שנת ההתפכחות של הקהילה הגאה

המצעד האמיתי של הקהילה הגאה הוא לא המפגן הצבעוני שנערך היום (ו') ברחובות העיר תל-אביב, אלא הוא הצעידה הארוכה והמייסרת שדומה יותר ליציאת מצרים בת כ-40 שנה. הדור הלהט"בי הנוכחי הוא "דור המדבר". לכאורה יצאנו מ"עבדות", יש לנו ייצוג בכנסת, בצבא ובתקשורת, אנחנו גלויים וגאים מדי יום בבתי ספר, בתי חולים ובתי כנסת, אבל למעשה אנו עוד רחוקות ורחוקים מן הנחלה.

בזמן האחרון הקהילה הגאה ושותפיה עושים חשבון נפש ומבינים שלא רק נעצרנו, למעשה אנחנו נסוגים לאחור. בעוד שמדינות רבות מכירות בנישואים גאים ובהורות גאה, שלוש הרשויות שלנו שמות לנו "ברקס" שוב ושוב. גם בחלקים רבים בחברה המצב עודנו עגום, כאשר כ-70% מחברי וחברות הקהילה מדווחים שחוו אפליה בתעסוקה, בני נוער נזרקים מבתיהם לאחר שיוצאים מהארון והקללה הנפוצה ביותר בבתי הספר עודנה המילה "הומו".

עם זאת, בחלקים לא מבוטלים אנו מרגישים שינוי וייתכן כי אנו בדרכנו להיפוך תפקידים היסטורי בין מוסדות המדינה לעם בכל הנוגע לזכויות הקהילה הגאה. אם פעם היו אלה חברי כנסת ושופטים שהקדימו את האזרחים ותרמו למאבק הגאה, הרי שהיום סקרים מצביעים על רוב גדול בציבור מכל חלקי החברה הישראלית אשר תומך במתן שוויון מלא בנישואים ובהורות ללהט"בים, בעוד הכנסת ובית המשפט העליון בקושי נשרכים מאחור.

הקהילה הגאה מורכבת מאנשים ונשים המשתייכים לארבעת השבטים - חילונים, דתיים, חרדים וערבים, בנאומו המפורסם של הנשיא ריבלין. בשניים הראשונים חלו תמורות משמעותיות ביחס לקהילה הגאה על פני השטח. בזרם הערבי והחרדי הדבר עדיין לא מדובר בפומבי, אבל בחדרי חדרים הולכת וגוברת ההבנה שאנחנו כאן ושאין דרך למנוע מאיתנו להיאבק על זכויותינו.

התרחקות מוסדות המדינה מתפקידם הבסיסי לדאוג לזכיות האדם שלנו עלול חלילה לאותת לפוליטיקאים ולגורמי קיצון בחברה שאפליה, התנכרות, הדרה ואף פגיעה פיזית הן לגיטימיות. לאחר הרצח בבר-נוער ובמצעד הגאווה בירושלים ברור יותר מתמיד - אין ביטחון בלי שוויון זכויות, ואין שוויון זכויות בלי ביטחון. בהיעדר התקדמות, אנו עלולים להתדרדר שוב למקרי אלימות קשים נגדנו.

בשנת 2017 אין לקהילה ברירה אלא לחזור לתודעה של מאבק פוליטי וציבורי נוקב. במאבק הזה עלינו לחזק את הקשר עם השותפים והשותפות שלנו במשרדי הממשלה ובחברה האזרחית, אך גם להפסיק "להתנחמד" ולהילחם באומץ ובקשיחות מול מי שמתנגד להכרה בנו כשווים ושווות, כפי שנכון להתייחס לכל מיעוט שהוא.

גם השנה, כשאצעד עם בני ובנות הנוער הגאים, נלך זקופים ונזכיר לכולם שאנחנו כאן ושלא נוותר עד המדינה שלנו תקבל ותאהב אותנו כמו שאנחנו.

הכותב הינו עורך דין, רכז קשרי ממשל בהתנדבות באיגי - ארגון הנוער הגאה