צדק לא מושלם: שי ניצן מגן על הסדרי הטיעון

מאז נכנס לתפקידו לפני יותר משלוש שנים שומע פרקליט המדינה שי ניצן שוב ושוב את הטענה שהוא מרבה לסגור עסקאות טיעון מקלות, בעיקר עם אנשי ציבור אבל גם עם עברייני מין. בכנס לשכת עורכי הדין באילת הוא ניצל את ההזדמנות לשים את הדברים על השולחן ולהשיב למבקרים.

"כשנערך הסדר טיעון בתיק עם פרופיל ציבורי גבוה", אמר, "כמעט מיד אשמע את הסיסמאות הידועות והשחוקות מוטחות לכל עבר: הפרקליטות רחמנית מדי, הפרקליטות מפלה לטובה מיוחסים ואישי ציבור, הפרקליטות פועלת במשוא פנים, הפרקליטות מקלה עם עברייני מין, ועוד כהנה וכהנה".

פרקליט המדינה שי ניצן. "מפריחים סיסמאות ריקות מתוכן"(צילום: אלי סגל)

לדברי ניצן, מי ששומע את הטענות עלול לקבל את הרושם שהפרקליטות היא גוף שמטרתו להקל עם פושעים וללכת לקראת עבריינים. "מדובר בסיסמאות ריקות מתוכן שאינן הוגנות", טען. "לצערי במקרים רבים אלה שמטיחים אותן אינם רואים לנגד עיניהם את התמונה המלאה ואת השיקולים המקצועיים שיש לכל פרקליט המטפל בתיק פלילי. אנחנו בוחנים כל תיק ותיק ופועלים אך ורק לפי שיקולים מקצועיים.

"שאיפתנו היא להילחם בפשיעה תוך כדי מתן מענה מיטבי לאינטרס הציבורי על ידי מיצוי הדין עם הנאשם. כל שיש לנו בעת קבלת ההחלטות שלנו – מהקטנה ועד הגדולה ביותר – הוא המצפן המקצועי שלנו".

אז מהם השיקולים העומדים לפני הפרקליטות בבואה להחליט על הסדר טיעון?

הרב יונה מצגר. "אחד השיקולים העיקריים בהגעה להסדר - השיקול הראייתי"(צילום: עמית שאבי)

שיקול אחד הוא ודאות ההרשעה - גם אם הפרקליטות סבורה שיש בתיק סיכוי סביר להרשעה, עדיין יש תמיד אפשרות שבית המשפט יחליט לזכות את הנאשם, בעיקר בשל קשיים ראייתיים שלא יאפשרו להוכיח את האישומים מעבר לכל ספק סביר.

"מדובר ברמת הוכחה גבוהה מאוד וקשה להשגה", מסביר ניצן. "סיכון מסוג זה נתפס בעינינו כסיכון לא פשוט. מדובר באפשרות שהאינטרס הציבורי ייפגע אם אדם שביצע עבירה ייצא זכאי. זו עלולה להיות פגיעה חמורה בערכי הצדק שאנו מקדשים ושלמענם אנו נלחמים יום-יום. לפיכך, לעיתים אנו מסכימים להסדר טיעון שבמסגרתו הנאשם יודה ויורשע, ובמקביל אנחנו נתחייב להסתפק בעונש שייקבע מראש". ניצן הסכים כי במקרים שבהם הטעם להגעה להסדר טיעון הוא ודאות ההרשעה נאלצת הפרקליטות "לשלם מחיר" בחומרת העונש שיוטל על הנאשם.

בהקשר זה הזכיר ניצן את עסקת הטיעון שנחתמה עם הרב יונה מצגר - עסקת טיעון שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי העונש שעליו הוסכם אינו חמור מספיק והוסיף עליו עוד שנה. לדברי ניצן, אחד השיקולים העיקריים בכל הנוגע להגעה להסדר במקרה זה היה השיקול הראייתי.

לחסוך את הטראומה

עוד שיקול הוא התחשבות בנפגעי העבירה - אומנם הפרקליטות מייצגת את המדינה ולא את נפגעי העבירה, אך הכלל שלפיו נוהגת הפרקליטות הוא שיש להגן ככל הניתן על נפגעי העבירה ולהתחשב ברצונם. לדברי ניצן, לעיתים קורבנות העבירה הם המעוניינים העיקריים בהסדר טיעון עם הנאשם, וזאת כדי שייחסך מהם הצורך להעיד בפני בית המשפט.

השופט יצחק כהן. "רצינו למנוע מהמתלוננת את הצורך להעיד"(צילום: ירון ברנר)

הדבר בולט במיוחד בתיקי עבירות מין, שם הצורך לתת עדות ולהיחשף לחקירה נגדית נוקבת של סנגורים עלול לעורר אצל נפגע העבירה טראומה נוספת ומבוכה עצומה. במקרים אחרים חוסר היכולת או הרצון של נפגע העבירה להעיד עלול אפילו להוביל לזיכוי. "הכלי של הסדר טיעון מאפשר לנו שלא להעמיס מתחים נפשיים נוספים על נפגעי עבירה שאינם מעוניינים להעיד, ומהצד השני בכל זאת להביא להרשעה ולמצות את הדין עם הנאשם", אומר ניצן.

ניצן הביא לדוגמה בהקשר הזה את הסדר הטיעון השנוי במחלוקת שנחתם עם נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לשעבר, השופט יצחק כהן, שהואשם בעבירת מין כלפי קלדנית - הסדר טיעון שנדחה בסופו של דבר על ידי בית המשפט. "במקרה זה השיקול המרכזי שעמד לנגד עינינו היה הרצון למנוע מהמתלוננת את הצורך לעלות לדוכן העדים ולהעיד על העבירה שביצע בה השופט", הסביר. "לא בכדי המתלוננת הסכימה להסדר שגיבשנו".

לטענת ניצן הפרקליטות התחשבה ברמת הענישה הנוהגת בבתי המשפט במעשים ברף חומרה דומה. "כל ניסיון להציג את הסדר הטיעון כניסיון להקל עם הנאשם מפאת מעמדו בעבר הוא מופרך לגמרי", אמר. "איננו מהססים לפעול גם נגד חשודים בדרגים הבכירים ביותר, בכל שלוש הרשויות". בסופו של דבר נדחה הסדר הטיעון משום שלא כלל הרשעה, ובית המשפט קבע כי לאור מעמדו של הנאשם, תפקידו והפגיעה שגרם לאמון הציבור במערכת המשפט יש להרשיע אותו בהטרדה מינית.

צדק רוחבי

דוגמה נוספת שהביא ניצן בהקשר זה היא הסדר הטיעון שנחתם עם הרב ברלנד, שהואשם בעבירות מין ."גם שם הותקפנו בגין ה’הנחה’ שכביכול עשינו לו במסגרת ההסדר, וטענו שרצינו ללכת לקראתו בגלל מעמדו", אמר ניצן. "התקפה זו היא תמוהה ביותר. במשך כשלוש שנים השקענו מאמצים עילאיים בהסגרתו של הרב לישראל, ופעלנו להשיג מטרה זו במדינות רבות, בהן מרוקו, הולנד ודרום אפריקה. אילו באמת רצינו להקל עם הרב, האם היינו משקיעים מאמצים שכאלה כדי להביא להסגרתו? התשובה ברורה מאליה. פעלנו בנחישות כדי להביא להעמדתו לדין - והצלחנו בכך. ההסדר נחתם שכן חשבנו כי הסדר זה מאזן כהלכה בין כלל השיקולים".

הרב ברלנד. (צילום: אוהד צויגנברג)

שיקול נוסף שהציג ניצן הוא חשיבות ההודאה ולקיחת האחריות. הוא אמר שהפרקליטות מייחסת חשיבות רבה לכך שהנאשמים, בעיקר כשמדובר באישי ציבור ודמויות בעלות השפעה וסמכות, יודו במעשים המיוחסים להם וייקחו עליהם אחריות. "יש קהלים שבהם אם איש הציבור לא יודה ימשיכו לצעוק 'הוא זכאי, הוא זכאי'", אומר ניצן. "הסדר טיעון משיג את התוצאה הזו, מה שלא קורה לפעמים גם בתיק שמתנהל בבית המשפט ומסתיים בהרשעה".

השיקול האחרון שמנה ניצן הוא חיסכון במשאבים: אם יהיו פי שלושה פרקליטים ופי ארבעה שופטים, אפשר יהיה לנהל את כל התיקים גם בלי הסדרי טיעון, אבל כל עוד לא זה המצב, אין מנוס מעריכת הסדרי טיעון, כפי שמקובל במדינות רבות בעולם, וכך לחסוך משאבים וזמן שיפוטי. "בכל הנוגע לניהול תיקים פליליים", אומר ניצן, "הזמן שלוקח לנהל תיק אחד משפיע על מצב הטיפול בתיקים האחרים הממתינים לתורם. אם במקום 10 תיקים עם ‘צדק מושלם’ נצליח למצות את הדין ב-100 תיקים שיקדמו את הצדק גם באופן פחות מושלם - המשמעות היא לדעתי שהצלחנו טוב יותר במטרתנו להשיג יותר צדק רוחבי".