"אף פעם לא מאוחר": שלוש ניצולות שואה חגגו בת מצווה
מרים, פייגי וטובי הופרדו בילדותן ממשפחותיהן, שנמחקו לחלוטין, ולא זכו לחגוג בת מצווה בזמן שנלחמו על חייהן במחנות בפולין. לאחר 70 שנה, דאגו תלמידות כיתה ו' במועצה נחל שורק להעניק לניצולות את החגיגה שמגיעה להן: "אני מתרגשת כמו ילדה"
כשהן היו ילדות בפולין, הופרדו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מרים, פייגי וטובי ממשפחותיהן, שנמחקו לגמרי, נלקחו למחנות השמדה ועבודה – אך הצליחו לשרוד. את חגיגות בת המצווה שלהן הן פספסו על רקע המלחמה על חייהן. כעת – אחרי עשרות רבות של שנים – נערכה עבורן המסיבה שלא זכו לה בגיל 12.
במועדון של היישוב נצר חזני, שבמועצה האזורית נחל שורק, נערכה אתמול (יום ד') מסיבת בת המצווה המשולשת והמרגשת שלא הותירה עין אחת יבשה. בנות המצווה, ניצולות השואה מרים פעייר (86) והאחיות ציפורה (פייגי) בריקמן (87) וטובי בש (87) עלו לבמה זו אחר זו וזכו לקיים את האירוע באיחור של יותר מ-70 שנה.
תלמידות כיתות ו' מבית הספר ברויאר שבמועצה האזורית נחל שורק, שבעצמן חוגגות השנה בת מצווה, החליטו יחד עם ראש המועצה, אלי אסקוזידו, לערוך עבור שלוש הניצולות את החגיגה שלא התאפשרה בזמנו. "בנות המצווה ארגנו להן מסיבה מושקעת ואספו תרומות כדי לקיימה", סיפר אסקוזידו. "אנחנו כמועצה נרתמנו מיד לרעיון וסייענו ככל שנדרש. זה אירוע מרגש, סגירת מעגל וניצחון החיים".
פעייר אמרה בטקס: "אני מתרגשת ממש כמו ילדה קטנה. אני חשה נחת גדולה מאוד לראות את בני משפחתי חוגגים איתי. זה מרגש ומקסים. מבחינתי אף פעם לא מאוחר".
לשלוש הניצולות גורל משותף וכואב. הן עלו לארץ לבדן מפולין לאחר המלחמה, ללא כלום, לאחר שההורים, האחים ושאר הקרובים נספו כולם והותירו אותן השורדות היחידות. בש ובריקמן עלו לישראל יחד באוניית אקסודוס. למרות הקשיים הצליחו השלוש להמשיך בחייהן ולהקים משפחות. לבריקמן, למשל, יש לא פחות מ-110 נכדים ונינים.
"היא תמיד חלמה על בת מצווה, והנה החלום התגשם"
"אימא הגיעה לישראל ולמעשה לא נשאר לה דבר, אפילו לא קרובי משפחה ממעגלים רחוקים", סיפר ישראל, בנה של פעייר. "היא ניצלה בזכות משפחה גויה שהחביאה אותה".
לדברי הבן, "היא בכלל לא חשבה לקיים מסיבת בת מצווה. אחרי כל הזוועה שהיא עברה – מי בכלל חשב על זה. וגם לאחר מכן, בחלוף השנים, זה לא עלה. אבל מסתבר שאף פעם לא מאוחר מדי, ובזכות הנערות המקסימות שהחליטו לעשות מצווה גדולה, אימא שלי מאושרת כל כך. היא נערכה למסיבה הזו בהתרגשות גדולה וממש חיכתה וציפתה. הרבה מאוד נחת יש לה ביום שכזה".
גם בתה של בריקמן, שרה קליימן, התרגשה מאוד, אף שלא כל 110 הנכדים והנינים הצליחו להגיע למסיבה. "לאימא סיפור חיים מרתק וכואב. היא הייתה בסך הכול ילדה כשהמלחמה פרצה. לישראל עלתה באוניית אקסודוס והתחילה חיים חדשים בישראל ללא כלום, אבל הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן ולהקים משפחה גדולה בישראל", סיפרה קליימן.
"היא אישה מאוד ציונית וערכית. אני רואה על הפנים שלה שהיא מתרגשת כל כך. תמיד היא חלמה שיערכו עבורה מסיבת בת מצווה. והנה, החלום התגשם בזכות הנערות המקסימות".
המורות של התלמידות שהפיקו את האירוע, תמר שוקרון וליאת ונגרובסקי, סיפרו על ההכנות: "התלמידות, במסגרת שנת בת המצווה שלהן, החליטו לעשות מעשה ערכי ומשמעותי. דרך המועצה ומרכז יום לקשיש הן הגיעו לסיפור חייהן של שלושת הניצולות והתברר להן שמעולם לא התקיימה עבורן מסיבת בת מצווה. הן החליטו להפיק את האירוע וגייסו תורמים, רתמו אנשים – הכול על בסיס התנדבותי. הן עשו דבר מדהים שמעבר לכך שהוא משמח וסוגר מעגל עבור ניצולות השואה המקסימות, הוא מלמד אותן שיעור חשוב לחיים".
לפנייה לכתב/ת 
