הקדמת הבחירות: ההימור המחושב של תרזה מיי
ראש ממשלת בריטניה נהנית מתמיכה גדולה בסקרים, אך סובלת מקשיים בפרלמנט בגלל הליך הפרישה מהאיחוד האירופי. ניצחון גדול בבחירות ייתן לה את הכוח להתגרש מהאיחוד האירופי בדרך שלה. התרחיש נראה סביר, אך בבריטניה הפוליטיקה מלאה הפתעות. תשאלו את דיוויד קמרון
ראשית חשוב להבהיר מה עמד במוקד ההחלטה הדרמטית והמפתיעה של מיי להקדים את הבחירות. “המדינה מאוחדת, אבל ווסטמינסטר מפולגת", שטחה מיי את התירוץ להקדמת הבחירות. מאחורי ההחלטה מסתתר משחק פוליטי וחישוב קר.
לפני שבועות אחדים הפעילה מיי את סעיף 50 של אמנת ליסבון, המכריז על תחילת המשא ומתן על ה"ברקזיט" - פרישת בריטניה מהאיחוד. מאז נכנסה המערכת הפוליטית בבריטניה לסחרור. סקוטלנד הכריזה כי תקיים משאל עם נוסף על פרישת סקוטלנד מבריטניה. מפלגת הלייבור, היריבה הגדולה של מיי באופוזיציה, איימה כי תסכל בפרלמנט "'ברקזיט' קשה" – כלומר, הסכם שינתק את בריטניה מהאיחוד באופן חד ומרוחק.
גם בבית הלורדים, הבית העליון בפרלמנט הבריטי, התרעמו רבים על הנחישות של מיי להוציא לפועל "'ברקזיט קשה'". מיי התבוננה בכל אלה והבינה: היא יכולה להשיג ניצחון מזהיר וגדול בבחירות, שיקנה לה את השקט שהיא מייחלת לו בחמש השנים הבאות. ניצחון מזהיר בבחירות הקרובות ישתיק את יריביה של מיי ויאפשר לה ולממשלתה להוציא לפועל הסכם גירושין עם האיחוד באופן שנראה להם.
לתזמון של הקדמת הבחירות יש סיבה מרכזית ומהותית נוספת: מעמדן של מפלגת השמרנים ושל מיי בסקרים – הוא הטוב ביותר מזה שנים. מעמדם של מפלגת הלייבור ושל העומד בראשה, ג'רמי קורבין – נמצא בשפל של 35 שנים. לקורבין אין סיכוי לנצח את הבחירות ומפלגתו לא מוכנה לקמפיין של בחירות. מיי מבינה זאת היטב והיא מהמרת כי ב-9 ביוני, עת ייוודעו תוצאות הבחירות, מפלגתה תקבל רוב גדול שיאפשר לה להקים קואליציה חד-מפלגתית ולהמשיך לאחוז במושכות השלטון ללא איום מפורש.
מיי מסתמכת על סקרים מהעת האחרונה, שמבהירים באופן חד משמעי כי היא לא מאוימת: על פי סקר של מכון אפסום מהשבוע שעבר, 44 אחוזים יצביעו למפלגת השמרנים בעוד ש-23 אחוזים יצביעו ללייבור. הפעם האחרונה שמפלגת הלייבור "גירדה כך את הרצפה" הייתה בתקופת כהונתה של מרגרט תאצ'ר.
סקר אחר מבהיר אף טוב יותר את היעדר האיום מצד האופוזיציה על מיי: 50 אחוזים מהבריטים סבורים כי היא ראויה להיות ראש ממשלה, בעוד 14 אחוזים בלבד סבורים שיריבה, קורבין, מתאים לכהן בתפקיד. אפשר היה לחשוב שקורבין ומפלגתו היו יכולים לספק קמפיין עוצמתי נגד מיי והשמרנים, אבל קשה להאמין שהם יצליחו במשימה בפרק זמן של שישה שבועות – עד ה-8 ביוני. וזה עוד לפני שדיברנו על כך שמפלגת הלייבור שסועה ומפולגת ושרבים מחברי המפלגה מתעבים את קורבין ומייחלים לכישלונו. את התמונה הזו ראתה מיי היטב – והבינה כי זוהי שעת הכושר לערוך בחירות – כשהיא ומפלגתה נהנות מאחוזי תמיכה גבוהים, אך לא פחות חשוב – כשהלייבור וקורבין סובלים משבר תדמיתי ושרויים במאבקים פנימיים.
לא רק את יריביה מבית רוצה מיי לקעקע. האיחוד האירופי הפנה לה עורף בשבועות האחרונים ומנהיגיו נתנו לה כתף קרה מאוד. מיי רוצה להוכיח למנהיגי האיחוד כי הניצחון המזהיר שהיא מייחלת לו, בבחירות שיתקיימו ב-8 ביוני, הוא סימן ברור לכך שהבריטים מאוחדים מאחוריה בברקסיט – וכי היא מתכוונת לנהל משא ומתן בדרכה, בלי למצמץ מול האיחוד.
מה היה קורה אלמלא מיי הייתה מכריזה על הקדמת הבחירות? היא הייתה ממשיכה לכהן כרגיל ומנהלת משא ומתן קשוח מול האיחוד האירופי על פרישת בריטניה ממנו. בעוד שנתיים יריביה יכולים לעשות לה צרות גדולות בהליך אישור ההסכם בפרלמנט. מפלגת הלייבור תתחזק עד אז. הסקוטים, שדורשים לערוך משאל עם על פרישה מבריטניה, דורשים לערוך את המשאל סמוך מאוד לסיום הליך "הברקזיט". יציאה של סקוטלנד מבריטניה תחליש באופן משמעותי את מיי ותעמיד את כהונתה באור של כישלון היסטוריה מהדהד. גם בית הלורדים עשוי להקשות על מיי, אם היא תביא הביתה הסכם בינוני. את כל אלה ביקשה מיי למנוע – באמצעות הקדמת הבחירות.
אז מה הולך להתרחש עתה? מחר תביא מיי את החלטתה, להקדים את הבחירות, לאישור הפרלמנט. היא זקוקה לתמיכה של שני שליש מחברי הפרלמנט על מנת להקדים את הבחירות. היא צפויה לקבל את התמיכה, גם מצדן של מפלגות אחרות בפרלמנט. הבחירות ייערכו ב-8 ביוני.
אם מיי תגדיל את מספר המושבים של המפלגה השמרנית בפרלמנט – העומד כעת על 330 מתוך 650 מושבים – היא תקבל מנדט בלתי מעורער מהעם הבריטי לנהל את המשא ומתן עם האיחוד האירופי באופן שתואם את האג'נדה שלה – גם אם מדובר ב"'ברקזיט' קשה". היא גם תוכל להשתיק את מתנגדיה – באופוזיציה, אך גם בבית, בתוך מפלגתה.
אבל יש גם סיכוי שהתחזיות של מיי לא יתממשו – ומפלגתה תאבד קולות. בבריטניה יש לא מעט אנשים המאוכזבים מביצועי ממשלת השמרנים בשנתיים האחרונות, בתחומים כמו בריאות וכלכלה. לאלה יש להוסיף רבים הכועסים על ה"ברקזיט", או אפילו כאלה שמתחרטים שהצביעו בעד עזיבת האיחוד. אלה וגם אלה עשויים להפנות עורף למפלגת השמרנים ביום הבוחר – וזו תאבד מכוחה. בסיטואציה כזו מיי עשויה למצוא את עצמה מנהיגה קואליציה עם מפלגות נוספות, שיכפו עליה את האג'נדות שלהן. רבים במבכירי האיחוד האירופי יתחילו לחלום, כבר הלילה, על התרחיש הזה.
אם יש דבר שהעולם הפוליטי הוכיח בשנים האחרונות הוא שמדובר בעולם לא צפוי ומלא הפתעות. ראש הממשלה הקודם, דיוויד קמרון, שילם בכיסאו כשהתחייב להתפטר אם יפסיד במשאל העם על הפרישה מהאיחוד. הסקרים היו לטובתו, אך התוצאות הסופיות הראו אחרת.
לפנייה לכתב/ת 
