שבטים ביערות הגשם מתאסלמים
כ-70 מיליון מתושבי אינדונזיה הם בני שבטים, ורבים מהם חיים במעבה הג'ונגלים. אבל כורי הפחם הולכים ונוגסים בשטחיהם, האוכל הולך ונגמר - ובעידוד הממשלה וארגונים איסלאמיים עוד ועוד ילידים מסכימים להמיר את דתם
מוחמד יוסוף חושב שההחלטה שלו להמיר את אמונתו מאמיניזם (אמונה שלפיה לכל עצם ביקום יש נשמה) לאיסלאם במסגרת תוכנית בתמיכת ממשלת אינדונזיה תהפוך בסופו של דבר את חייו לקלים יותר. "תודה לאל, עכשיו הממשלה שמה לב אלינו – לפני שהתאסלמנו לא היה לה אכפת", אומר יוסוף, ששמו הוא כמובן שם איסלאמי שאימץ.
יוסוף הוא חבר בשבט "אורנג רימבה". הקהילה הקטנה שבה הוא חי מתגוררת כעת בבקתות עץ, שבתוכן הילדים החובשים כיסוי ראש איסלאמי והילדות הלובשות חיג'אב מדקלמים בהתלהבות פסוקים מהקוראן.
לא הרחק משם חיים חברי שבט אחרים, שהחליטו לדבוק באמונתם הישנה, ומשוטטים בין עצי דקל בחיפוש נואש אחר טרף. פעם היה האזור הזה יער גשם שופע, אבל כעת הם רזים כמקל. הם עוטים בגדים המכסים רק את אזור החלציים ומניפים רובים מעשה ידיהם בעודם מחפשים את הארוחה הבאה.
הקבוצה שבה חבר יוסוף המירה את דתה לאיסלאם, הדת השולטת באינדונזיה, וויתרה על אורחות חייה הישנים בינואר השנה. היא עשתה זאת בניסיון לשפר את איכות חייה, שנפגעה מאוד בעקבות התרחבות מטעי הדקל ומכרות הפחם לתוך שטחיה. שלטונות אינדונזיה מתעקשים שמדובר בצעד חיובי, אבל מבקרי המהלך אומרים כי זהו רק ניסיון הישרדות נואש אחרון של הילידים, הנפגעים מכך שהממשלה אינה מגנה כנדרש על זכויותיהם אל מול התיעוש המהיר.
השינוי לא מתחיל בתוכם
כ-70 מיליון בני שבטים חיים באינדונזיה, כרבע מ-255 מיליון התושבים במדינה. בשבטים האלה אפשר למצוא את בני דאיאק, שגופם מקועקע לעייפה ושחיים באי בורנאו, ואת בני מנטאוואי, המפורסמים בכך שהם מחדדים את שיניהם מתוך אמונה שכך הם יהיו יפים יותר. אבל בניגוד לרוב השבטים, "אורנג רימבה" ("אנשי הג'ונגל" בתרגום חופשי) הוא שבט של נוודים, דבר נדיר במחוזות האלה.
200 חברי השבט שהתאסלמו לאחרונה חיים באזור בטאנג הארי שבמחוז ג'מבי. הם רק חלק קטן מ-3,500 חברי השבט. הם החליטו להתאסלם בעקבות פנייה מארגון איסלאמי, ומשרד הרווחה האינדונזי סייע לקדם את המהלך.
מנהיג הקהילה יוסוף הודה כי הסיבה להתאסלמות היא שהשגת המזון נעשית קשה יותר ויותר בשנים האחרונות, ושהעימותים עם חברות מסחריות בנוגע לשטחים שבהם חברי השבט צדים - הולכים ומתרבים. הוא מאשר כי ההתאסלמות אינה נובעת מאמונה עמוקה הצומחת מבפנים.
ליוסוף יש עשרה ילדים, ולדבריו הוא ומשפחתו רוצים לקבל תעודות זהות אינדונזיות, וכך לקבל אפשרות לזכות בשירותים ציבוריים, בהם חינוך וביטוח בריאות. התאסלמותם וקביעת מקום מושב קבוע עבורם אמורים לאפשר להם לקבל תעודות כאלה.
הסרבנים: "אם נתאסלם - נמרים יטרפו אותנו"
המתאסלמים גרים כעת בבקתות עץ פשוטות ואינם עוברים ממקום למקום בכל כמה שבועות כפי שעשו בעבר. הם לבושים לגמרי – בבגדים שתרמו הממשלה וארגונים ללא מטרות רווח, ואינם עוטים עוד את הבגדים המכסים רק את אזור החלציים. "נחמד יותר לחיות בכפר כזה, החיים שלנו טובים יותר", אומר יוסוף, ששמו הקודם היה נגויופ.
עם זאת, המתאסלמים לא זנחו לגמרי את מסורת האנימיסטית. השבט מאמין שרוחות שוכנות בעצים ובכלי הנשק של אנשיו, והמתאסלמים רואים באיסלאם דת הטומנת בחובה את אמונותיהם העתיקות.
אבל כאמור לא כל בני השבט ששים להתאסלם. במרחק שעתיים נסיעה ממקום משכנם של המתאסלמים חיה קבוצה של כ-300 בני "אורנג רימבה" אחרים. הם נודדים בממוצע שלוש פעמים בחודש בחיפוש אחר טרף חדש – וגם בכל פעם שאחד מבני השבט מת, כפי שמחייבת אותם המסורת לעשות. קשה להם לקיים את עצמם, והם רזים ונראים כמי שסובלים מתת תזונה.
ובכל זאת, הם מתנגדים בתוקף להתאסלמות. "המסורת שלנו אינה מתירה להמיר את דתנו", אומר מנהיג הקבוצה הזו, מייל. הסירוב להתאסלם נובע במידה מסוימת גם מאמונות טפלות: "אנחנו פוחדים שאם נפר את השבועה שלנו – נמרים יתפסו אותנו".
פעילי זכויות אדם: "לא משאירים להם ברירה"
התאסלמות של בני שבטים אינה דבר נדיר באינדונזיה, המדינה בעלת האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם, והממשלה כאן מתעקשת ששינוי ישפר את מצבם של בני ה"אורנג רימבה". חסבוללה אל-בנג'רי, האחראי על קהילות הילידים במשרד הרווחה האינדונזי, אומר שכעת קל יותר לספק לבני השבט שהתאסלמו עזרה משום שהם אינם נודדים ממקום לנקום. לדבריו אמונותיהם לא ייפגעו.
מנגד, פעילים למען זכויות הילידים מתעקשים שבני השבטים חשים שאין להם שום ברירה אלא להתאסלם. "אני חושבת שזה נובע מכך שהממשלה אינה מגינה עליהם", אומרת רוקה סומבולינגי, מזכ"לית ארגון AMAN, מהארגונים המובילים באינדונזיה למען זכויות הילידים. "הם פונים לשייחים או לכנסיות בכמה אזורים משום שהם מציעים להם הגנה".
יוסוף אומר שהוא חש רוגע כעת אחרי שהתאסלם, אבל מודה שלא הכול מתנהל בקלות ושאנשיו טרם קיבלו את תעודות הזהות שלהם: "עכשיו זה תלוי בממשלה – אם אכפת להם הם יספקו לנו תעודות".
לפנייה לכתב/ת 
