איוולת המגנומטרים
המשבר בהר הבית מחפש אבא. כזה שקודם כל יקרא את שריו וח”כי מפלגתו לסדר. כזה שיסביר למירי רגב שאסור לה לקרוא לאלפי לוחמי השב"כ “ארגון הזוי”, כזה שיתרומם מעל שיקולים פוליטיים ויקבל החלטות אמיצות
לשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, היו ביום שישי האחרון דקות ארוכות של נחת. הרשתות החברתיות מיהרו לפרגן, כשטעו לחשוב שתפילות הר הבית הסתיימו בשקט ותחזיות האפוקליפסה התבדו. ארדן, שידע ימים לא פשוטים מאז פיאסקו מינוי המפכ"ל ועד הפדיחה באום־אל־חיראן, ודאי התענג על הציוצים שנכנסו בצה"ל ובשב"כ. הנה, אמר לעצמו, הוכחתי שאני מסוגל להוביל אירוע גדול ולסיים אותו באפס נזק.
המהומות שהתפתחו מיד אחר כך ונמשכו לאורך כל היום הבהירו שהשטח מסרב לקבל את הצבת המגנומטרים. בשעות הערב, כשהתרחשה הזוועה בחלמיש, כבר היה ברור שאנחנו בפתחו של אירוע גדול הרבה יותר. כי הר הבית, תספר ההיסטוריה, לעולם יחולל אירוע גדול בהרבה. כזה שעולה בכל קנה מידה על סיבתו. כך אחרי פתיחת מנהרת הכותל, כך אחרי עלייתו של שרון להר בשנת 2000.
צודק ארדן: בדיון הטלפוני הראשון שערך ראש הממשלה ערב נסיעתו לפריז, השב"כ וצה"ל לא נעמדו על הרגליים האחוריות. זה מפתיע, אבל עוד יותר מפתיעה הדרך שבה התקבלה ההחלטה על הצבת המגנומטרים. דיון טלפוני של ראש הממשלה עם גורמי המקצוע (שב”כ, צה”ל, משטרה) - ואופס, אנחנו כבר בדרך למטוס. כי נסיעה, כידוע, אפשר לעכב בגלל פרשת הצוללות או הצורך הבהול להעניק ראיון לערוץ 20, אבל לא בגלל איזה חשש שהפיגוע בהר הבית ותוצאותיו ידרשו מבעל הבית החלטות.
זה אולי שורש העניין. חוסר ההבנה שכל שינוי בסטטוס-קוו בהר הבית, מגנומטר או כל דבר אחר, יעורר מיד את כל השדים. נתניהו אמור היה לדעת שלא מדובר באירוע טקטי, אלא באירוע אסטרטגי מורכב הרבה יותר, ולקיים דיון מסודר בקבינט טרם ההחלטה. הדרך שבחר מזכירה יותר החלטה על הצבת מגנומטר בכניסה לאצטדיון טדי ולא במקום הנפיץ ביותר במזרח התיכון.
על מה שהתרחש בדיון בקבינט בשאלה האם להסיר את המגנומטרים כבר אין חולק. צה"ל ושב"כ הציגו תמונה קודרת, אולי קודרת מדי, נתניהו וליברמן לא התרשמו וגילגלו את האחריות ישירות על כתפי המשטרה. אין חולק על יכולותיה של המשטרה, אבל האם יש לה כלים להעריך אסטרטגית ולא טקטית כיצד יפרש העולם הערבי את המהלכים בהר הבית? איך יעמוד אבו-מאזן בלחצי השטח? איזה לחץ יפעיל חמאס, שגם כך מבקש פיצוץ בגלל משבר החשמל בעזה? לכל המשתנים האלה יש תשובות בזרועות הביטחון, למעט המשטרה. אבל הקבינט נכון ליום חמישי החליט לקבל החלטה לפי גודל האבן שתיזרק בשער שכם ולא לפי פוטנציאל הנפיצות של אירוע בהר הבית. וזה בקבינט של האיש שמדינת ישראל בחרה בו על שום היותו “מר ביטחון”.
המשבר בהר הבית מחפש אבא. כזה שקודם כל יקרא את שריו וח”כי מפלגתו לסדר. כזה שיסביר למירי רגב שאסור לה לקרוא לאלפי לוחמי השב"כ “ארגון הזוי”, כזה שיתרומם מעל שיקולים פוליטיים ויקבל החלטות אמיצות. השד אמנם יצא מהבקבוק, אבל הוא עדיין תחת שליטה. ניהול מדיני אחראי יכול לקנות לנו שקט. עד הפיצוץ הבא.
המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
טלי בן-עובדיה
צילום: אמיר מאירי
מומלצים
