אחים שכולים במיזם חדש: "שמו אותנו בצד בהתמודדות עם השכול"
לקראת יום הזיכרון יזמו אחים ואחיות לחללי צה"ל את המיזם "האחים שלנו", כדי לאפשר גם להם לספר על ההתמודדות עם האובדן והשכול. "כשבאו לשבעה אמרו לי 'תהיי חזקה בשביל אמא', ואף אחד לא שאל אותי מה שלומי"
מיזם חברתי חדש של אחים ואחיות לחללי צה"ל, מעניק להם את האפשרות לספר על ההתמודדות הקשה שלהם עם השכול והאובדן, שפעמים רבות נדחקים הצדה. היוזמה הראשונית הייתה של אליסף פרץ, אחיהם של אוריאל ואלירז ז"ל, והצטרפו אליו אחים שכולים נוספים.
נוי פרי היא אחותו של סמ"ר טל יפרח ז"ל, שנהרג במבצע צוק איתן: "המיזם 'האחים שלנו' בשיתוף קבוצת מעגלים הוא מיזם שנותן בפעם בראשונה במה לספר סיפור שעד עכשיו לא נשמע, הסיפור של האחים והאחיות. עד עכשיו יום הזיכרון ממוקד בהורים שכולים ובסיפור שהוא קצת אחר, על מוות. אומרים 'במותם ציוו לנו את החיים', אבל מה עם חייהם? המיזם הזה בעצם נועד לתת סיפור שהוא אותנטי, אחים מספרים סיפור אמיתי, מהלב, על דברים שקרו ביניהם, על הקשר וגם על ההתמודדות עם השכול שהיא מאוד שונה מזו של הורים".
פרי מספרת על ההתמודדות של האחים השכולים: "האחים מקבלים אך ורק טיפול סוציאלי ועזרה בתואר הראשון, זהו, אין עזרה לאחים. כשישבתי בבית במשך שנה אחרי שאחי נהרג אף אחד לא עזר לי מבחינה כלכלית, הייתי צריכה להיות חזקה, בשבילי, בשביל אמא".
ריקי מרשה היא אחותו של גדי מרשה שנפל בשנת 2000. "איבדתי את אחי כשהייתי בכיתה י"א. כשבאו לבשר לנו בבית שגדי נהרג אז שלחו אותי לספר לבני המשפחה שגרים ביישוב. רצתי לבשר את הבשורה הזו ועמדתי עם אגרוף קמוץ לדפוק על הדלת. עברו לי הרבה מחשבות ואמרתי לעצמי 'אני צריכה לומר להם שאחי נהרג?' וחזרתי הביתה. פה הבנתי שלא מדברים עליי, לא מדברים על האחות, לא מדברים על האח, קצת שמו אותנו בצד בהתמודדות הזאת".
נוי, זו הייתה גם התחושה שלך, שהכאב שלך נשכח?
"קודם כל כן, כשבאו אליי לשבעה דבר ראשון אמרו לי 'תהיי חזקה בשביל אמא', ואף אחד לא שאל אותי מה שלומי ואיך אני מתמודדת עם האובדן של אח שלי. זה אחי היחידי, אין לי עוד אחים. וזו הפעם הראשונה ששואלים אותי מה שלומי. אני לא צריכה להיות חזקה בשביל אחרים, אני צריכה להיות חזקה קודם כל בשביל עצמי כדי שאוכל לחזק אחרים".
נוי מספרת על מטרות המיזם החדש: "יש לנו יעד של 300 בתים שיארחו אחים שכולים, עם 300 סיפורים שונים. עד עכשיו נרשמו כבר בסביבות 40 והדרך עוד ארוכה, זה צריך להתבשל. אני מקווה שזה באמת מה שיהיה. אני מאמינה שהפרויקט הזה צריך באמת לתת קידום לסיפור אחר. חוץ מזה אני מקווה גם שההיררכיה הקיימת של השכול באיזשהו מקום קצת תיטשטש".
לפנייה לכתב/ת 
