הנוקם בנאצים מדבר: "לא לקחנו שבויים"
פוצצו גשרים, פגעו בקרונות רכבת, הרגו נאצים: בנג'מין לוין, שהיה בן 14 כשהנאצים כבשו את וילנה, הוא מאחרוני השורדים בקבוצת "נקם". "אנחנו כבר לא מדברים על זה, אבל זה חי מבפנים", אומר ובוכה לוין, היום בן 90
אחיו הבכור נהרג בפעולה פרטיזנית. הוריו שרדו את השואה - אבל נרצחו כשניסו לחזור לביתם. והוא, שהיה אז בן 14, הוא מהשורדים האחרונים מקבוצת הנוקמים - פרטיזנים שלחמו בנאצים ופגעו במסילות רכבת ובגשרים.
בנג'מין לוין היה נער צעיר כשהנאצים כבשו את בירת ליטא וילנה ביולי 1941. הוא ומשפחתו נשלחו לגטו, עם יתר יהודי העיר. משם הוא חמק פעם אחר פעם, ולחם בנאצים בשדות ליטא, לצד פרטיזנים יהודים אחרים.
לוין, כיום בן 90, גר באוסינינג שבמדינת ניו יורק. לפי "ניו יורק פוסט", שראיין אותו, הוא השורד האחרון מקבוצת "נקם", שלחמה בנאצים מבונקרים נסתרים בשדות. מנהיג הקבוצה והאידיאולוג שלו היה אבא קובנר. סרטו של קוונטין טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד" שאב השראה מפעולות הנוקמים.
"אנחנו כבר לא מדברים על זה, אבל זה חי בפנים", אמר לוין בראיון, כשהוא בוכה. "ברגע שאני מתחיל לחשוב על זה, זה מעלה עוד ועוד זכרונות".
הוא הודה כי גדל כ"ילד פרא", החל לעשן בגיל 8 והסתובב ברחובות וילנה עם חוליגנים צעירים. אביו חיים היה סוחר מקושר היטב, בעל חנות מוכרת, שלא האמין כי הגרמנים יפגעו ביהודים. "אבא שלי היה מאמין גדול בכל הדברים הגרמנים. הוא חשב שהכול ייגמר במהירות", אמר לוין.
אבל זה לא קרה. לאחר כיבוש וילנה, היהודים נשלחו לגטו - ובמקביל החלו מעשי טבח. נעוריו של לוין סייעו לו להתחמק אל מחוץ לגטו ובחזרה, ולעזור לפרטיזנים בעיר ובמסתור לשמור על קשר רציף.
באחת הפשיטות הנאציות, לוין היה במסתור ביחד עם כמה יהודים נוספים - כשבכי של תינוק איים להסגיר את מיקומם. הוא הביט באימה כשאביו של התינוק תפס עליונית וחנק את בנו. "אני חושב שהם הרגו את התינוק", אומר לוין. "ראיתי הרבה דברים. ראיתי אנשים אצילים הופכים לחיות. וראיתי אנשים פשוטים הופכים לאצילים. ואמא שלי הזהירה אותי שהגרוע מכל עדיין לא הגיע".
אחיו הבכור של לוין, שמואל, היה בן 18 כשנטל את כל כספו כדי לקנות אקדח ותחמושת - התשלום הדרוש כדי להצטרף לנוקמים, ארגון יהודי שבסיסו היה בשדות ליד ליטא. בסתיו 1943 הצטרף אליהם לוין עצמו. אחיו שמואל, הוא גילה, נהרג יום לפני, בעת ביצוע אחת מהמשימות החשאיות.
העובדה שלוין הצעיר היה נמוך, רזה וחמקני הפכה אותו לחשוב במיוחד לנוקמים - במיוחד בפעולות החבלה. במהלך המלחמה, לוין וחבריו לקבוצה השמידו 300 ק"מ של קווי מסילות ברזל, פוצצו חמישה גשרים והשמידו 40 קרונות רכבת. כל זאת, כדי להקשות על תנועת הכוחות הנאצים ועל ביצוע הטרנספורטים למחנות ההשמדה. בנוסף, לפי המחקרים הם הרגו 212 חיילים נאצים.
כל אתה העת, סיפר לוין ל"ניו יורק פוסט", הוא חי מפטריות יער, ושתה מי בריכות מזוהמים. באחד האמבושים הוא שרד "הוריקן של כדורים" ששרקו לידו, וניצל לדבריו כי היה כה נמוך.
הוא לא זוכר כמה נאצים הרג ופצע, אבל פעולות הנקם שלו היה כה רבות, עד שגם 70 שנה אחרי יש נגדו צו מעצר פעיל בליטא. כשהכוחות הסובייטים פשטו על וילנה בקיץ 1944, הנוקמים של לוין סייעו להם לשחרר את העיר. משתפי הפעולה עם הנאצים נורו במקום. "לא לקחנו שבויים", אמר. "לא היה דיון. זה היה דבר רגיל".
הוריו של לוין לא שרדו את השואה. הם נרצחו על ידי שכניהם הליטאים בעת ניסיונם לחזור לביתם הקודם בליטא. לוין עלה לישראל בתום מלחמת העולם השנייה, שם פגש את אשתו שרה. בני הזוג ושני ילדיהם עברו ללונג איילנד, ניו יורק, ב-1967. שרה מתה בחודש שעבר. בהלווייתה אמר לוין לבנו כי "נראה שעכשיו הגיע הזמן שלי".
לוין, שסיפור הגבורה וההישרדות שלו תועד על ידי קרן שואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה, השתמש בכל כך הרבה תעודות מזויפות במהלך המלחמה, עד ששכח את יום הולדתו המקורי. לכן, המשפחה בחרה חג יהודי כיום הולדת עבורו. בערב פסח, לפני שבועיים, חגג לוין את יום הולדתו ה-90.
לפנייה לכתב/ת 
