ניצול השואה צילם מסמכים שהובילו להרשעת אייכמן: "אני חי את זה עד היום"
מיכה מאור חדר ב-1960 בהוראת המוסד לחדרו של הפרקליט הראשי בגרמניה ותיעד מסמכים המוכיחים שאייכמן היה מעורב בפיתרון הסופי. "בזמן אמת לא ידעתי מה אני מצלם, רק כשהביאו אותו לארץ היה ברור שזו תהיה עדות חיה במשפט שלו", משחזר מי שהפך לימים לאבי חטיבת המודיעין של מג"ב
סיפור חייו של ניצול השואה מיכה מאור בן ה-84 שזור בזה של מדינת ישראל. הוא בכלל חלם להיות צלם, אולם ייזכר בעיקר כאיש שתיעד עבוד המוסד את המסמכים שהביאו מידע חשוב שהוביל ללכידתו של אדולף אייכמן. "יש הרבה ניצולי שואה שתרמו המון עבור מדינת ישראל. אני שמח שאני אחד מהם", הוא אומר לאולפן ynet.
מיכה נולד בגרמניה בשנת 1933. הוא שהה במחנה ריכוז ביוגוסלביה, עלה לארץ ביוני 1945 ושהה במשך עשרה ימים במחנה עתלית. בהמשך החל קריירה צבאית, שירת בצנחנים ובגדוד 890, ושימש כשליש של רפאל איתן (רפול). לאחר שחרורו החליט ללמוד צילום בגרמניה. אלא שאז שינה המוסד את חייו.
מאור מספר כי תחילה לא ידע שגויס למוסד כשהיה בגרמניה, מאחר והציעו לו לעבוד תחילה בשמירה במעבדת צילום, שלימים הוא גם ניהל אותה. "ביצעתי כמה שליחויות ועדיין לא ידעתי שזה המוסד", הוא מספר. "חשבתי שזה משהו ששייך למשלחת השילומים בגרמניה. יום אחד, ב-1960, קרא לי המנהל הכללי שם של המוסד שישב בגרמניה והטיל עליי משימה – להיכנס לפרקליטות הגרמנית בפרנקפורט ולמשרדו של ד"ר פריץ באואר, שהוא הפרקליט הראשי".
המנהל הכללי תיאר למאור במדויק את החדר. "הוא אמר לי שאמצא על השולחן שלו שני קלסרים שאותם צריך לצלם. אני לא ידעתי מה המשימה בדיוק, את מי אני צריך לצלם. נסעתי ברכבת לפרנקפורט עם תיק ג'יימס בונד שהיה מצויד במצלמת לייקה, עם דורגל, ועם ציוד תאורה, פנס וכך הלאה וסרטים כמובן. אמנם לא הייתה הכנה מוקדמת אבל אני הייתי קצין בצנחנים, מאומן בנשק וגם בקרב מגע. הייתי ספורטאי, ולא פחדתי משום דבר".
מאור נכנס אל המשרד של הפרקליט, ושם החל לצלם את המסמכים. הוא לא ידע מה הוא מצלם אבל הבחין בתמונתו של אייכמן. "לא ידעתי שזה הוא אבל היה כתוב 'אוברשטורמן פיהרר אדולף אייכמן'. מישהו אחר שעבר את השואה ואין לו עצבים היה מתמוטט שם. לא קראתי, רק צילמתי. נתקלתי בהרבה צלבי קרס, הרבה חתימות של קציני אס.אס מפורסמים. עד כמה שזכור לי היה גם מסמך של אדולף היטלר בעצמו. תארו לכם שאני כיהודי, ניצול שואה, נוגע בנייר אותנטי של היטלר, נוגע ומצלם".
כעבור כרבע שעה הרגיש מאור שמישהו עומד ליד הדלת. "זו הייתה העוזרת, שנעצרה ליד הדלת. ראיתי את הצל של הנעליים, אלה היו השניות הכי ארוכות בחיי. קיפלתי מיד את כל הציוד, היה שקט וכעבור עשר שניות היא המשיכה ללכת. חזרתי ברכבת לקלן ובאותו לילה התחלתי לפתח את המסמכים שצילמתי. כמובן אז רק הבנתי את גודל המשימה".
מאור ארז את הצילומים בדואר דיפלומטי והרגיש שמשהו עומד לקרות. "שבוע או שבועיים לאחר מכן הביאו את אייכמן ארצה ואז היה ברור שהמסמכים האלה יהיו עדות חיה כתובה על ידי הנאצים עבור המשפט של אייכמן", הוא אומר. "אני עדיין חי את זה. עד כדי כך שכאשר הנושא הזה יצא החוצה אני שחזרתי לגרמנים, לפרקליט הראשי הגרמני החדש, את הפעילות הזאת וזה גם הופיע בעיתון דר-שפיגל, התמונה שלי ואייכמן בכלוב בבית המשפט, זה הדהים אותם שיהודי כזה היה לו אומץ להיכנס לפרקליטות ולעשות את העבודה הזאת".
מאור חזר ארצה והשתלב במערך הביטחוני של המדינה הצעירה. הוא התגייס חזרה לצה"ל ואף שירת במטכ"ל אמ"ן. משם עבר למשטרה: מאור היה זה שהקים בישראל את חטיבת המודיעין של מג"ב ועד היום הוא נחשב כאבי אבות קציני המודיעין של משמר הגבול, קצינים רבים התחנכו על ברכיו.
לרגל יום השואה החליט מאור להעביר מסר אישי: "כשאני מרצה כל שנה בבתי ספר במזרח גרמניה בנושא שואה, אני לא מרצה על הסבל שלי בתור ילד אלא מביא את סיפורו של בן אדם שיצא מהתופת ומה הוא תרם למדינת ישראל. לא רק בצבא, גם בנושא מודיעין וגם בנושא מג"ב וכל דבר אחר. עד היום הזה למעשה בגיל 84 אני עדיין עוד פעיל באיפ"א שזה ארגון שוטרים בינלאומי שאני גם מנהל את הקשרים עם חברי הארגון הגרמנים שמתארחים בארץ ולהיפך. המסר הוא, שיש הרבה ניצולי שואה שתרמו המון עבור מדינת ישראל ואני שמח שאני אחד מהם".
לפנייה לכתב/ת 
