תשמרו על קשר

היום הסתיימה שנת הלימודים ותלמידי בתי הספר וגני הילדים הצטרפו לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים וביחד כולם יצללו לחופשת הקיץ. אז מה יישאר איתם ובהם משנה גדושת חוויות, התמודדויות, אינסוף רגעים חברתיים ופדגוגיים?

נדמה שהדבר המרכזי שנותר ונחרט בסופו של דבר הוא המפגש. אותו מפגש אנושי של בני אדם, שכל התכנים והמתודות, הכלים והתוכניות נעשים משניים לו, מתגמדים מול כוחו והשפעתו על התלמיד. הזיקה בין האנשים והתחושה שמעניקה הזיקה הזו - היא הפנס העיקרי שיאיר את דרכו של התלמיד בעתיד.

וכשהאנשים מכירים, הדעות משתנות. כך אמרה לי תלמידה, לאחר שלוש שנים בתיכון: "ברחוב יכולנו להרגיש כמו שני צדדים, כמו אויבים. אבל בכל בוקר כשנכנסנו לבית הספר, כאילו הכול נשאר מאחור וכבר לא ראיתי מי ערבי ומי יהודי, מי נוצרי ומי מוסלמי. משהו חיבר בנינו, היו לנו חוויות משותפות, שיחות, הכרתי אותם ולמדתי להיות סובלנית יותר ולכבד...".

כמורה, שאלת סדרי העדיפויות והתמרון בתוך העומס הרב והצרכים הרבים של תלמידיי, הם לחם חוקי. במה נכון להשקיע זמן קצר שהתפנה? היכן למקם את מרכז הכובד ומהם הדברים החשובים ביותר בעבודתי בהם עלי להשקיע את מירב משאביי הנפשיים והאחרים?

שוב ושוב אני מוצאת שהכלי הפדגוגי המרכזי והמשמעותי ביותר שיש בידי כאשת חינוך הוא אותו מפגש אנושי שאין בלתו ואין כמותו. הקשר הנוצר, אותו ריקוד אנושי מרתק ומשוכלל - הוא בעיני המהות. כפי שכותב דני לסרי בספרו "הורות לחירות": "ילדים זה לא בשביל לחנך ולא בשביל לתפקד – ילדים זה בשביל לפגוש, והמפגש עושה כל מה שצריך כדי שיגדלו להיות אנשים שלמים וחכמים".

המפגש האנושי איננו רק אותו הקשר האישי שבכוחו של המורה לרקום עם התלמידים. זוהי גם מערכת היחסים עם שאר המורים, שמהווה עבור התלמידים מודל חי ונושם לקשרים אנושיים; ואותו קשר שבכוחו של המורה לסייע לתלמידים לרקום בינם לבין עצמם.

התלמידים יוצאים לחופשה, שנת הלימודים תמה, אך שנת הלמידה ממשיכה וכחלק ממנה ממשיכים, גם אם משתנים, הקשרים שנוצרו במהלכה. ללמידה ובטח לזו של הלב אין זמן או מקום, אין לה גבול או תאריך תפוגה. גם בקיץ, בואו נמשיך להיפגש.

הכותבת היא מורה בתיכון ברנקו וייס ברמלה וראש מסלול בקרן לעידוד יוזמות חינוכיות