"מבצעי התאבדות" של השייטת בששת הימים: "במטכ"ל לא ידעו שפעלנו"
לוחמי הקומנדו הימי נשלחו במלחמה לעומק שטח האויב בסוריה ובמצרים - בלי מפות, בלי די זמן ובלי מודיעין ראוי. המבצעים כשלו, ובאחד מהם הלוחמים נפלו בשבי המצרי. "עברתי בשבי גיהינום, אבל לא דיברתי, צפצפתי עליהם", מספר אחד מהמפקדים. 50 שנה אחרי - הלוחמים חושפים את הכשלים
ערב מלחמת ששת הימים נשלחו לוחמי יחידת הקומנדו הימי, שייטת 13, לסדרת מבצעים נועזת בעומק שטח האויב, שכללה תקיפות חשאיות על נמלים בסוריה ובמצרים, באופן שניתן להגדיר בדיעבד כ"מבצעי התאבדות". למרות אומץ הלב יוצא הדופן והדבקות במטרה שהפגינו הלוחמים, המבצעים ההירואיים הפכו לכישלון וחלק מהלוחמים נפלו בשבי - בגלל טעויות ניווט ומודיעין.
עוד מששת הימים:
הנשק הסודי שהוביל לפריצת המוצבים בירושלים
50 שנה אחרי, לוחמי הקומנדו נפגשים במוזיאון חיל הים בחיפה. אף שהגיל הממוצע של הלוחמים גבוה מ-80, מדובר בחבורה קשוחה ומחוספסת ועדיין ניתן לראות את השרירים הבולטים מתחת לחולצותיהם. הם מתבדחים אחד על חשבון השני, מעלים זיכרונות מצמררים מהעינויים הקשים שעברו בתקופת השבי ומקפידים להדגיש שלמרות הכישלון המבצעי, הם הוכיחו כי במטרה להגן על מדינת ישראל – לוחמי שייטת 13 נכונים לכל משימה.
"לא היה סיכוי שנצליח, לקחתי סיגריות שיהיה מה לעשן לפני שלוקחים אותנו בשבי"
לפעולת החבלה המתוכננת בנמל הצבאי של אלכסנדריה, נשלחה ב-1 ביוני 1967 הצוללת אח"י תנין בפיקודו של רב-סרן אברהם (איבן) דרור. תחת פיקודו היו שישים אנשי צוות, בהם שמונה צוללני תקיפה של הקומנדו הימי ורופא ימי. איבן סיפר על ימי ההמתנה הארוכים לפקודת ההתקפה בעומק הים, בצוללת הצפופה: "מתי שהתאפשר היינו עולים למעלה, לפני הים, כדי לטעון את מצברי החשמל וכדי לאפשר ללוחמי הקומנדו הימי להתאמן בשחייה ולמתוח את השרירים".
ב-5 ביוני, לאחר המתנה ארוכה ומתסכלת, ניתנה הפקודה לתקוף את נמל אלכסנדריה. חמישים שנה אחרי אותו רגע גורלי, קצין הקומנדו הימי הקשוח, מפקד כוח הלוחמים שבצוללת, סרן איתן ליפשיץ, נזכר בפקודת "משימת ההתאבדות": "לתוכנית הזאת קראנו 'מיטת סדום'. לפי חישובים שעשינו, היה צריך לפחות תשע שעות של לילה כדי לצאת מהצוללת, להיכנס בחשאי לנמל ולחזור בחיים לצוללת. אבל בחודש יוני יש את הלילה הכי קצר בשנה ולא היה סיכוי שנצליח לחזור לצוללת בזמן.
"החלטתי לא לספר על המצב לבחורים כדי לא לפגוע להם במורל", משחזר ליפשיץ. "לקחתי את קופסת העזרה הראשונה האטומה למים, הוצאתי את המורפיום ושמתי לי כמה סיגריות וגפרורים, כדי שיהיה מה לעשן לפני שלוקחים אותנו בשבי ויחשמלו לי את הביצים".
בעומק הים בתוך הצוללת המבודדת, הקברניט איבן לא ידע דבר על גורל הלוחמים ששלח למשימה בעומק שטח האויב. למרות הסכנה המשתקפת לצוות הצוללת, הוא מחליט להסתכן ולחזור לנקודת החבירה עם הלוחמים בקרבת החוף. על מעשה גבורה זה קיבל איבן צל"ש עיטור העוז.
ליפשיץ והלוחמים נתפסו על ידי הצבא המצרי וישבו בשבי במשך שבעה חודשים, במהלכם עברו עינויים קשים. "עברתי בשבי גיהינום מבחינת עינויים וחקירות, אבל לא דיברתי. צפצפתי עליהם", סיפר ליפשיץ.
"החזיראים" נשלחו במפתיע לנמל פורט סעיד - "לא נשארו מפות"
תחת פיקודו של סגן-אלוף יצחק קט, המשחתת הישראלית אח"י יפו ועליה צוותי "החזיראים" של הקומנדו הימי נשלחו לתקוף את נמל פורט סעיד המצרי. "חזיר" היה הכינוי לצוללת זעירה וחשמלית מתוצרת איטלקית שהשתתפה במלחמת העולם השנייה. תפקיד הכלי התת ימי, ששופץ ושודרג בישראל, היה להוביל שני צוללנים מאומנים ותחמושת כבדה בדמות מוקשים ימיים.
סגן יצחק שמיר (סירצקי) מספר על הרגע הגורלי שבו קיבל את הפקודה המפתיעה לתקוף את נמל פורט סעיד: "היינו בטוחים שאנחנו יוצאים לתקוף את נמל טרסוס בסוריה, פתאום מפקד השייטת אומר לנו שאנחנו הולכים לתקוף בנמל פורט סעיד במצרים. רצנו מיד למודיעין, לא נשארו מפות". למרות שהלוחמים התאמנו ולמדו את תוואי הנמל בסוריה, הם נשלחו למשימה במצרים מבלי לדעת את הדרך ומבלי ללמוד את השטח קודם לכן.
לוחמי הקומנדו הימי ב"סירת ס"ג"(צילום: מוזיאון חיל הים)
טעות בניווט בתקיפת מעגן הבניאס
ספינת חיל הים הישראלי אח"י נגה, בפיקודו של רב-סרן זאב אריאל, ושתי ספינות דייג מגויסות נשלחו צפונה, הרחק מעבר לחופי לבנון - לתקוף את נמלי הים הסוריים. השיטה שנבחרה הייתה פשיטה מעומק הים באמצעות "סירות ס"ג" - סירות גומי ממונעות.
רב-סרן אמנון בן ציון, שהיה מפקד כוח התקיפה ב"ס"גים", מספר: "פתאום קיבלתי מברק שאני פועל על הבניאס. הלם! אין לנו שום חומר מודיעני על מעגן הבניאס, אין תצלומי מודיעין, אין מפה, כלום! הדבר היחיד שהיה לנו זה מפה ימית של הבריטים עם שרטוט קטן של הבניאס משנת אלף שמונה מאות ומשהו".
עם זאת, היעדר המודיעין והכנה מבצעית לא פגעו בדבקות במטרה של לוחמי שייטת 13. "היו לי שלוש סירות גומי. האנייה כיוונה אותנו, רצה יחד איתנו לתת לנו את הכיוון. הראו לי מגדלורים על החוף. רשמתי על קופסת סיגריות את הנתונים של המגדלורים, שמתי את הקופסה מתחת לבגד הגומי כדי שהנייר לא יירטב, והפלגנו לכיוון החוף בלי לדעת שיש טעות בניווט".
"חייכנו ואמרנו לעזאזל, שלחו אותנו לטחון מים"
בעקבות הכישלונות המבצעיים, בהם גם תקיפה בשוגג של הספינה האמריקנית "ליברטי", החייל ומפקדיו עברו זעזוע כבד שיצר שינויים רבים בהכנתו למלחמות הבאות. סירצקי "חזיראי" עדיין עצבני בעקבות המבצע המסוכן שנכשל. "היה תסכול, לא כעס - תסכול. חייכנו ואמרנו לעזאזל, שלחו אותנו לטחון מים!".
חמישים שנה אחרי המבצע הכושל, קולו הרגוע של בן ציון מנסה להסתיר את הכעס הרב על מתכנני המבצע. "כתוצאה ממחקר של הבן שלי, שראיין את הנשיא עזר ויצמן, שהיה בתקופת המלחמה ראש אג"מ, גילינו שאף אחד מהמטה הכללי לא ידע ששייטת 13 פועלת בסוריה. אף אחד לא ידע".
ליפשיץ, שנפל בשבי המצרי ושילם מחיר יקר ואכזרי על הטעויות הקשות של מפקדיו, לא מסתיר את תחושת התסכול, אך מקפיד להדגיש כי בהתאם לרוח הלחימה בקרב לוחמי הקומנדו הימי - הם תמיד יהיו נכונים לכל משימה. "אם המשחתת המצרית הייתה נשארת מאחורי שובר הגלים של הנמל, והיינו מצליחים להטביע אותה, זאת הייתה הצלחה מדהימה. אבל לא היה לנו מזל. אז להגיד לא לצאת? – יוצאים!".
לפנייה לכתב/ת 
