"לוחמים ללא גבולות". המסע המופלא הביתה של בליהון אלבצאו
12 שנה אחרי שעלה לארץ מאתיופיה חזר הלוחם המשוחרר מיחידת אגוז לשכונת העוני שבה גדל לשליחות הומניטרית. "התרגשתי, אבל מהר מאוד ראיתי שכל מה שנשאר זה האזור שבו עמד הבית"
"יצאתי מהאכסניה, התחלתי פשוט ללכת ונתתי לזיכרון להוביל אותי. כשהגענו לרחוב שבו היה הבית שלי, זיהיתי מיד את האישה שממנה שכרנו אותו", מספר לוחם משוחרר מיחידת אגוז, בליהון אלבצאו, שהגיע להתנדב בכפר שבו גדל באתיופיה.
25 חברי משלחת "לוחמים ללא גבולות" מתנדבים בימים אלה באזורי העוני בגונדר שבצפון אתיופיה. כחמישה מהמתנדבים במשלחת הם דוברי אמהרית - וחלקם אף נולדו ממש בכפר שבו המשלחת פעילה כעת.
אחד מהם הוא בליהון אלבצאו אשר עלה ארצה בגיל 12 ומתנדב ממש בסמוך לשכונה שבה גדל כילד. "כששמעתי מחברים שלי לשירות הצבאי, שכבר היו במשלחות אחרות של "לוחמים ללא גבולות", על כך שיש גם משלחת הומניטרית לאתיופיה - ידעתי שאקח בה חלק ואשלב את זה עם הטיול הגדול שלי במדינה", סיפר בליהון מטירת כרמל.
"כשהגעתי לגונדר חיכיתי מאוד ללכת לכפר שבו גדלתי ולחפש את הבית שלי", הוא מספר. "מאוד התרגשתי, אבל מהר מאוד ראיתי שכל מה שנשאר זה האזור שבו עמד הבית. אני זוכר את המגן דוד שציירתי מעל הכניסה - ולמרות שהוא לא היה שם, המעמד היה מרגש מאוד. ראיתי את המקומות שבהם רצתי ושיחקתי, ואפילו את הטלוויזיה הקטנה שבזמנו הייתה נראית לי ענקית", הוסיף. בליהון גם הלך להתפלל בבית הכנסת של הקהילה היהודית בגונדר. "בסוף התפילה כולם עמדו לשירת ‘התקווה’, ועברה בי צמרמורת".
על ההתנדבות בגונדר סיפר בליהון: "אנחנו קבוצה של 25 חבר’ה שמתנדבים פה בהעברת שיעורים ובשיפוץ בתים בשכונות קשות יום. אני עד כה עבדתי רק עם הילדים ואני יכול לספר שכל בוקר החיוך והחיבוק שלהם מחממים לי את הלב".
עמותת "לוחמים ללא גבולות" הוקמה ב-2014 על ידי שלושה קצינים בוגרי דובדבן, במטרה למנף את התשתית העצומה של עשרות אלפי תרמילאים ישראלים לטובת התנדבות הומניטרית במדינות עולם שלישי. מנכ"ל העמותה גילי כהן: "המטרה היא שבתוך שלוש שנים נהפוך לארגון השני בגודלו בעולם בתחום הסיוע".
לפנייה לכתב/ת 
