כתם הדם והגופה שזזה: המחדלים שהובילו לזיכוי
הגופה "שינתה תנוחות", המשטרה לא התייחסה לכתם דם בלתי מוסבר, טביעות אצבע לא נאספו והזירה לא נסגרה: אלו טענות ההגנה שקדמו לזיכוי המהדהד של חן איילתי מרצח אמו מרים בקיבוץ מחניים
הכרעת הדין המלאה והמנומקת לזיכויו של חן איילתי מרצח אמו טרם נמסרה, אבל מעיון בסיכומי ההגנה עולה שורה של מחדלי חקירה שאותם הגדירו שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת במילה "קולוסאליים". גם אם לא כל המחדלים שלהם טוענת ההגנה התקבלו על דעת השופטים, הרי שהכשלים העולים בין השאר מהטיפול בזירת האירוע והנושאים שלא נחקרו עד תום, די בהם לעורר תחושת אי נוחות קשה - וחלקם הובילו לזיכוי המהדהד.
עורכות הדין של ההגנה, סוהאד אגא ורימונה שלג מהסנגוריה הציבורית, טענו בסיכומים כי המשטרה החליטה שהחשודים הפוטנציאלים הם הנאשם ורעייתו, פלישיה ואנה. לאחר העימות ביניהם, כאשר לראשונה האשימה ואנה את איילתי ברצח, החליטה המשטרה לקבל דווקא את גרסתה - זו שהשופטים בסופו של דבר קבעו כי אינה אמינה.
"חקירת המשטרה מגמתית ושוללת מראש וללא בדיקה אפשרות של התפרצות למשל, אפשרות לפיה בני משפחה אחרים מעורבים, זאת על אף כתם הדם של רוני (אחותו של חן, א.ר.) שנמצא על מיטת המנוחה, וסכסוך על הירושה עם האחיות החורגות", כתבו הסנגוריות. "בדרך למטרה שהיא סגירת התיק, הגוף החוקר מגיע לצומת וצריך לבחור למי להאמין. אז, ללא סיבה המניחה את הדעת, הוחלט להאמין לדבריה של פלישיה ולהגיש כתב אישום נגד איילתי, על אף כל התהיות (בלשון המעטה) בגרסתה".
בסיכומים הן מפרטות בהרחבה את הסתירות בעדותה של פלישיה, ומציינות כי לא ברור מדוע החליטו השוטרים לאמץ דווקא את גרסתה, כאשר לאורך השנים נשמעו מפיה לא אחת איומים על האם ועל איילתי עצמו, והיא אף תקפה אותו - ובין היתר השליכה לעברו לתנור.
פרק שלם בסיכומים חוסה תחת הכותרת מחדלי חקירה, ובתוכו התייחסות לזירה. גופת המנוחה נמצאה בשעות הבוקר של ה-13 באפריל 2016 על ידי הבת רוני. היא סיפרה כי התקשרה לאם והיא לא ענתה לה, וכאשר הגיעה לבית מצאה את האם ללא רוח חיים. היו אלה רוני ובעלה סטס שביקשו מהמשטרה לבצע נתיחה והעלו את החשד כי לא מדובר במוות טבעי.
"על אף האמור, הזירה כלל לא נסגרה ולא נעשה כל ניסיון ולו הפשוט ביותר לסגור את הזירה, לפחות עד לאחר נתיחת הגופה", קבלו הסנגוריות. "מחדל חקירה זה יש בו כדי לפגוע בחקר האמת באופן ממשי, לפגוע ביכולת הנאשם לנהל הגנתו ובמידה מסוימת להוביל התיק לדרך ללא מוצא.
"לאחר פינוי הגופה, הדירה ננעלה ומפתחות הדירה הוחזרו באופן אוטומטי, כנוהל של המשטרה, למי שאינו קשור לזירה, ומבחינתם זה לרוני. לא ברור מדוע המשטרה החזירה את המפתחות לבן משפחה. האם באופן אוטומטי המשטרה סבורה כי אין סיכוי שבני המשפחה יהיו חשודים פוטנציאליים? הרי עובדתית בסופו של יום הוגש כתב אישום נגד בנה של המנוחה. התנהלות השוטרים בזירת האירוע מתארת משטרה 'טכנית', 'יוצאת ידי חובה'. כל שוטר שהעיד במידה כזו או אחרת טען כי זה לא מתפקידו, תחום אחריותו, הכשרתו וכיוצא בזה".
הסנגוריות ממשיכות ומונות את המחדלים. לא רק שהזירה לא נסגרה כראוי, אלא שהדירה המתה מאנשים, ורוני - אחותו של חן - אף סיפרה שסידרה את המצעים במיטה של אמה. חוקרי המז"פ לא אספו אפילו טביעות אצבע מחלונות הבית או הדלתות, כדי לבדוק אם הייתה פריצה למקום. החוקרים לא לקחו את ארנקה של האם, למרות הדיווח של הבת כי בארנק חסר כסף. קצין המשטרה שנשאל מדוע לא נלקחו טביעות אצבע מהחלונות השיב כי כאשר החלון אינו שבור והמנעול אינו פרוץ, לא לוקחים מהם טביעות אצבע.
הארנק נלקח לבדיקה רק עשרה ימים אחרי הרצח, כאשר הבת דיווחה פעם נוספת כי מישהו הכניס לתוכו כרטיסי אשראי. "בני המשפחה הבינו שלמישהו יש גישה לדירת המנוחה, לאחר שגם מפסק החשמל הורד בדירה, וכך הגיעו מיוזמתם למשטרה יחד עם הארנק ורק אז הוא נתפס ונבדק. יצוין בהקשר זה כי חרף העובדה שהמשטרה הבינה כי ישנה גישה למישהו לתוך הדירה, היא לא מצאה לנכון אז לשלוח איש מז"פ על מנת שיבחן אם ניתן להעתיק מעתקי ט.א מארון החשמל. תיקה של המנוחה שממנו הוציאה רוני את הארנק גם לא נתפס ונבדק, אלא בשלב מאוחר יותר".
אחת מהתהיות העמוקות שמעלות הסנגוריות נוגעת לכתם דם שנמצא על מצעי המיטה של האם המנוחה. בשלב הראשון קיבלו החוקרים מידע כי מקור הדם באישה, ולכן חשדו בפלישיה. בהמשך התברר כי הדם שייך לבת, רוני. לדברי ההגנה, במשטרה לא קיבלו עד היום הסבר כיצד הגיע כתם הדם למיטה, מה גם שהמצעים הוחלפו יומיים לפני מותה של מרים איילתי, והבת עצמה העידה שבאותם יומיים לא הייתה בדירה. "לאחר שהמשטרה מגלה כי כתם הדם לא מתיישב עם התיאוריה שבנתה בתחילת חקירת התיק, המשטרה זונחת את הראיה הפורנזית היחידה שנמצאה על מצעי המנוחה, זאת על אף שאין כל הסבר המניח את הדעת להימצאות כתם דם זה".
בסיכומים מופיעים עשרות פרטים שלפי גרסת ההגנה אמורים לעורר ספק סביר ולהביא להרשעה, אולם פרט אחד מדהים משקף את הבעייתיות בתיק ובחקירה. תחת תת הכותרת "מנח הגופה", מביאות הסנגוריות ארבע גרסאות שונות לאופן שבו שכבה האם המנוחה במיטה. רוני, הבת, תיארה כי שכבה על צדה. עדות נוספת, של אדם שהגיע למקום בשעה 10:04 היא כי שכבה על בטנה, "בתנועת זחילה, יד למעלה מול רגל נגדית". בשעה 10:33 אדם שלישי העיד כי הגופה שכבה על הגב, מכוסה בבד מהרגליים על הצוואר, ואילו שעתיים וחצי לאחר מכן אדם רביעי מסר בעדותו כי היא שכבה על צדה הימני.
"ראוי להעיר כי מנח הגופה לא הטריד כלל את המשטרה בחקירתה והאמת שגם לא הטריד את המאשימה. היעלה על הדעת שהאחד יראה את הגופה על גבה, אחר על צידה והשלישי על בטנה בתנועת זחילה? האם מכך לא ניתן ללמוד על עוצמת הערפל בתיק דנא? הכיצד מנח הגופה השתנה? שאלה שנותרה ללא מענה, כמו שאלות רבות נוספות".
כל זאת הוביל את בית המשפט המחוזי בנצרת לזכות פה אחד את חן איילתי מרצח אמו מרים בקיבוץ מחניים בשנה שעברה. בהכרעת הדין צוין כי הפרקליטות ביקשה להרשיע את הנאשם על סמך עדותה של פלישיה ואנה, ועל ראיות נסיבתיות וחיזוקים למיניהם. "שעה שלא נתנו אמון בעדותה של פלישיה, הרי שאין אמון בראיות הנסיבתיות כמו בחיזוקים כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכול ספק סביר", קבעו השופטים.
איילתי שוחרר מיד לאחר מכן מהכלא, ואמש אמר כי הוא עצמו לא יודע מי רצח את אמו. הוא ציין כי בעימות ביניהם במהלך החקירה אמר לבת זוג ואנה שהיא זו שרצחה את אמו: "אני לא זוכר בדיוק איך היא הגיבה. זה היה גם ככה יום מאוד עמוס וקשה בשבילי. באותה עת היו כמה פרטי חקירה שהובאו לידיעתי שהביאו אותי לומר זאת. היו כמה חלקים בפאזל שלא הייתי חשוף אליהם וברגע שנחשפתי אליהם הרגשתי שזו היא. מאז הרבה השתנה".
לדבריו, "הדברים קצת שונים כי נחשפתי במהלך עשרת החודשים האלה לכל תיק החקירה. אני חושב שבהחלט יכול להיות שזו היא, אבל יכול להיות שזו לא היא. אני לא יודע מי עשה את זה. אני לא יכול להגיד בוודאות מי עשה את זה. בכל מקרה, שנה אני אומר - לא רצחתי את אמא".
לפנייה לכתב/ת 
