כך תכננה ישראל את הפיצוץ האטומי בסיני
הכול כבר היה ערוך ומוכן והכוח המתין לפקודה. מתקן ה"עכביש" חובר למסוק, כוח סיירת מטכ"ל נערך למשימת ההטעיה של המצרים, וגבעה מתאימה נבחרה לעריכת הפיצוץ האדיר באבו-עגילה, סמוך לקניון עמוק שבו יוכל הכוח להסתתר. "מבצע שמשון", התוכנית הישראלית להפעלת נשק גרעיני במדבר סיני במקרה של סכנה קיומית, נחשף
מאי 1967. המתיחות במזרח התיכון שוב באוויר. זמן קצר לפני ששליט מצרים, גמאל עבדל נאצר סגר את מצרי טיראן, נסע תא"ל יצחק יעקב (יצה), ממקימי מערך פיתוח האמל"ח בצה"ל, לתאגיד המחקר הביטחוני "ראנד" שבוושינגטון, והשתתף במשחקי מלחמה. "בסוף משחק המלחמה ישראל הפעילה נשק גרעיני נגד מצרים, כתגובה לטילי קרקע-קרקע מצריים שפגעו בתל אביב... כל המשתתפים האחרים, שידעו במה אני עוסק, הביטו בי בפנים שואלות. אמרתי שלישראל אין נשק גרעיני ובכלל התסריט הזה הוא דמיוני לחלוטין, ממש פנטזיה פרועה". אלא שמתברר כי הפעם כמעט עלתה המציאות על כל דמיון.
תמלילי השיחות עם יצה מתפרסמים היום (ב') באתר של מכון המחקר "וודרו וילסון" שבוושינגטון ושופכים אור על "מבצע שמשון" - התוכנית הישראלית להשתמש בנשק גרעיני במדבר סיני במלחמת ששת הימים. השיחות, שנחשפו שלשום ב"ניו יורק טיימס", נאסרו לפרסום בעבר בישראל בידי הצנזורה הצבאית. כעת, עם חשיפת התמלילים, אפשר לגלות כיצד תכננה ישראל לעשות את הבלתי ייאמן.
הפקודה המפתיעה של גנדי
"באתי ארצה, עזר (ויצמן) היה עסוק בבור עם חיל האוויר, ומי שקיבל את פני היה גנדי (האלוף רחבעם זאבי), שהיה במצב רוח נוראי וחשב שישראל בצרה גדולה. הוא אמר לי, 'תכין לי כל מה שיש לך"... איכשהו צץ הרעיון הזה להשתמש במתקן גרעיני. אני לא ידעתי שהמצב הוא כזה שאפשר להשתמש בו לניסוי", אמר יצה. השיחות עמו נערכו בין 1999 ל-2001. חלק היו איתי, חלקן עם ד"ר אבנר כהן, וחלקן עם שנינו. התמלילים שמובאים כאן נלקחו מאתר המכון.
בצה"ל, כך מספר יצה בתמליל המופיע באתר, כבר החלו לתרגל את הפעלת הפצצה הגרעינית עוד לפני המלחמה. "אנחנו עשינו תוכניות רב שנתיות שכללו גם את הנשק הלא קונבנציונלי. הצגנו את התוכניות האלה בדיוני מטכ"ל לפחות פעם בשנה, והיה דיון על הנושאים האלה. היו כאלה שחשבו שאנחנו מבזבזים כסף. היו דיונים ענייניים. בשלב מסוים, פה אני יכול להיות שאני טועה וזה לא היה לפני 67', עשינו תרגיל פיקוד ושליטה, ובו תרגלנו את כל התהליך: מרגע קבלת פקודה עד ביצועה. התרגיל ארךשעתיים, תרגיל טלפוני מה שנקרא. ידענו שזה מין נשק סופי, ושלא תהיה מלחמה קונבנציונלית אחרי שימוש בנשק זה".
יצה סיפר שלאחר שגנדי שכתב את הפקודה ("הוא היה אמן השכתובים. אף פעם לא היה משאיר מסמך כמו שקיבל אותו"), הם הלכו לרמטכ"ל יצחק רבין על מנת לקבל אישור. רבין היה לאחר שיחה קשה עם בן-גוריון, שהאשים אותו באחריות למה שאירע. "ראית על רבין שהוא לא כל כך בריא. ישב בחדר, לבד, אפוף עשן ושתק. גנדי ואני הסברנו לו את הפרטים... הבנתי מיד שהתנהגותו מוזרה מאוד". זמן קצר אחרי השיחה רבין פרש לביתו ולא שב למטכ"ל.
הקו אדום: המצרים באשדוד
פרטי המבצע הנועז כללו לדבריו שת"פ בין סיירת מטכ"ל, חברת רפא"ל והכור בדימונה. "התכנון היה שאנחנו נוחתים על איזה הר על יד אבו-עגילה ובצד יש הטעיה של צנחנים. ובזמן שהמצרים רצים אל הצנחנים אנחנו עובדים על ההר ויש לנו לילה לעבודה, להרכבה, ומחכים לפקודה".
יצה עצמו חשש ממה שעלול לקרות: "לא ידעתי מה זה אומר לשכב קילומטר וחצי מפצצה גרעינית על ההר, ואני בקניון, מה קורה? אני נשרף מיד? עף? כל מני דברים מהסוג הזה. בנוסף לכל הזה שאנחנו בעצם הראשונים שמשתמשים במלחמה טקטית, מלחמה במזרח התיכון, בנשק גרעיני. מי יודע מה יקרה?" לפי הפרסום באתר, מבצע שמשון אמור היה לצאת לפועל רק בתרחיש של סכנה קיומית: אם ישראל הייתה מפסידה במלחמה. "בהתקדמות דיברנו על קו אדום בסביבות אשדוד, השארנו לשיקול ראש הממשלה".
וכך זה אמור היה לצאת אל הפועל. "המטרה הייתה להשתיל מתקן על ראש הגבעה באבו-עגילה ולפוצץ אותו לפי ההוראות של ראש הממשלה". יצה לא זכר מי בדיוק אמור היה להוציא זאת לפועל, אך התוכנית הייתה לשגר באמצעות מסוק תובלה סופר-פרלון את המתקן (שם הקוד: "עכביש") באמצעות מחלקה בפיקוד מפקד סיירת מטכ"ל, דוביק תמרי. "לא הייתה שאלה של הצלת הכוחות, לא הייתה שאלה של נסיגה, לא הייתה שאלה של איך יוצאים משם. כולנו הבנו שעושים את זה כאשר אין מה לעשות. המטרה הייתה ליצור מצב חדש בשטח שככל שאפשר יחייב או את המעצמות להתערב או את המצרים להפסיק ולהגיד, 'רגע, רגע, לזה לא התכוננו'".
לדבריו, "החשיבה האסטרטגית הייתה כי אם המצרים והעולם יראו את פטריית העשן בסיני, כל העולם יידע מזה, והעולם לא יהיה אותו עולם".
גנדי צירף ליצה את דוביק תמרי, מפקד סיירת מטכ"ל. "טסנו במסוק מעל סיני. חיפשנו מקום שטוח וגילינו גבעה אחת, קטומה, לא רחוק מאבו-עגילה. ליד הגבעה מצאנו קניון, נקיק, שבו התכוונו להסתתר בזמן הפיצוץ".
יצה וחבריו המתינו לפקודה שלעולם לא הגיעה. ההמשך ידוע: צה"ל תקף במפתיע את מדינות ערב ב-5 ביוני ובפועל המלחמה הסתיימה אחרי שישה ימים. "משהו כמו שש שעות אחרי שהמלחמה פרצה היינו בכוננות גבוהה. התחושה אצלנו הייתה שדווקא עכשיו, כשנאצר ירגיש לחוץ אל הקיר, לא יהיה לו יותר מה להפסיד והוא יורה לכוחותיו לירות את הטילים", סיכם יצה.
"בדיעבד, אנחנו יודעים שמיד לאחר פרוץ הקרבות כבר התחילו ארה"ב וברית המועצות לתאם את הפסקת האש. נאצר היה אולי אדם קיצוני, אבל בוודאי לא אחד כזה שיפעל מתחת לאפם של הסובייטים וישגר טילים בניגוד לרצונם".
לפנייה לכתב/ת 
