לבטל את המס שמוטל על אנשים עם מוגבלות שרוצים לעבוד

בימים האחרונים כולם מדברים על כך שיש עודף בהכנסות המדינה ולכן ניתן להוריד מיסים. אני רוצה לדבר על מס אחד, מעצבן ולא הגיוני במיוחד, שמוטל על אנשים עם מוגבלות שיוצאים לעבוד. זה מס שגורם להם להפסיד את הקיצבאות שלהם כשהם מרוויחים כסף ומתפרנסים.

לדף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה

אז ככה: בספר החוקים של ישראל, יש חוק שנקרא "חוק לרון". החוק הזה קובע שאנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים כסף כשהם מתחילים לעבוד, בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו. כשאנחנו מתחילים לעבוד, אנחנו שואלים את המעסיק: "כמה נרוויח?". אדם עם מוגבלות שואל: "כמה אני מפסיד כשאני מתחיל לעבוד?" - מס, כבר אמרנו?! אבסורד. חלם.

אורן הלמן(צילום: אילן ספירא)

אז זהו - שלא. החוק הזה פוגע קשות במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד. משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים, קיצבת הנכות של אנשים עם מוגבלות יורדת וככל שהשכר עולה - הקיצבה מופחתת עד שהיא נעלמת.

"חוק לרון" בוחן אנשים עם מוגבלות לפי יכולת ההשתכרות שלהם, במקום להתייחס לנכות שלהם. וזו הבעייה של החוק, בתפיסה המעוותת שלו: הקיצבאות אמורות לכסות את ההוצאות הגדולות שיש לאנשים עם צרכים מיוחדים בגלל מצבם הבריאותי. עיוורון, חירשות, שיתוק מוחין, אפילפסיה או מוגבלות נפשית כרוכים בהוצאות רבות על טיפולים, מיכשור ותרופות, ולשם כך נדרשת קיצבת הנכות. כושר ההשתכרות של אנשים עם מוגבלות לא קשור לזה. הקיצבה מטפלת בצרכיהם המיוחדים!

החוק הזה מסליל אנשים עם מוגבלות לתפקידים שהשכר בהם נמוך מאוד (אלפי שקלים בודדים), בכדי שישמרו על הקיצבה שלהם. או לעבודה "בשחור", בלי תנאים סוציאליים ובלי זכויות. המנגנון הזה שולח אנשים עם מוגבלות לתפקידים זוטרים ולא ומשמעותיים. החוק מייצר "תקרת זכוכית" לאנשים עם מוגבלות והם לא מצליחים להפוך ל"סוכני שינוי" בתפקידים בכירים. למעשה, החוק "תוקע" אותם בתחתית סולם הדרגות של ארגונים.

אז במסגרת הפחתת המיסים המבורכת שמתכננת הממשלה, חייבים לבטל את המס הזה, כלומר את חוק לרון.

במדינת ישראל חיים 880,000 אנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה, ועוד 330,000 ילדים עם צרכים מיוחדים. לפי מחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדצמבר 2016, 15% מאזרחי ישראל בגילאי 20 ומעלה הם עם מוגבלות תפקודית חמורה. 60% מהם מובטלים. זה המון!