מעצמה באיומים. השד האיראני לא כזה נורא
בטהרן התפארו שהם בדרך להפוך למעצמה אזורית ובישראל הביטו בדאגה, אבל האמת היא שלמרות ההשקעה העצומה וההתגאות בהישגים, הרפובליקה האיסלאמית מקיזה את דם לוחמיה ומאבדת גובה והשפעה. איך זה קרה?
בשנים האחרונות שמענו הרבה רהב איראני ודאגה ישראלית, נוכח חתירתה של איראן להפוך למעצמה אזורית. עד לא מזמן נראה היה שהרפובליקה האיסלאמית בדרך הנכונה. אלא שבשנתיים האחרונות על אף ההשקעה העצומה וההתפארות בהישגים, איראן מקיזה את דם לוחמיה ומאבדת גובה והשפעה. עד כמה שניתן לדבר על העתיד, האופק המדיני של איראן נראה קודר.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
התקוות של האיראנים נבעו מריק הכוח שנוצר במזרח התיכון. אחרי התפוררות המדינה הסובייטית, רוסיה הורידה פרופיל במזרח התיכון, ולא היו סימנים לכך שהיא חוזרת. ארצות הברית, תחת הנהגתו של ברק אובמה הפנתה את גבה לבעלי בריתה הערביים וחתמה עם איראן על הסכם גרעין ששחרר את הלחץ הכלכלי שהלך וחנק אותה בעוצמה גוברת בשנים האחרונות. ובעוד המעצמות עסוקות בשלהן, הופיעה מפלצת "המדינה האיסלאמית" (דאעש) שגרמה לאויבים משכבר בימים לחבור כדי להילחם בה. וכך, איראן ובעלות בריתה הפכו לשותפות לגיטימיות במאבק נגד חבורת רוצחים שמייצאים טרור לרחבי תבל.
הכאוס בעיראק ובסוריה, והיעדרן של המעצמות העולמיות הציבו בפני איראן אתגר: האם היא תהיה מסוגלת לייצר סדר מזרח תיכוני חדש, שישרת את האינטרסים שלה וישקף את שאיפותיה ואת הערכת כוחה ורשתות ההשפעה שלה?
התשובה, בקיצור נמרץ, היא לא. איראן כשלה, וכעת מצבה הולך ומידרדר.
בסוריה, המצב קשה אף יותר. לפני כשנה וחצי חזרו הרוסים למזרח התיכון בעקבות הזמנה של הסורים. עם הזמן התברר למתבוננים בפוליטיקה המזרח תיכונית שהרוסים כאן כדי להישאר. כניסתם לסוריה הייתה צעד קריטי בתוכנית הרחבה של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין - לחזור להיות מעצמה עולמית. אולם, כדי לבסס את כוחה במזרח התיכון רוסיה חייבת לשמור על יחסים דיפלומטיים סבירים עם מגוון כוחות: טורקיה, מצרים, סעודיה, ישראל ועוד. כמו כן, היא חייבת ערוצי הידברות וקביעת תחומי השפעה עם ארה"ב. משמעות הדבר היא פשרה בסוריה שתצמצם או תחסל את אסד, ועמו, את עוצמת פטרוניו האיראנים. החשיבות של יצירת הסדר חדש בסוריה תובהר בקרוב, כנראה, כשדאעש יחוסל וניתן יהיה לדבר על הסדר הפוליטי החדש במזרח התיכון.
סיבוך נוסף בתוכנית ההתפשטות האיראנית היא שיבתה האפשרית של ארה"ב לתפקידה הישן - בעלת ברית של הערבים ואויב נחוש כלפי האיראנים. סיבוב הפרסה המדיני שעשה דונלד טראמפ יצמצם עוד יותר את מרחב התמרון של האיראנים.
היחלשותו הצפויה של דאעש, שבעבר כפה כאוס על המרחב, ושיבת המעצמות למשחק הכוח במזרח התיכון, מחזירים אותנו קרוב למדי ל"פוליטיקה הישנה" של המזרח התיכון. במאזן הכוחות הזה לאיראן יש הרבה אויבים - כולל שיעים - ומעט שותפים לדרך. כמו כן, המעצמות יקצצו את כנפיה של טהרן מבלי למצמץ. נדמה, אם כן, שאם מגמות אלו יימשכו, שנות החסד של התרחבות ההשפעה האיראנית במזרח התיכון, מגיעות לקיצן.
פרופ' נמרוד הורביץ ופרופ' דרור זאבי הם חברים בפורום לחשיבה אזורית ומלמדים באוניברסיטת בן גוריון