מאחורי אזהרת המסע: דאעש לוטש עיניים לדרום סיני
הצטרפות של פעילים סלפים מעזה שחשים שחמאס לא רדיקלי מספיק והתחושה שישראל מסייעת למצרים בלחימה נגדם גרמו לשלוחת "המדינה האיסלאמית" בסיני לסמן את ישראל כאויב משמעותי. דרום סיני אינו אזור הנוחות של דאעש, אך הארגון בהחלט מסוגל לפעול שם מעת לעת
בימים האחרונים פרסם המטה ללוחמה בטרור אזהרת מסע חמורה לישראלים בחצי האי סיני לצאת ממנה בהקדם, מחשש לפיגועי טרור בטווח המיידי. אך נשאלת השאלה – מה השתנה כעת? השורה התחתונה היא ששלוחת דאעש בסיני לוטשת עיניים לאזור הרגיש של דרום האי ומעוניינת לשפר את היכולת שלה לנסות לפעול שם.
כדי לרדת לשורש העניין, צריך להבין מה קרה לשלוחת ארגון ה"מדינה האיסלאמית" בתקופה האחרונה. ככלל, שלוחת דאעש בחצי האי סיני משלבת בין שני יסודות – היסוד הבדואי המקומי ויסוד סלפי ג'יהאדיסטי. היסוד הסלפי התחזק מאוד בשנה האחרונה לעומת היסוד הבדואי שהיה דומיננטי יותר בגלגוליה הקודמים של השלוחה כמו "אנסאר בית אל-מקדס".
המציאות הנוכחית שינתה את האופי הבסיסי של הארגון, שתופס את עצמו כיותר ג'יהאדיסטי, ולכן היעד שלו נקבע בהתאם והוא השגת משילות או הקמת חליפות בחצי האי סיני.
יש שלושה היבטים ליעד הזה. ההיבט הראשון הוא הפגיעה המתמשכת בנוכחות המצרית בחצי האי סיני, קרי צבא מצרים וכוחות הביטחון המצריים – פגיעה שמתבצעת על בסיס יומי. ההיבט השני הוא משילות אל מול האוכלוסייה, בין השאר באמצעות מאמץ מרוכז לפגוע בסממני המשילות המצריים בעיר אל-עריש, התנקשויות בפקידים בכירים, הנכחת הארגון באזור, הצבת מחסומים בתוך אל-עריש ורדיפה אחר הקופטים.
ההיבט השלישי והרלוונטי ביותר לעניין אזהרת המסע הוא הניסיון של שלוחת ה"מדינה האיסלאמית" בסיני לצאת מאזור הנוחות שלה בצפון מזרח חצי האי, כלומר המשולש שבין הערים רפיח, א-שייח זוויד ואל-עריש. בין השאר אנו עדים לפעולות של הארגון גם באזור תעלת סואץ ובמצרים גופה. המפורסמת שבהן היא הפיגוע הקטלני בכנסייה הקופטית בקהיר, שביצע אחד מאנשי הארגון לפני השנה האזרחית החדשה.
בהקשר זה אפשר להוסיף כי צפונית לדרום סיני, אנשי הארגון עוצרים מעת לעת אוטובוסים של תיירים והם מסוגלים לבצע פעולות בודדות. מה מונע מהם להתבסס שם? הבסיס ואזור הנוחות שלהם הוא בצפון סיני, היכן שנמצאת רוב האוכלוסייה הבדואית שמוערכת בכ-300 אלף בני אדם. במקביל, כידוע, דרום סיני הוא אזור מאוד מפותח מבחינה תיירותית והמצרים משקיעים שם יותר משאבים.
דאעש בסיני: יותר ג'יהאדיסטי מבעבר
בחזרה להעמקת היסוד הסלפי בארגון: כשמנסים להבין מה גרם לכך שהארגון הפך ליותר ג'יהאדיסטי וסלפי אפשר להצביע על שלושה מוטיבים. המוטיב הראשון הוא הגעת מושל חדש למחוז שהוא לא בדואי, וזה שינוי משמעותי. מדובר באדם מאוד דתי ואידיאולוגי. ברקע הדברים, בקיץ האחרון הודיע צבא מצרים כי חיסל את מנהיג השלוחה, אבו דעא אל-אנסארי. רק בחודש דצמבר חשף הארגון את הבוס החדש בסיני, אבו האג'ר א-שאמי, שהתראיין באופן נדיר לשבועון הארגון "א-נבא'" והקדיש חלק נכבד מהראיון לישראל.
המוטיב השני שמעמיק את היסוד הסלפי-ג'יהאדיסטי הוא הזליגה של פעילים סלפים מעזה, שעוברים לחצי האי סיני ומצטרפים לשורות הארגון, בין השאר כי הם חשים שחמאס לא מספיק רדיקלי עבורם. מדובר, על פי ההערכות, בעשרות פעילים, שמגיעים כבר עם יכולות שהם צברו בעזה.
המוטיב האחרון הוא המצב של ארגון ה"מדינה האיסלאמית" בסוריה ובעיראק. ככל שהטבעת מתהדקת סביב הארגון המרכזי במקומות אחרים באזור, השלוחה רואה את עצמה כערכית יותר וניתן לראות שהיא בקשר עם דאעש בשני היבטים: ראשית, ההיבט החומרי, כלומר כסף שמגיע מבירת הארגון בסוריה, א-רקה. שנית, ההיבט האידיאולוגי – ובהחלט יש זיקה בין הצדדים.
700 פעילים סדירים, "מילואימניקים", וארסנל נשק גדל
מבחינת סדר גודל, ההערכות מדברות על כ-700 פעילים פחות או יותר. אך יש בארגון גם פעילים בחצי משרה, כלומר מעין "מילואימניקים" שמסייעים מדי פעם, וגם יש נשים שעוזרות בכל מיני תפקידים. מבחינת ארסנל הנשק, לארגון יש יכולות נ"ט וירי תלול מסלול. יכולות הנ"מ פחות מפותחות. שימוש ענף עושה הארגון במטעני צד שהוא מייצר בעצמו.
אמצעי הלחימה מגיעים לשלוחה במגוון דרכים. בעבר השלוחה הייתה לוקחת שלל מהברחות שיועדו לחמאס. אך יש הברחות שמגיעות למשל מלוב, ויש גם אמצעים שמגיעים מתוך מצרים ונתיבים נוספים. ההברחות הן חלק מהפרנסה של האוכלוסייה הבדואית, ולכן יש פה שילוב אינטרסים.
בהקשר זה אי אפשר להתעלם משיתוף הפעולה עם חמאס בעיקר בנושא ההברחות. היחסים בין הצדדים לא עקביים, יש תקופות של שיתוף פעולה ויש תקופות של נתק. בתקופה הנוכחית, מצד אחד ההברחות לרצועה נמשכות, אבל יש ניסיון של חמאס לתת איתותים חיוביים למצרים, ולכן הם נזהרים יותר.
אולם, כן ניתן לראות שינוי בהתנהלות המצרית, בעיקר מבחינת פעולות יזומות ובעלות תעוזה – יש יותר פעילות לעצירת הברחות מעזה. אבל זה לא מביא לחיסול המחוז, ונראה שהמצרים טרם השלימו את פיתוח תורת הלוחמה שלהם בטרור. מה גם שההשקעה הכספית שלהם עדיין מנותבת לא מעט ליכולות צבאיות קונבנציונאליות ופחות ללוחמה בטרור.
אז אמנם האויב המיידי של שלוחת דאעש בסיני הוא עדיין המשטר המצרי, וישראל היא לא יעד מספר 1. אך אין ספק שבחודשים האחרונים ישראל עלתה בסולם והפכה לאויב משמעותי יותר עבור הארגון. ההצטרפות של פעילים סלפים מעזה, שהמאבק נגד ישראל מושרש בהם, היא אחת הסיבות לכך. אבל סיבה נוספת היא התחושה הגוברת בקרב שלוחת דאעש בסיני, שבאה לידי ביטוי בפרסומים שלהם, שישראל מסייעת למצרים בלחימה נגדם.
לפנייה לכתב/ת 
