משוחרר עסקת ג'יבריל שב לארץ אחרי 34 שנה - והוחזר לכלא

שב לישראל 34 שנה לאחר השחרור מהכלא והגירוש - והוחזר לרצות את מאסרי העולם: ועדת שחרורים מיוחדת במחוז הצפון שליד בית המשפט המחוזי בנצרת קבעה כי משוחרר בעסקת ג'יבריל שגורש מהארץ ב-1983 ישלים לרצות את מלוא העונש שנגזר עליו. כך הותר אמש (יום ב') לפרסום. ההחלטה נקבעה בעניינו של יוסף אבו אל חיר, תושב עכו במקור שנכלא ב-1969 בגין שורה של עבירות ביטחוניות.

אבו אל חיר הורשע בסוף שנות ה-60 במספר רב של הנחת פצצות, הנחת מטעני חבלה במסילת רכבת, בחופי רחצה ובמתקנים שונים, הטמנת מטעני חבלה בבתי מגורים תוך גרימה למותם של שני אנשים ולפציעתם של רבים אחרים ועבירות נוספת. הפיצוצים בבתים התרחשו בשכונת בת גלים בחיפה בשנים 67'-68'. בית משפט צבאי גזר עליו 15 עונשי מאסר עולם ובנוסף 20 שנות מאסר ו-10 שנות מאסר, כשנקבע כי כל העונשים ירוצו בחופף.

בשנת 1983 שוחרר כאמור האסיר במסגרת עסקת ג'יבריל הראשונה, שכללה החלפת שישה חיילי נח"ל שבויים ב-4,765 מחבלים. אחד התנאים לעסקה היה כי המשוחררים יעזבו את ישראל ולא יחזרו אליה, אולם המחבל חזר ארצה לפני כעשרה ימים.

אבו אל חיר, ששהה מאז גירושו מהארץ ביוון, ניסה לבדוק מעת לעת אם יינתן לו לחזור. לצורך כך הוא פנה לבג"ץ וכן למשרד הפנים אבל הובהר לו כי אם ישוב לארץ יוחזר אל מאחורי הסורגים.

בסופו של דבר אבו אל חיר הגיע לארץ בטיסה מאתונה ב-25 במאי, נעצר בנתב"ג והובא כאמור בפני הוועדה שהתבקשה לבטל את שחרורו ולהחזירו לכלא להמשיך לרצות את מאסר העולם - שעדיין לא נקצב.

המדינה טענה כי הרמטכ"ל קבע כאמור תנאי שלפיו שחרור הנאשם מהכלא מותנה בעזיבתו את הארץ לצמיתות, ולכן מששב ארצה הוא הפר את התנאי, וההקלה המותנית אינה תקפה עוד. עוד טענה המדינה כי משהפר את התנאי, ושעה שכל ועדת שחרורים לא קבעה כי מסוכנותו פגה, מן הראוי להשיבו אל בין כותלי הכלא. פרקליטיו של אבו אל חיר טענו כי מאחר שחלפו יותר מ-40 שנה מאז שמרשם החל לרצות את עונשו, נחשבת התקופה שבה היה משוחרר לתקופת "על תנאי" שהסתיימה.

"מפתחות בית הכלא היו בידיו"

ועדת השחרורים טענה כי מדובר בפרשנות נרחבת. "כאשר מדובר בעסקאות עם ארגוני טרור ומחבלים, שבאו לעולם על רקע כפייה ביטחונית שנכפתה על ישראל לשחרר עבריינים שעברו עבירות חמורות ביותר על רקע אידיאולוגי-לאומני-ביטחוני. עבריינים אלה שוחררו בטרם נבחנה מסוכנותם. על כן אין לפרש את כתב ההקלה בצורה רחבה. תפקידה של הוועדה מתמצה בקביעה אם הופרה איזו שהיא מההתניות ולא מעבר לכך. התנאי שבו מסויג כתב ההקלה הוא ברור ואינו ניתן לפרשנות אחרת". 

בהחלטתה קבעה ועדת השחרורים כי "מפתחות בית הכלא היו נתונים בידיו של המשיב עצמו. המשיב קיבל מפתחות אלה עם שחרורו. על מנת לשמור על המפתחות היה עליו למלא אחר התנאי שהותנה לגביו. תנאי זה ניתן כאמור על רקע העבירות שעבר, חומרת מעשיו, תקופת עונשו הממושכת והצורך בשמירה על ביטחון המדינה".

עוד ציינה הוועדה בהחלטתה כי "המשיב הסכים לתנאי זה מלכתחילה ועובדה כי עזב את הארץ לשנים מרובות, תוך ידיעה כי עזיבה זו הותנתה בכתב ההקלה לצמיתות. משבחר העותר לשוב ארצה, הרי הוא עצמו פגע בחירותו בידיעה ברורה ומרצון. על כן, אין לו להלין אלא על עצמו על כך שבחר להיכנס מחדש אל בין כותלי בית הכלא ולהשליך את המפתח שניתן לו".