החזית דרך העדשה של הלוחמים: תמונות שצילמו חיילים במלחמת ששת הימים
השיירות המופצצות בסיני, השבויים בדרך לתעלה, המפגש המשפחתי בהר הבית, התופת ברמת הגולן והשומרון רגע אחרי הקרבות. לוחמים שלקחו איתם מצלמה לחזית שיתפו עם ynet: כך נראתה המלחמה מבעד העדשה שלנו
בשיאה של המתיחות טרם פרוץ מלחמת ששת הימים, כשצו 8 קטע ברגע את השגרה של אלפים ושלח אותם אל הלא נודע, היו כאלה שהצליחו להתעשת לרגע ולהכניס לקיטבג עוד דבר אחד: מצלמה. חלקם עשו זאת מתוך הרגל, אחרים היו חובבי צילום ויש כאלה שניחשו שהיסטוריה עומדת להיכתב באמצעות הטנקים ותתי המקלע שלהם. התמונות הללו, שחלקן הפכו למורשת משפחתית וחלקן העלו מאז אבק בארונות, הן הזדמנות לבחון כיצד נראתה המלחמה – ללא פילטר - דרך העדשה של הלוחמים והחיילים בשטח. לקראת ציון 50 שנה למלחמה, כמה מהם שיתפו עם ynet את התיעוד הזה.
50 שנה לששת הימים - יום אחרי יום / פרויקט מיוחד
הפרוטוקלים נחשפו:
בגין: "אין להחזיר שעל"; אשכול: "נהיה מיעוט במדינה"
רבין במלחמה: "יש מיליון ערבים, יצרנו להם אפשרות לברוח"
כשראש הממשלה לא האמין: "אתה חושב שתקבל את הכותל בחזרה?"
תקופת ההמתנה שלפני המלחמה: "גם את היטלר לא לקחו ברצינות"
לקריאת הפרוטוקולים במלואם - לחצו כאן (הקובץ כבד והטעינה עלולה להתארך)
אריה יעקבי ז"ל / מבט מלמעלה
הבן דן על תיעוד הפצצת שדות התעופה במצרים: "אבי אריה ז"ל היה צלם אווירי בצבא האמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה. בתקופת מלחמת ששת הימים היה כבר היה מפקד יחידת הצילום האווירי שט"ל 121".
סרן צבי מימון ז"ל / מצלמה של שמאי רכב
בנו, אל"מ אורי מימון: "את התמונות האלה צילם אבא שלי, שהיה קצין חימוש בחטיבה 60 של שרמנים שחדרה לסיני בציר המרכזי. מתוקף תפקידו הוא הסתובב קרוב מאוד לקרבות, עד בואכה תעלת סואץ. בתמונות רואים ארמיה מצרית שלמה שהופגזה בין אל-עריש לביר גפגפה, וגם את קנטרה שבתעלה, כולל שבויים ופצועים.
אבא שלי היה שמאי רכב ותמיד סחב איתו מצלמה, גם בשעות הפנאי של המשפחה. כשהוא גויס למלחמה הוא לקח מצלמה ופילם צבעוני שהיה לו בבית, שהיה אז יקר המציאות. והוא יצא למלחמה כשבתרמיל שלו מצלמה עם שקופיות של אגפא וקודאק. בסיני לא היה לו פנאי עודף לצילומים. הוא עשה את זה תוך כדי הקרבות והמשימות של החטיבה. לימים לקחתי את השקופיות האלה והפכתי אותן לקבצי תמונה. בגלל שהוא צילם בשקופיות זה לא איבד את הצבע".
עמנואל שטרית / רץ אחרי הטנקים
כחצי שנה לאחר נישואיי ושלושה שבועות לפני פרוץ המלחמה גויסתי בצו 8. הוצבתי בגדוד שירותי חימוש של חטיבה 7 בפיקודו של האלוף ישראל טל, ושימשתי טכנאי צריח טנקים. תפקידי במלחמה היה לנוע אחרי הכוחות הלוחמים ולתקן טנקים שנפגעו או התקלקלו בקרבות בסיני.
גבי מגל / פגישה מפתיעה בעיר העתיקה
הבת אילת שור: "אבא שלי, שהיה מ"פ בגדוד 66 של הצנחנים, הוביל את חייליו לקרב בבית הספר לשוטרים ליד גבעת התחמשות. התמונות מתעדות את ההמתנה לקרב, כשהחיילים יושבים יחד ומחכים לקריאה, ואת התדרוך הסופי שהעביר לפני הקרב.
"תמונות נוספות מתעדות את המסדר שנערך אחר כך על הר הבית, ועוד רגע אישי אחד: בתום הקרבות נפגשו כל כוחות הצנחנים בירושלים. בתוך ההמולה, כשהצנחנים התרכזו בעיר העתיקה, אבא שלי נפגש לפתע עם שני אחיו הצעירים, גיורא (משמאל) וגדעון, גם הם צנחנים.
"הפגישה הייתה מרגשת במיוחד כי אף אחד מהם לא ידע מה שלום האחרים במלחמה. שלושת האחים, שאיבדו את אביהם במלחמת השחרור, הבינו באותו רגע ששרדו את הקרבות".
דני ארזי / דחפתי מצלמה לחגור
נפל בחלקי לקחת חלק בקרב על "גבעת התחמושת", שהיה כנראה אחד הקשים בתולדות מדינתנו. ברגע האחרון לפני היציאה לקרב דחפתי לחגור מצלמת חובבים פשוטה שהייתה לי. באיזשהו אינסטינקט לא ברור גם זכרתי לשלוף אותה בכמה רגעים לא פשוטים ולצלם. אחרי המלחמה לא הייתי במצב מזהיר, וטרחתי לפתח את הסרטים רק חודשים אחר כך.
סגן משה ממון ז"ל / כיבוש הרמה הסורית
הבן נעם: "התמונות הן מאלבומו הפרטי של אבי, ששירת בגדוד הטנקים 377, גדוד המילואים הראשון של חיל השריון, וצולמו על ידי אחד מלוחמי הגדוד. אחרי שבועות של המתנה מורטת עצבים סמוך לצפת, הוא לחם בחזית העיקרית ברמת הגולן, בכיבוש מוצבי קלע וזעורה, ולאחר מכן קוניטרה. אבא שלי נהרג שש שנים לאחר מכן, ביומה השני של מלחמת יום הכיפורים, כמפקד מחלקת טנקים בקרב הבלימה בגזרת אל-על".
יואש צידון ז"ל / רגע אחרי המלחמה
את התמונות שצילם הטייס יואש צידון אחרי המלחמה נתנה משפחתו לפיתוח של מיכה דוד, שמספר: "צידון השתחרר ב-1966 משירות הקבע והתחיל לעבוד במפעל שעסק ביציקות מתכת. קראו לו למילואים לקראת המלחמה והוא השתתף במבצע מוקד לחיסול שדות התעופה. הוא היה איש מאוד סקרן, שרצה לדעת הכול, ומיד כשנגמרו הקרבות הוא פתח בסיורים בגדה המערבית.
"את התמונות הוא צילם ממש בימים הראשונים שאחרי המלחמה. רואים טנקים שרופים, מכוניות הרוסות, שיירות של פליטים וגשרים מעוכים. חלקן באזור צפון השומרון, יש כמה תמונות מירושלים, מיריחו ומהכביש שיורד ליריחו. הוא רצה ללמוד את השטח, זה התאים מאוד לאופי שלו.
"התמונות היו בשקופיות, ואף אחד לא ידע על קיומן במשך 50 שנה. הן היו חבויות בתוך הארון שלו. כשהוא נפטר לפני כשנה וחצי, מצאו אותן ונתנו לי לשחזר".