רק "חוק החירות" יהיה לנו לחג
אנחנו הנשים זקוקות לחוק אחד בלבד, חוק החירות, חוק שיאסור לעכב גט, יאסור להחזיק אישה שאינה רוצה בנישואים וישחרר אותה, גם אם הבעל לא מוכן לעשות זאת
חג החירות קרב ובא ובימים אלה שלפני החג מאות אלפי נשים ברחבי ישראל, מוציאות את נשמתן, ממרקות ומנקות, מבריקות ומצחצחות לקראת הערב הגדול שבו יסבו הכול לציין את היציאה מעבדות לחירות. בחג הזה, הן תגענה טרוטות עיניים ומותשות לאחר ימים ולילות רבים בהם הקריבו עצמן לדעת, על מזבח כל פירור של חמץ להכשיר את הבית למען חג החירות הזה.
בחג החירות הזה, שלא כמנהגנו, נקדיש מחשבה אחת קטנה לטובת אותן נשים אשר נצטוו לראות עצמן כאילו יצאו ממצרים, יצאו מאפלה לאור גדול משעבוד לגאולה. ואיך הן בכל זאת אינן חשות בכל החירות והחופש המובטח. משום שלגדל עשרה ילדים עם הכנסה חודשית של 5,000 שקלים (שכר המינימום) זו איננה חירות, משום שלהשתכר עשרים אחוז פחות מן הגבר העובד לצידן בדיוק באותה משרה ואינו צריך לרוץ הביתה לנקות לקראת החג ולגדל ילדים, זה איננו שוויון ואיננה חירות. משום שלהשתחרר מכל זה יעלה להן במחיר כבודן, רכושן ולעיתים חייהן.
שנאמר; "הוציאנו ממצרים מעבדות לחירות משעבוד לאור גדול", אבל לא כך אצלן הן אולי יכולות לחלום על זה כי הן על חופש או חירות לא ממש שמעו.
ישראל 2017 מציינת זה למעלה מאלפיים שנה את חג החירות, חג האביב והשחרור של עם ישראל, בחרה שלא להעניק זכויות שוות וחירות מלאה למאות נשים עגונות מסורבות ומעוכבות גט, התלויות בחסדי רבנים שאינם מעוניינים להושיט להן עזרה.
ישראל 2017 בחרה לאפשר לגבר לגרש את אשתו אם לא ילדה לו ילדים, או הקדיחה תבשילו ולא כבסה את בגדיו.
מדינת ישראל בחרה ליתן כוח בידי מיעוט, מיעוט סרבן, עקשן, יהיר וגברי. הרשו שלא להוסיף קולי למקהלת התרועות שנשמעה לאחרונה, לאחר שהכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק שיזמה ח"כ שולי מועלם רפאלי מהבית היהודי, להחמרת הענישה על סרבני גט. מישהו התבלבל כאן, לא להעניש את סרבני הגט אנחנו צריכים, כי אם לשחרר את העגונות ומסורבות הגט, פתרון של החמרת הענישה אינו מטפל בתופעה, לכל היותר הוא מעיק על העבריין ומציק לו, אך משאיר אותו עבריין. במקום לשחרר את העגונות והמסורבות מבעליהן הנבזיים, מוסיפים על הבעלים הסרבנים עונשים חסרי הרתעה, פופוליסטים ובכך מבקשים לצאת ידי חובה. מחקרים מוכיחים ש-53% מהגברים העבריינים כלל לא מפנימים את העונש, גבר המונע את חירותה של אשתו. הידוע כסרבן גט שייך לקוטב הקיצוני של הרצידיביזם (=עבריינות החוזרת ונשנית) בה האדם כלל אינו מקשר בין העונש שקיבל למעשיו, ואינו יכול ללמוד מטעויותיו. מה טעם אפוא בחקיקת חוקים כאלה למעט מס שפתיים חברתיים בבחינת עשינו משהו. ובכן לא עשיתם דבר.
אנחנו הנשים זקוקות לחוק אחד בלבד, חוק החירות, חוק שיאסור לעכב גט, יאסור להחזיק אישה שאינה רוצה בנישואים וישחרר אותה, גם אם הבעל לא מוכן לעשות זאת. זה החוק שיש לחוקק ולחדול מעונשי הסרק המגוחכים.
בחג הזה נשאל את עצמנו עד מתי תצטרכנה הנשים לראות עצמן כאילו הן יוצאות מארץ מצרים והן אכן כבר תצאנה.
עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ארגון 'משפחה חדשה'