שתף קטע נבחר
 

להכיר בחובות להוצל"פ ולרשויות כבעיה לאומית

הסדרי חוב אישיים וקבוצתיים בין בעלי החוב לנושים יורידו את העומס במערכת ההוצאה לפועל, יפחית את השימוש בחברות גבייה שונות ויצמצם פערים

כולם מדברים על צמצום פערים, יוקר המחיה וצדק חברתי. סיסמאות לגיטימיות שכולן בעלות מכנה משותף אחד מצידם של הצד המוחלש: התמודדות עם חובות. מחאת הקוטג', משבר הדיור, הפערים החברתיים כלכליים, כל אלו מתארים שכבות מוחלשות שלא עומדות בנטל וסופן כבעלי חובות ידוע מראש. תוסיפו מקרים שבהם אדם שחלילה נאלץ לקחת הלוואות לרכישת תרופות שלא בסל הקניות, או אחר שניסה להציל את עסקיו, או כזה שחתם ערבות לבן משפחה שנפל, כולם בסופו של דבר הופכים להיות רשומות נוספות של אובייקט גבייה במערכות ההוצאה לפועל וחברות הגבייה. מימדי התופעה מעידים על בעיה לאומית המונה מעל 2.5 מיליון תיקי חוב בהוצל"פ ועוד 2.5 מיליון תיקי חוב לרשויות מקומיות ורשויות המס!

 

ואנחנו שואלים את עצמנו איך לעזאזל במדינה עם 8 מיליון תושבים יש 5 מיליון תיקי חוב? איך לאחד מכל 7 אזרחים מעל גיל 18 יש תיק חוב בהוצל"פ?

התשובה לכך היא שבכל שנה ושנה נפתחים יותר תיקי חוב מאשר נסגרים, וללא חוק התיישנות או פיקוח על יעילות פעולות הגבייה מצטברים תיקים ללא מענה יעיל למחיקתם (בהוצל"פ יש מעל מיליון תיקי חוב בעלי ותק של מעל 7 שנים).

 

נוכח הגדרת תפקיד ההוצל"פ ודומיו לעסוק בגבייה, הם אינם בוחלים באמצעים להשגת מטרתם זו ומפעילים לחצים אין ספור על החייב במטרה לסלק את חובו. לגיטימי כתיאוריה, אך במציאות נוצר מצב שהלחץ המופעל על החייבים יוצר אי כדאיות מצד החייב לסלק את החוב:

מצד אחד ריביות גבוהות במורה לא פרופורציונלית (ע"פ דו"ח המבקר האחרון - ריבית ממוצעת של יותר מפי 10 מגובה החוב המקורי), ומצד שני קשירת ידיו של החייב לעסוק בשיקומו הכלכלי באופן שלא יוכל ליצור הכנסה נאותה שתספיק גם למחייתו וגם להחזר חובותיו: נידוי כלכלי, מגוון אדיר של עיקולים, עיכוב יציאה מהארץ, אי חידוש רישיון נהיגה ועד לא מזמן גם תקופות מאסר לחייבים.

 

מכאן, השינוי חייב להיות בהגדרת המטרות! שיטת הסנקציות תמורת גבייה נכשלה בענק! לא זו בלבד, שיטה זו קבעה חוסר איזון מוחלט בין הנושה לחייב ויצרה אין ספור הפרעות ביניים לתהליך מחיקת החוב עד כדי איבוד המטרה והתעסקות במלחמות ללא פרקטיקה.

 

ואם כבר פרקטיקה, אז בואו נכוון לשם: הסדר חוב!

 

חישבו על זה: אם כל מאמצי ומשאבי חברות הגבייה לרבות ההוצל"פ היו עוסקות בניסיון להסדר חוב (ולא לגבייה), הרי שהדבר היה יוצר איזון בין הנושה לחייב, מגביל את תקופת זמן פעולות הגבייה המקובלות וחותר לפתרון מעשי ומהיר לטובת כל הצדדים. ההצעה היא פשוט לשנות את ההגדרה של מטרת גופי הגביה מגבייה לגופים שאמורים ליצור הסדר חוב בין הנושה לחייב. ככה פשוט!

 

זה נשמע כמו סיסמה, אבל פרקטיקה אדירה ופשוטה מסתתרת מאחוריה:

- פעולות גביה מחייבות כל צד לדאוג למקסימום האינטרסים האישיים המיידיים שלו

- פעולות הסדר מחייבות את הצדדים לחפש פשרה

המצב הנוכחי מחייב שינוי בגישה!

 

הסדרי חוב אישיים וקבוצתיים בין בעלי החוב לנושים יורידו את העומס במערכת ההוצאה לפועל, יפחית את השימוש בחברות גבייה שונות ויצמצם פערים שכן מיליוני אזרחים יקבלו הזדמנות אמיתית להחזיר חובותיהם באופן הוגן, לשקם חייהם ולהוות ערך יוצר למשק.

 

אריאלה ברק אקשטיין היא מייסדת "הקבוצה למחיקת חובות", מיזם חדש המייצר קבוצות של בעלי חוב מול נושים משותפים למחיקת חובם

 

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אבי מועלם
לשכת הוצאה לפועל. ארכיון
צילום: אבי מועלם
מומלצים