יציבות ופוליטיקה מחוץ לכנסת: האתגרים של גבאי

יממה עמוסה מאוד עברה על יו"ר מפלגת העבודה הנבחר אבי גבאי. את השעות הראשונות אחרי הניצחון הגדול הוא הקדיש בעיקר לראיונות בתקשורת ולשיחות עם פעילים מרכזיים - חלק מהטקס הקבוע של המנצח ביום שאחרי. למרות ההישג שהדהים את המערכת הפוליטית, לגבאי לא ממתינים ימי חסד. מהר מהצפוי הוא יגלה שניצבות בפניו משימות גדולות ומורכבות בכל החזיתות ושאין מקום לטעויות. אלו האתגרים הראשונים של גבאי:

לאחד את השורות

זמן קצר לאחר הניצחון המדהד, התייצבו כמעט כל חברי הכנסת במפלגת העבודה מאחורי היו"ר הנבחר, וחידדו את הצורך בהצגת חזית אחידה מול מטרה משותפת אחת: החלפת שלטונו של בנימין נתניהו.

ואולם, למרות ההצהרות הללו נראה כי אחת המשימות המאתגרות ביותר של גבאי תהיה לנהל את הסיעה שהייתה עד כה מפולגת ומפוצלת, ושרבים מחבריה לא מצליחים לפתח עבודת צוות.

גבאי. משימות מורכבות לאחר הניצחון(צילום: מוטי קמחי)

הרצוג מגיע לפגישה, אמש(צילום: דנה קופל)

גבאי, חסר הניסיון הפוליטי, יפגוש חברי מפלגה ותיקים מאוד, בעלי אגו מנופח, שלא בהכרח יסורו למרותו ויתיישרו עם הקו שלו במקרה שלא ימצא חן בעיניהם. במצב כזה נראה כי המבחן הראשון שלו יהיה להצליח לגייס לימינו את חברי הכנסת עמיר פרץ ויצחק הרצוג, ולתמרן בצורה טובה בינם ובין יריבתם, ח"כ שלי יחימוביץ'. 

יו"ר מפלגת האופוזיציה הגדולה שאינו חבר כנסת

אם הפוליטיקה הפנים-מפלגתית היא משוכה מורכבת עבור כל מועמד שנבחר, אצל גבאי היא עשויה להיות מורכבת כפלייים. היבחרו לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה מציבה אותו למעשה בראש מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר בכנסת. אולם המפלגה תמשיך לנהל את ענייניה בכנסת ללא גבאי, בשל העובדה שהוא אינו מכהן כחבר כנסת. מצב זה עשוי לעורר קשיים מבחינתו והוא יזדקק לתמרון יצירתי ולחסדיהם ולעזרתם של חברי הכנסת. אמש (ג') נפגש גבאי בביתו עם הרצוג, כחלק מהדיונים לגבי תפקיד יו"ר האופוזיציה. בנאום הניצחון שלו שב גבאי וביקש מהרצוג להמשיך ולכהן בתפקיד זה.

בנוסף, גבאי לא יזכה לנראות פרלמנטרית ולא יוכל לקבל את בימת הכנסת לטובת נאומים חשובים, עימותים מתוקשרים עם ראש הממשלה נתניהו, וקידום חקיקה רלוונטית. כל אלה יאלצו אותו למצוא אלטרנטיבות כדי להשמיע את עמדותיו מחוץ למשכן הכנסת.

ההיבט הפוליטי הרחב

גבאי צפוי לגלות בקרוב מאוד כי המשחק הפנים-מפלגתי הוא בקושי קדימון לקרבות שיחכו לו בהמשך. אם ברצונו לכבוש ביום מן הימים את ראשות הממשלה ולהקים קואליציה - מערכות יחסים עם יושבי הראש של הסיעות השונות הן בגדר חובה. נראה כי בעניין זה עוד דרושה עבודה רבה.  

נעדר קשרים טובים עם יושבי ראש המפלגות האחרות(צילום: מוטי קמחי)

גבאי יצא מהממשלה במהלך שהביך לא מעט גורמים בקואליציה של נתניהו: בראש ובראשונה שר האוצר משה כחלון שהקים את מפלגת כולנו יחד עם גבאי. יו"ר מפלגת העבודה החדש לא היסס לבקר את הממשלה סביב ההצבעה על מתווה הגז, ולאחר מכן, כשקולו של כחלון לא נשמע סביב סוגיית מינויו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון - גבאי התפטר מתפקידו והותיר משקעים מול כחלון וליברמן.

בנוסף, נכון לרגע זה גבאי לא נהנה מקשרים טובים עם יושבי ראש המפלגות האחרות ולא עסק מעולם בטיפוח הקשרים, כך שביחס לאחרים הוא עדיין מצוי בפער ניכר בסוגיה זו ויצטרך להשקיע לא מעט אנרגיות ביצירת מערכות יחסים ובבריתות פוליטיות שניתן יהיה להוביל דרכן מהלכים פוליטיים רחבים.

מפלגת התנועה

הברית הפוליטית עם מפלגת התנועה שהוריש לו קודמו הרצוג, תחייב את גבאי לחשב מסלול בכל הנוגע לשותפות עם ציפי לבני. בעוד במפלגת התנועה מעוניינים לשמר את הברית על בסיס העקרונות שהושגו בזמנו עם הרצוג וכוללים שריונים, במפלגת העבודה כבר מתרבים הקולות שקוראים לפרק את המחנה הציוני ולחייב את כולם, ללא יוצא מן הכלל, להשתתף בפריימריז לרשימה לכנסת הבאה.

גבאי יצטרך לגבש מתווה ובכל מקרה המלאכה בתחום זה תהיה מורכבת. אם גבאי יחליט לפרק את הברית - הוא יסתכן באיבוד מנדטים חשובים, ואם ישמר אותה - הוא עשוי להיתקל בלא מעט חברי כנסת שיעמדו על רגליהם האחוריות ויפעלו לכך שהמהלך לא ייצא אל הפועל.

גיבוש הזהות המפלגתית

גבאי דואג אמנם להדגיש בכל הזדמנות כי האג'נדה המניעה אותו היא כלכלית-חברתית, אולם הוא יידרש כבר בקרוב להכרעה בסוגיות נפיצות שמפלגת העבודה חלוקה בהן.

במפלגת העבודה קיים כיום אגף שמאל מובהק יותר שקורא להחריף את הטון נגד יוזמות חקיקה וזאת מול אגף נוסף המגדיר את עצמו כמרכז. כך לדוגמה, בסוגיות כמו הצבעה על חוק ההדחה בכנסת במטרה להדיח את ח"כ לשעבר באסל גטאס, שהיה מעורב בפרשיית הברחת טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים, נשמעו במפלגה קולות לכאן ולכאן.

גבאי יצטרך להכריע איפה הוא רואה עצמו יותר. האם אחרי הסיסמאות על מפלגה עם עקרונות הוא גם יצליח לאחד אותה סביב קו ברור ברוב הנושאים שעולים על הפרק. הדבר נוגע בעיקר לנושאים המדיניים, משא ומתן עם הפלסטינים וחלוקת ירושלים.