כך זוכרים בעולם את הנופלים במלחמות
בארה"ב עורכים טקסי זיכרון, אבל גם יוצאים לטיולים ולשופינג; בבריטניה עונדים פרג אדום ועומדים שתי דקות דומייה בין יריית תותח אחת לשנייה; ובדרום קוריאה נשמעת צפירה ומתפללים בשקט. ימי זיכרון בעולם
מדינת ישראל הרכינה אמש (א') את ראשה והתייחדה עם זכרם של 23,544 חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. ואיך מציינים ברחבי העולם את יום הזיכרון לחללי המלחמות? מארצות הברית ועד גרמניה - כך זוכרות המדינות השונות את חלליהן:
ארצות הברית
האמריקנים זוכרים את הגברים והנשים, אנשי הכוחות המזוינים, שנפלו בעת מילוי תפקידם. "יום הזיכרון" (Memorial Day) האמריקני נערך מדי שנה ביום שני האחרון בחודש מאי עם טקסים ממלכתיים ומקומיים ומצעדים צבאיים.
יום הזיכרון האמריקני נחשב ליום חופשה לאומי שאותו מנצלים לטיולים, קניות ומנוחה, והוא מסמל את תחילת עונת הקיץ. במהלך יום זה נערכים טקסי זיכרון בבתי הקברות הלאומיים ברחבי ארצות הברית, שם מונחים דגלונים קטנים על המצבות, ודגלי המדינה מורדים לחצי התורן. במקור נקבע יום הזיכרון האמריקני לכבד את זכר חיילי צבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא הפך ליום זיכרון לאומי שבו זוכרים את כל הנופלים בקרבות.
בריטניה
יום הזיכרון בממלכה המאוחדת (Remembrance Sunday) נערך מדי שנה ביום ראשון הקרוב ביותר ל-11 בנובמבר, היום שבו חתמה גרמניה על שביתת הנשק ששמה סוף לפעולות הלחימה במלחמת העולם הראשונה. כיום מציינים בבריטניה את יום הזיכרון לחללי המלחמות של הממלכה והאימפריה הבריטית מאז "המלחמה הגדולה", הלוא היא מלחמת העולם הראשונה.
מדי שנה, בשעה 11:00 ב-11 בנובמבר, מקיימת בריטניה שתי דקות דומייה וברחבי הממלכה נערכים טקסי זיכרון לנופלים במלחמות, בין שבבתי קברות, באנדרטאות מלחמה, בקתדרלות ובכנסיות. הטקס הממלכתי המרכזי נערך בלונדון למרגלות אנדרטת הסנוטאף שבדרך וייטהול במעמד המלכה, בני משפחת המלוכה, ראש הממשלה, פוליטיקאים, מפקדי צבא ואנשי ציבור שונים. את שתי דקות הדומייה בלונדון מתחילים בצלצול שעון הביג בן ויריית תותח, והן מסתיימות עם יריית תותח שנייה. לאחר שתי דקות הדומייה מניחים המלכה ואישי ציבור אחרים זרי פרחים על האנדרטה לזכר הנופלים. אז נשמעים כמה תפילות וקטעי שירה, והטקס מסתיים בשירת ההמנון הבריטי "אלוהים נצור את המלכה".
סמלו של יום הזיכרון הבריטי הוא פרח הפרג האדום שמקורו בשדות הקרב של פלנדריה שבבלגיה, שם לחמו מאות אלפי חיילים בריטים במלחמת העולם הראשונה ורבים מהם נהרגו בהם. במהלך טקסי הזיכרון בממלכה נוהגים המשתתפים לענוד את הפרג האדום על בגדיהם.
יום שביתת הנשק (Armistice Day)מצוין בצרפת מדי שנה בטקסי זיכרון מיוחדים שנערכים בכנסיות ב-11 בנובמבר לזכר הנופלים במלחמות השונות. בשנים האחרונות מציינים את יום הזיכרון הצרפתי לזכר כל הרוגי המלחמות של המדינה בנוסף ל-1.4 מיליון הצרפתים שמצאו את מותם במלחמת העולם הראשונה. ביום זה יורדים דגלי המדינה (הטריקולור) לחצי התורן במוסדות הציבוריים.
במהלך יום הזיכרון הצרפתי נערכים מצעדים צבאיים לכיוון אנדרטאות מלחמה ברחבי המדינה ולקבר החייל האלמוני בפריז. אישי ציבור בולטים, בראשם נשיא צרפת, משתתפים בחלק מטקסי הזיכרון ומניחים זרי פרחים על אנדרטאות המלחמה.
יום שביתת הנשק נחשב ליום חופשה לאומי בצרפת וסניפי דואר, בנקים חנויות ועסקים רבים סגורים ביום זה. מסעדות ובתי קפה מחוץ לאתרי תיירות גם נוהגים לסגור את שעריהם ביום הזיכרון הצרפתי. עם זאת, תחנות רכבת, שדות תעופה וכבישים ראשיים נותרים פתוחים. בכמה חלקים במדינה סוגרים את הכבישים לצורך קיום המצעדים הצבאיים.
דרום קוריאה
יום הזיכרון הדרום קוריאני נערך מדי שנה ב-6 ביוני (החודש שבו פרצה מלחמת קוריאה בשנת 1950), כדי לזכור את הגברים והנשים שנהרגו במהלך מילוי תפקידם במלחמת קוריאה ובמלחמות וקרבות אחרים משמעותיים.
טקס הזיכרון הממלכתי המרכזי נערך בבירה סיאול ובשעה עשר בבוקר (שעון מקומי) נשמעת צפירה ברחבי המדינה ומקיימים דקת דומייה שבמהלכה עורכים תפילות חרישיות.
אוסטרליה וניו זילנד
אוסטרליה וניו זילנד מקיימות מדי שנה ב-25 באפריל את יום הזיכרון הלאומי שלהן (יום אנזא"ק) לזכר הגברים והנשים, אנשי הכוחות המזוינים, שנפלו בעת מילוי תפקידם. במקור נערך יום אנזא"ק לכבוד החיילים האוסטרלים והניו זילנדים שנלחמו במערכת בגליפולי (ממערב למצרי הדרדנלים) בפעולה הצבאית הגדולה הראשונה של כוחות שתי המדינות במלחמת העולם השנייה. נחיתת הכוחות האוסטרליים והניו זילנדיים בגליפולי, ביחד עם כוחות הצבא הבריטיים והצרפתיים, הסתיימה בכישלון עקוב מדם מול כוחות האימפריה העות'מאנית.
יום אנזא"ק, על שם הכוח שנקרא "גיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים" (Australian and New Zealand Army Corps), הוא כאמור יום הזיכרון הלאומי המשותף של אוסטרליה וניו זילנד, שתי מדינות שהיו חלק מהאימפריה הבריטית בעת פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914.
ב"מלחמה הגדולה" ההיא נהרגו 60 אלף חיילים אוסטרלים ו-20 אלף חיילים ניו זילנדים. במהלך יום הזיכרון המשותף לשתי המדינות נערכים משמרות עם שחר (שעת תחילת הנחתת הכוחות בגליפולי), מצעדים, טקסי זיכרון ומפגשי חברים לנשק. רוב הטקסים נערכים באנדרטאות זיכרון בערים שונות ברחבי שתי המדינות וכן באתרים שבהם לחמו כוחות שתי המדינות מחוץ לאוסטרליה ולניו זילנד - בגליפולי שבטורקיה למשל. מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 הפך יום אנז"אק ליום הזיכרון לנופלים בכל המערכות שבהן השתתפו חיילים מאוסטרליה ומניו זילנד. אחת המסורות הנהוגות ביום זה היא שתיית קפה בתוספת רום (Gunfire) לאחר טקסי השחר באותו אופן שבו שתו החיילים האוסטרלים והניו זילנדים לפני תחילת הקרבות. מסורת נוספת ביום זה לשחק משחק הימורים שהיה מקובל בקרב חיילי המדינות במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ניגריה
יום הזיכרון לכוחות המזוינים נערך במדינה האפריקנית מדי שנה ב-11 בנובמבר לציון הכוחות שנפלו בקרבות במלחמת העולם הראשונה, אז הייתה ניגריה חלק מחבר העמים הבריטי. אלא שתאריך זה שונה ל-15 בינואר, היום שבו הסתיימה מלחמת האזרחים במדינה בשנת 1970.
טורקיה
יום הזיכרון הטורקי (יום הקדושים המעונים) נערך מדי שנה ב-18 במרס, יום השנה לניצחון הגדול על בעלות הברית במערכת גליפולי ב-1915. במהלך יום הזיכרון הטורקי חולקים במדינה המוסלמית כבוד לכל אנשי הכוחות המזוינים, גברים ונשים, שנפלו בעת מילוי תפקידם למען המולדת.
איטליה
יום האחדות הלאומית ויום הכוחות המזוינים (Giorno delle Forze Armate) נערך בארץ המגף מדי שנה ב-4 בנובמבר, המועד שבו אוסטרו-הונגריה נכנעה לאיטלקים במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918. במהלך יום הזיכרון האיטלקי נערכים ברחבי המדינה טקסי זיכרון לנופלים בעת מילוי תפקידם מקרב הכוחות המזוינים.
גרמניה
יום הזיכרון הגרמני (יום האבל הלאומי, Volkstrauertag) נערך לציון זכרם של כל הרוגי המלחמות ביום ראשון השני לפני היום הראשון של הציפייה (העונה החגיגית שלפני חג המולד).
הגרמנים החלו לציין את יום הזיכרון שלהם ב-1919 לזכר הנופלים במלחמת העולם הראשונה, אולם בשל מחלוקות שונות סביב יום זה, הוא לא צוין בצורה סדירה ורציפה. רק בשנת 1934 הכריזו הנאצים על יום הזיכרון כיום חג לאומי והוא נקרא בשם "יום הזיכרון לגיבורים" (Heldengedenktag). יום זה החזיק מעמד עד 1945, מועד סיום מלחמת העולם השנייה עם תבוסתם של הנאצים, וב-1948 שבו הגרמנים לציין את "יום האבל הלאומי".
במהלך יום הזיכרון הגרמני נושא קנצלר המדינה ואישי ציבור שונים נאומים מיוחדים ותזמורת או מקהלה מנגנות את השיר "היה לי חבר" (Ich hatt' einen Kameraden).