לקרוא ולהתפוצץ
עשור וחצי שנים חלפו מאז שחשפנו לראשונה את הנעשה במכון לרפואה משפטית. אם במקרים שנחקרו נמצאו מסקנות חמורות כל כך, ניתן רק לשער מה היה קורה לו היה מספיק כוח אדם ונחישות כדי לבצע חקירה מלאה
אדם הואשם בפגיעה חמורה באדם אחר ונעצר עד תום ההליכים. ההגנה טענה כי המתלונן פצע את עצמו בסכין כדי להפליל את הנאשם בגלל סכסוך ביניהם. הסנגור אף מסר לתביעה חוות דעת של מומחה משפטי מטעמו, ד"ר חן קוגל, ששימש קודם לכן סגן מנהל המכון לרפואה משפטית, ולפיה ייתכן מאוד שהחתכים נגרמו על ידי ה"קורבן".
ממצאים פתולוגיים / עיקרי הדו"ח על התנהלות הפרקליטות מול המכון לרפואה משפטית
פנה הפרקליט לאנשי המכון לרפואה משפטית וביקש את חוות דעתם. חלק מהם אמרו לו, לאכזבתו, כי "לא ניתן לשלול בוודאות מוחלטת שמדובר בפגיעה עצמית". הפרקליט תיעד את הדברים בדו"ח סיכום הפגישה, אך לא העביר אותו לסנגור. הוא אף הודיע לסנגור כי אחרי התייעצות עם מומחים "לא ניתן לקבל את גרסת הנאשם, שלפיה פצעי המתלונן הם פרי פגיעה עצמית, ולפיכך ההליכים בתיק יימשכו". התביעה הגישה חוות דעת מטעם המכון שקבעה כי אין מדובר בפגיעה עצמית. את העובדה שיש במכון רופאים הסבורים אחרת הקפידו שלא לגלות.
כשהסנגור פנה לפרקליט ושאל אותו אם במקרה דיבר עם המומחים, ואולי גם יש לו רישום של הדברים, ענה לו הפרקליט: "לא התווסף כל חומר חקירה אשר על התביעה להעביר לעיון ההגנה". הסנגור דרש לקבל את כל החומר בתיק, אך התרשומת של אותה שיחה הוצאה מהחומר שהועבר אליו, וגורם בכיר בפרקליטות אף הורה למחוק מהתיק את עצם האזכור של קיום התרשומת.
לקרוא ולהתפוצץ. המדהים הוא שגם כשאותו פרקליט הוזמן לשופט רוזן הוא לא התבלבל, ואמר כי "רק במקרים חריגים יימסרו להגנה דברים שרושם פרקליט לעצמו בתיק הפנימי של הפרקליטות". אתם מבינים? הם, המשפטנים המפולפלים, לא ראו לנכון להעביר לידי ההגנה את העובדה שבמכון שעובד עבורם חושבים שיש סיכוי סביר לכך שהנאשם, שבינתיים חייו וחיי משפחתו נהרסים והוא במעצר, בכלל זכאי. כשרוזן שאל את הנהלת פרקליטות המדינה מה היא חושבת, השיבו לו כי "במחשבה בדיעבד ייתכן כי היה מקום להעביר את סיכום הישיבה", מעין לופ מילולי שיש בו הודאה בלי הודאה.
פרשת החתכים, אחת מכמה המתוארות בדו"ח החמור, היא משל לעניין כולו. הפרקליטות, או לכל הפחות פרקליטים, חלקם בכירים, חלקם הפכו מאז לשופטים, מנהלים את התביעה הכללית כחנות מכולת שבבעלותם. לתאוות ההרשעה של הפרקליטות הצטרפו כמה רופאים מהמכון לרפואה משפטית, בראשות המנהל הכל־יכול במשך שנות דור, פרופ' יהודה היס.
אין בפרקליטות שום רצון לקבל ביקורת. כשהוקמה נציבות התלונות על הפרקליטות עשו שם הכול, ובמידת מה גם הצליחו, להשמיד אותה. כשנכתב הדו"ח החמור סירבו לשתף פעולה, ואחר כך פנו לבית־המשפט העליון בטענה שלא ניתנה להם זכות שימוע. כסוג של פשרה קיבלו חסינות מלאה, כך ששמם או כל פרט אחר לא יפורסם. מדוע? מדוע הם צריכים להיות נישאים מעם?
השופט רוזן חושף גם את הקשר שנרקם בין הפרקליטות והמכון כדי לקעקע את מעמדו של ד"ר חן קוגל, סגנו של היס, שעזב לאחר שגילה את עומק השחיתות והעיד אמת בפני ועדת החקירה. קוגל החל לתת עדויות מטעם ההגנה. הפרקליטות קיבלה בחשאיות מהיס ומחבורתו את כל התיקים שבהם קוגל טיפל במסגרת עבודתו במכון בניסיון להוציא משהו שישמש אותם בחקירות הנגדיות בבית־המשפט, והפעם כשהוא מופיע בשם הסנגוריה. הדבר נעשה תוך הפרה בוטה של פרטיות קורבנות עבירה שנמצאו בתיקים ההיסטוריים שהועברו. הניסיון לא צלח: בתי־המשפט המשיכו לראות בקוגל עד מומחה מהמעלה הראשונה. גם הניסיון של הפרקליטות לטרפד בהמשך את מינויו של קוגל לתפקיד מנהל המכון במקומו של היס לא צלח.
עשור וחצי שנים חלפו מאז שחשפנו לראשונה את הנעשה במכון לרפואה משפטית. אינספור מילים, תחקירים, ועדות חקירה ובדיקות. במכון המציאות כבר שונה לגמרי, עכשיו תחת ניהולו של ד"ר חן קוגל, שעליו מרעיף רוזן שבחים.
בסופו של דבר, נחקרו 11 מקרים מתוך 33 אלף חוות דעת שנתן המכון בעשור שנחקר. לגבי מקרים רבים אחרים שביקשו לבדוק לא ניתן היה למצוא את החומר, לא בפרקליטות ולא במכון. אם במקרים שנחקרו נמצאו מסקנות חמורות כל כך, ניתן רק לשער מה היה קורה לו היה מספיק כוח אדם ונחישות כדי לבצע חקירה מלאה.
לפנייה לכתב/ת 
רונן ברגמן
צילום: אלסייה קודיש
מומלצים
