פרץ וגבאי עלו לסיבוב השני בבחירות במפלגת העבודה
עשרות אלפי המתפקדים בעבודה קבעו: עמיר פרץ, שזכה ב-32.7% מהקולות, יתמודד על תפקיד יו"ר העבודה מול אבי גבאי, שקיבל 27%. היו"ר הרצוג זכה רק ל-16.7% והודח. הסיבוב השני: ביום ב' הבא
אבי גבאי או עמיר פרץ - אחד מהשניים יהיה היו"ר הבא של מפלגת העבודה. כך נקבע הערב (שלישי) בבחירות לראשות מפלגת האופוזיציה הראשית, שבהן התמודדו גם אראל מרגלית, עמר בר לב וגם היו"ר המכהן יצחק הרצוג – שהודח מתפקידו.
פרץ קיבל 10,141 קולות, שמהווים 32.7%. גבאי קיבל 8,395 קולות (27%). הרצוג קיבל 5,204 קולות בלבד (16.7%). למרגלית הצביעו 4,697 (כ-16.1%) ולבר-לב 2,147 קולות (6.9%). שני המועמדים האחרים היו אבנר בן זקן שקיבל 56 קולות (0.18%) והוד קרובי 8 קולות (0.03%).
מבין 52,505 מתפקדים הצביעו בסך הכול 30,998, שהם כ-59.04% מסך בעלי זכות הבחירה. בשעה 21:00 נסגרו 80 הקלפיות ברחבי הארץ, ומאחר שאף אחד מהמתמודדים לא קיבל יותר מ-40 אחוזים - יתקיים סיבוב שני בין פרץ לגבאי ביום שני הקרוב, 10 ביולי.
גם גבאי וגם פרץ שימשו כשרים להגנת הסביבה בממשלות נתניהו. גבאי כיהן כשר מטעם "כולנו" ממאי 2015 ועד להתפטרותו שנה אחר כך. פרץ, אז במפלגת "התנועה" של ציפי לבני, שימש כשר להגנת הסביבה של נתניהו בין מרס 2013 לנובמבר 2014.
פרץ מסר אחרי פרסום התוצאות: "אני גאה בעשרות אלפי החברות והחברים שלקחו חלק בחגיגת הדמוקרטיה של מפלגת העבודה. אני מודה על האמון בדרכי ועל התמיכה הגדולה שקיבלתי לאורך כל הדרך ואשר הביאה אותי למקום הראשון בבחירות. אני מבקש להודות לחברי יצחק הרצוג על ארבע שנות שירות כיו"ר המפלגה ועל ההישג הגדול בבחירות האחרונות לכנסת. אני מבקש להביע את הערכתי לכל המועמדים על מסע בחירות ענייני, שסייע להציג לציבור מפלגה דמוקרטית, חיה ותוססת. אני גאה בהישג שבו זכיתי ומשוכנע כי אנצח בסיבוב השני, שבסיומו אפתח במערכה להחלפת שלטון נתניהו".
אחרי התוצאות מסר היו"ר היוצא הרצוג: "חברות וחברי מפלגת העבודה אמרו את דברם. אני מכבד את הכרעתם. אני מברך את עמיר פרץ ואבי גבאי שעלו לסיבוב השני ומאחל לשניהם בהצלחה. בימים הקרובים אתייעץ עם חברותיי וחבריי במחנה הגדול שיש לי במפלגת העבודה לגבי תמיכתי בסיבוב השני. אני מודה לכל החברות והחברים שיצאו יחד איתי למסע המדהים הזה. אני מצטער מאוד על התוצאה. אני מצטער על כך ברמה האישית, הפוליטית והרעיונית. זכיתי לצעוד במחיצת חברות וחברים יוצאים מן הכלל. אני אוהב אתכם מעומק הלב. לא אשכח את מה שעשיתם למעני. תודה לכל מי שהצביע בעבורי, יהודים, ערבים ודרוזים, בני העיר ובני הכפר, המושב והקיבוץ, למטה המדהים שלי, למטה הבחירות המדהים שלי, לחבריי הסיעה שתמכו בי ומעל לכולם למיכל שותפתי ובני המשפחה שלי".
בר-לב מסר: "אני רוצה להודות לכל המתנדבים והתומכים שהיו לצדי לאורך כל הדרך. אני גאה במסע שערכנו. כדי לחזור לשלטון, מפלגת העבודה חייבת לדבר אמת ואעמוד לצדו של כל מועמד שיאמץ דרך זו".
ח"כ אראל מרגלית: "אני מודה למצביעים ולפעילים המדהימים על התמיכה נגד כל הסיכויים אחרי שהתחלנו אחרונים במרוץ. נמשיך לפעול למען מדינת ישראל. אני מברך את עמיר פרץ ואבי גבאי על ההישג ומאחל הצלחה למי שייבחר. נמשיך לעבוד יחד למען החלפת הממשלה הרעה הזו ולמען מדינת ישראל".
עמיר פרץ: נבחר ליו"ר העבודה כבר ב-2005
עמיר פרץ נולד בעיר בוז'ד במרוקו, ובהיותו בן ארבע עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה שוכנה במעברה שלימים היתה לעיירת הפיתוח שדרות. בעת שירותו הצבאי כקצין חימוש בחטיבת הצנחנים נפצע (1974) באורח קשה במעבר המיתלה שבסיני. בעקבות הפציעה שוחרר מצה"ל ולאחר כשנתיים של שיקום עבר למושב ניר עקיבא בצפון הנגב שם החל עוסק בחקלאות, בגידול פרחים ושום. באותה העת נישא לאחלמה, ולזוג נולדו ארבעה ילדים.
את פעילותו הפוליטית החל פרץ ב-1983 כאשר התמודד וניצח (מטעם מפלגת העבודה) בבחירות על ראשות מועצת שדרות. בתום כהונתו הראשונה כראש המועצה עבר לפעול במישור הארצי וב-1988 נבחר מטעם מפלגת העבודה לכנסת ה-12. שימש חבר בוועדות לענייני ביקורת המדינה, החוץ והביטחון, העבודה והרווחה. בכנסת ה-13 היה יו"ר ועדת העבודה והרווחה.
בשנת 1994 חבר פרץ לחיים רמון בהקמת סיעת "חיים חדשים בהסתדרות" וסיעת "רם". לאחר הבחירות להסתדרות ב-1994 ובחירתו של רמון ליו"ר הארגון, מונה פרץ ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי. בנובמבר 1995 עם שובו של רמון לממשלה התמנה פרץ כמחליפו בתפקיד יו"ר ההסתדרות. בכנסת ה-14 היה חבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ובמקביל המשיך לכהן כיו"ר ההסתדרות.
ב-1998 התמודד פרץ בבחירות לראשות ההסתדרות (בראש סיעת "עם"), וניצח בהן לאחר שקיבל 77.7% מכלל הקולות. לקראת הבחירות לכנסת ה-15 הקים את מפלגת "עם אחד" ונבחר מטעמה לכנסת (לאחר שבבחירות זכתה המפלגה בשני מנדטים). ב-2002 זכה פעם נוספת בבחירות לראשות ההסתדרות. בכנסת ה-15 היה חבר בועדת הכנסת ובוועדה לקידום מעמד האישה. כמו כן ניסה להוביל מהלך חקיקה להעלאת שכר המינימום. ב-2003 הוביל את ההסתדרות למאבק חריף במדיניות הרפורמות הכלכליות, אותה הנהיג שר האוצר דאז בנימין נתניהו.
בבחירות לכנסת ה-16 זכתה מפלגת "עם אחד" בשלושה מנדטים, וכשנה לאחר הבחירות (באמצע 2004) התמזגה לתוך מפלגת העבודה. ב-2005 החליט פרץ להתמודד על ראשות מפלגת העבודה ובבחירות שהתקיימו ב-9 בנובמבר גבר על המועמדים בנימין בן אליעזר ושמעון פרס, והיה ליו"ר המפלגה.
במאי 2006, לאחר הבחירות לכנסת ה-17, הוביל את מפלגתו לחתימת הסכם קואליציוני עם מפלגת קדימה. במסגרת הסכם זה דרש פרץ את תיק הביטחון, על אף שמצע הבחירות של מפלגתו היה בעיקרו חברתי. דרישתו של פרץ התקבלה והוא מונה לתפקיד שר הביטחון בממשלתו החדשה של יו"ר מפלגת קדימה אהוד אולמרט.
לאחר מלחמת לבנון השנייה גברה הביקורת מימין ומשמאל על תפקוד הממשלה והצבא, ובפרט על תפקודו של פרץ במהלך המלחמה. במאי 2007 נערכו הבחירות לבחירת יו"ר חדש למפלגת העבודה. פרץ, שקיבל כ-22% מקולות הבוחרים, איבד את תפקידו לטובת אהוד ברק. ימים ספורים לאחר מכן התפטר ממשרת שר הביטחון וגם בתפקיד זה הוחלף על ידי ברק.
פרץ נבחר לכנסת ה-18 בפברואר 2009, והיה מהמתנגדים לכניסת מפלגתו לממשלתו של בנימין נתניהו. לאחר פרשיתו של ברק מהמפלגה הוא התמודד שוב על ראשות העבודה, אך הפסיד לשלי יחימוביץ'. לאחר הפריימריז בעבודה, שנערכו בנובמבר 2012, הוא עבר לתנועה בראשות ציפי לבני. לאחר הבחירות הוא מונה לשר להגנת הסביבה. בבחירות לכנסת ה-20 נבחר ברשימת המחנה הציוני והוא מכהן בין היתר כחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
אבי גבאי: מכולנו לקרב על ראשות העבודה
גבאי נולד ב-22 בפברואר 1967 בשכונת בקעה בירושלים, השביעי מבין שמונה אחים ואחיות. הוא שירת כקצין בחיל המודיעין והגיע לדרגת רב-סרן במילואים. לאחר שחרורו סיים תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים.
גבאי החל את דרכו באגף התקציבים באוצר כרכז צוות תקשורת. לאחר ארבע שנים וחצי במשרד האוצר עבר גבאי לבזק. תחילה שימש כעוזר בכיר למנכ"ל בזק דאז, עמי אראל, לאחר מכן מונה לסמנכ"ל משאבי ניהול (חצי שנה) ולסמנכ"ל כלכלה ואסטרטגיה (שלוש שנים וחצי). בשנת 2003 הוא מונה למנכ"ל בזק בינלאומי, תפקיד שבו כיהן כארבע שנים. משם קודם גבאי לקצה הפירמידה: מנכ"ל בזק, תפקיד שבו כיהן כשש שנים.
בשנת 2014, כשנה לפני הבחירות לכנסת ה-20, גבאי הקים ביחד עם משה כחלון את מפלגת "כולנו". הוא לא היה ברשימת המועמדים לכנסת. לאחר הקמת הממשלה הוא נבחר לשר להגנת הסביבה. בתקופת כהונתו קידם את "חוק השקיות", פעל להוצאת מכל האמוניה ממפרץ חיפה וגם דחף לצמצום פליטת מזהמים מתחנות הכוח של חברת החשמל. בנוסף הוא התנגד למתווה הגז.
במאי 2016, לאחר כמעט שנה בתפקיד השר להגנת הסביבה, הודיע גבאי במפתיע על פרישתו מהממשלה בעקבות מינוי אביגדור ליברמן לשר הביטחון. גבאי הסביר אז: "המהלכים הפוליטיים האחרונים והחלפת שר הביטחון הם בעיני מעשה חמור שמתעלם ממה שחשוב לביטחון המדינה ויגרום להקצנה נוספת בשסעים בעם. זהו קו שאינני יכול להיות שותף לו והוא מהותי מדי בעיני מכדי שאוכל להמשיך כחבר ממשלה".
בדצמבר השנה הודיע גבאי על הצטרפותו למפלגת העבודה ועל ההתמודדות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. הוא הסביר אז: "ניסיון חיי לימד אותי שהדבר הנכון ביותר לעשות, הוא ללכת עם האמת הפשוטה, השורשית והאמיתית שלך וכשאתה הולך עם האמת שלך, המלאכה הופכת בהירה יותר והיעד ברור יותר. והיעד הוא, כאמור: לתקן".
גבאי מתגורר כיום בתל אביב. הוא נשוי לאיילת, מחנכת ורכזת שכבה בבית ספר תיכון, ואב לשלושה בנים.
לפנייה לכתב/ת 
