחידה ולקבל עזרה בשיעורי הבית מהנכדים
עוד סיפורים מעניינים מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
תלמידות בית הספר, רובן אלמנות ובגילים 60 עד 90, לא זכו לרכוש השכלה בילדותן וכעת הן מגשימות חלום לרכוש השכלה בזכות יוזמה ייחודית שיצאה לפועל ליד מומבאי, הודו.
"כילדה מעולם לא הלכתי לבית ספר. אני מרגישה נהדר לבוא עכשיו וללמוד עם החברות שלי. אנחנו עושות כיף גדול", אמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית גולאב קדאר בת ה-62 והיא קורנת מאושר. לבית הספר לסבתות היא מגיעה ביחד עם חברותיה בתלבושת אחידה - סארי ורוד.
קוראות תגר על המסורת
בית הספר לסבתות במדינת מהאראשטרה יציין מחר (יום ד') שנה להיווסדו ביום האישה הבינלאומי. בית הספר קורא תגר על הגישות המסורתיות הרווחות בכפרים הודיים רבים ומסייע לנשים להילחם בסטיגמה של בערות.
מדי יום יוצאות 29 תלמידות להליכה קצרה מבתיהן בכפר פאנגיין לעבר "אג'יבייצ'י שאלה" - "בית הספר לסבתות" שמלמד בשפת מראטהי, שפה הודו-ארית בת כאלף שנים שמדוברת בעיקר במדינת מהאראשטרה.
קוראות, כותבות ולומדות חשבון
שיטאל מור בת ה-30 היא המורה שמלמדת את הנשים המבוגרות לקרוא טקסטים פשוטים ומתרגלת איתן לכתוב את השמות שלהן על גבי הלוחות שהביאו עמן - שני דברים שאף אחת מהן לא הייתה יכולה לעשות לפני שנה. כמו כן, הן גם לומדות חשבון בסיסי.
לכל אחת מהנשים שלומדות ב"בית הספר לסבתות" יש סיפור דומה לספר. כשהיו צעירות הן נשארו בבית או עבדו ואילו האחים שלהן רכשו השכלה. הם נישאו בגיל צעיר ואז ציפו מהן לגדל את הילדים ולדאוג לבית. "האחים שלי הלכו לבית ספר, אבל לי לא נתנו הזדמנות", הסבירה ג'אנאביי דאג'יקדאר בת ה-75. "בבנק נהגתי לתת בכל פעם טביעת אצבע. הייתה על זה סטיגמה והרגשתי בושה. כעת אני גאה לחתום את השם שלי", היא אמרה.
"האושר של הנשים - היכולת לחתום בשמן"
"בגיל שלהן הן לא הולכות לחפש עבודה בתאגיד, אבל האושר שלהן להיות מסוגלות לחתום בשמן ולקרוא גדל פי כמה וכמה", אמר באנגר. הוא אמר ש"בית הספר לסבתות", כולל המדים הצבעוניים שנבחרו בכוונה כפי שנבחרו, ממלא תפקיד חשוב בטיפוח הכבוד לנשים. הוא גם מקווה שבית הספר יוכל לשמש דוגמה לכפרים אחרים.
"רוב הסבתות הן אלמנות וצריכות ללבוש בגדים לבנים כדי להביע אבל. רצינו לשבור את הטאבו הזה ומסורות ישנות אחרות כדי לגרום לכל אחת להרגיש שהיא שווה ושהיא חלק מהקהילה בלי אפליה ולכן בחרנו בתלבושת ורודה", הסביר המורה ההודי. כל 70 המשפחות שמתגוררות בכפר תומכות בפרויקט וביום הראשון של הלימודים הן הביאו את הסבתות התלמידות לבית הספר. "היו תופים ומוזיקה, הרבה רעש וצלצולים. זה גרם לנו להרגיש מיוחדות", סיפרה קנטבאיי מורה בת ה-70, שאוהבת שהנכדים שלה עוזרים לה עם שיעורי הבית. "אנחנו יושבים ביחד ולומדים, קוראים, כותבים, צוחקים ומשתפים סיפורים. אני שמחה עכשיו", היא הסבירה.
"בית הספר לסבתות" הפך גם לנקודת מפגש חברתית מרכזית וחיזק את היחסים בין נשות הכפר. הוא אפילו עורך מדי יום פעילות ספורט שבה הסבתות משחקות מחבואים ותופסת ורוקדות ריקודים מסורתיים.
מחר, לרגל יום השנה להיווסדו של בית הספר המיוחד, תיערך מסיבה גדולה. יותר מ-500 בני אדם מכפרים סמוכים, כולל כמאה סבתות, צפויים להשתתף בחגיגה הגדולה. "נחגוג איתן את תרומתן יקרת הערך לכפרים שלנו ולחיים שלנו. הן היהלומים שלנו ואנחנו צריכים לנצור אותן".