לחץ על אלאור אזריה לוותר על ערעור לעליון ולפנות לרמטכ"ל: "עדיף לו להשלים עם זה"
ניסיונות לשכנע את משפחת החייל שהורשע בהריגת מחבל לעצור את המאבק המשפטי, להתחיל את המאסר, להביע חרטה - ולבקש המתקה. "העליון לא נוטה להתערב בערכאה של צה"ל", אומרים גורמים בפרקליטות הצבאית. וגם: כך פירקו השופטים את טענות הערעור של עו"ד שפטל בזו אחר זו
בעקבות דחיית הערעורים – לחץ על משפחתו של אלאור אזריה לוותר על הפנייה לבית המשפט העליון: גורמים שונים מנסים לשכנע את משפחתו של החייל אלאור אזריה שהורשע בהריגת המחבל הפצוע בחברון לוותר על המשך המאבק המשפטי, להתחיל את ריצוי עונש המאסר ולפנות לרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט בבקשה להמתקת העונש. האב צ'רלי אזריה אמר מוקדם יותר: "טרם קיבלנו פנייה מראש הממשלה או משר הביטחון, ואם נקבל פנייה רשמית כזו נשקול אותה".
לעיון בהכרעת הדין המלאה - לחצו כאן
במשפחה רוצים לבחון עם איזו "תחמושת" יוכל הסנגור יורם שפטל להגיע לעליון, שכן כעת עליהם קודם כל לבקש רשות לערער, ורק אם זו תתקבל, הם יוכלו להגיש ערעור שהדיונים בו יחלו לכל המוקדם בעוד כחודש וחצי בשל פגרת בתי המשפט.
גורמים משפטיים בצה"ל אמרו אתמול ל-ynet: "העליון לא נוטה לדון בכלל - כל שכן להתערב - בערכאת הערעור הצבאית, כך שאזריה יצטרף לשלוף הרבה שפנים חדשים ובעיקר עקרוניים ולא עובדתיים כדי שיקבל רשות להגיש ערעור. ברגע שמשפחתו תבין זאת, עדיף יהיה לה להשלים עם זה ולא להרחיק עוד יותר את מועד שחרורו מהכלא".
שר הביטחון אביגדור ליברמן פרסם בחשבון הטוויטר שלו המלצה למשפחת אזריה לא לערער שוב. "אני מבקש ממשפחת אזריה לא להגיש ערעור נוסף ולפנות לרמטכ"ל בבקשת חנינה. אין לי ספק כי הרמטכ"ל יתחשב בכל הנסיבות הקשות ובהיותו חייל מצטיין", צייץ. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לנושא, וכתב: "דעתי לא השתנתה בדבר מתן חנינה לאלאור אזריה, כפי שהבעתי אותה לאחר הכרעת הדין. כשהנושא יעלה לדיון מעשי - אעביר המלצתי לחנינה לגורמים הרלוונטיים".
גורמים בבית הנשיא אמרו כי עד כה לא הוגשה להם לבית כל בקשת חנינה. הם הוסיפו כי סביר שראובן ריבלין יאפשר לרמטכ"ל למצות את ההליך אצלו, ואם אזריה בכל זאת יבקש חנינה רק מהנשיא - הוא יצטרך לקחת בחשבון שמדובר בתהליך ארוך של חוות דעת של הפרקליט הצבאי הראשי, ראש אכ"א, הרמטכ"ל ושר הביטחון, ורק אז יגיע הנושא לדיון אצל ריבלין. זאת לעומת הליך מהיר הרבה יותר באמצעות הרמטכ"ל.
בית הדין הצבאי לערעורים בקריה דחה אתמול בצהריים את ערעורו של אזריה והותיר על כנה את הרשעתו בהריגת המחבל עבד אל-פתאח א-שריף במרס 2016. כמו כן החליטו השופטים לדחות את ערעורו של אזריה על העונש שעומד על 18 חודשי מאסר. גם ערעור הפרקליטות הצבאית, שדרשה להחמיר בעונש, נדחה. את הכרעת הדין הקריא ראש הרכב השופטים, אלוף דורון פיילס, שאמר כי גרסתו של אזריה לא הייתה אמינה. הוא אמור להיכנס לכלא 4 בצריפין ביום רביעי הבא.
כל זמן שהערעור עומד ותלוי באוויר, ופסק הדין לא הופך לחלוט, כך מתרחק עוד יותר המועד שבו ניתן להתחיל בהליך ההמתקה. חרף הרמיזות של הרמטכ"ל להתחשבות באזריה, בצה"ל לא מתכוונים להתכופף בפניו או בפני משפחתו.
גורמים בסביבת הפרקליטות הצבאית אמרו שמצבו של אזריה אף הורע היום לאור עמדות המיעוט וכי הוא היה כפסע מהחמרה בעונשו, אף מעבר לדרישת התביעה הצבאית.
גם אם יוותר על הערעור לעליון, כדי לקצר את עונשו על ידי הרמטכ"ל יתכן שאזריה יצטרך להביע חרטה וליטול אחריות על מעשיו, מה שלא עשה עד היום. לצד בקשת ההמתקה תוגש לרמטכ"ל חוות דעת של הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף שרון אפק, שצפוי לראות לחובתו של אזריה את עקשנותו לא להצטער על מעשיו תוך ערעור אמינותם של כלל הקצינים והחיילים שהעידו נגדו. בפרקליטות הצבאית מעריכים שבכל מקרה הרמטכ"ל לא צפוי לקצר משמעותית את עונשו של אזריה, ואם אכן יחליט לאשר את ההמתקה, היא תהיה למשך חודשים ספורים מתוך שנה וחצי המאסר.
גורמים בצה"ל הדגישו כי דחיית ערעור התביעה להחמיר בעונשו של אזריה לא הייתה חד-משמעית, ושניים מהשופטים גרסו שיש להטיל עליו שנתיים וחצי מאסר בפועל. בתביעה הצבאית הביעו סיפוק מההכרעה המהדהדת, שאישררה את מרבית הקביעות העקרוניות בפסק דין ארוך שנפרס על פני 159 עמודים, לעומת 98 עמודי פסק הדין בערכאה הקודמת.
יחד עם זאת, התממש החשש בפרקליטות מהחרפת הביקורת של השופטים על תפקוד גורמים בצבא לאורך הפרשה. השופטים תקפו, בדעות המיעוט והרוב, את התנהלותו בזירה וגרסאותיו השונות בעדויותיו של המ"פ רב-סרן תום נעמן, ויצאו נגד "התופעה חסרת התקדים של התבטאויות בעלי תפקידים בצבא ומחוצה לו לאורך ההליך המשפטי, לטובת ולרעת אזריה".
"לא מצאנו כל עילה להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות שקבע בית הדין הקודם, למעט בעניינו של מפקד הפלוגה, רס"ן נעמן, שביחס לעדותו קבענו שלא ניתן להשית עליה ממצאים". כך קבע בית הדין הצבאי לערעורים. בהכרעת הדין הארוכה והמנומקת דחו השופטים כמעט את כל טענות הסנגור, תוך שהם מותחים ביקורת קשה על גרסת אזריה. אלה כמה מנימוקי השופטים לדחיית טענות ערעורו:
הטענה לזיהום ההליך המשפטי
אזריה טען שהדברים של שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט, שלפיהם הוא ביצע מעשה חמור עוד בטרם החל התחקיר המבצעי וחקירת מצ"ח, זיהמו את הליכי החקירה והמשפט.
השופטים קבעו: "המערער לא הניח ולו תשתית ראייתית מינימלית להוכחת הטענה, אף אם נצא מנקודת הנחה שלפיה נשמעו התבטאויות בעניין אשמתו של הנאשם הן על ידי שר הביטחון והרמטכ"ל, הרי שאין מתחייבת מכך המסקנה כי הפרקליט הצבאי הראשי השופע מאמירות אלו בכלל ובמידה כזו שהורה על הגשת כתב אישום בניגוד לעמדתו המקצועית תוך שקילת שיקולים זרים ובלתי ענייניים".
הטענה לקידום השופטים תוך כדי משפט השפיע
אזריה טען שבמהלך המשפט קודמו שלושת השופטים שהרשיעו אותו. על כך אמרו השופטים בערעור: "הטענה כי שופטיו של בית המשפט במדינת ישראל מטים משפט בשל תלות מוסדית ובשל שיקולי קידום אישיים היא טענה קשה, שיש לבסס בעובדות מוצקות שאחרת מוטב לה שלא תישמע, משום שאין בה אלא לשון הרע ורוחה הרעה עלולה שלא בצדק לערער את אמון הציבור בבית המשפט ובשופטיו. לא עלה בדל של ראייה כי היטו משפט או נשאו פנים".
הטענה לזיהום ההליך דרך תדריכים לפלוגה
אזריה טען שהעובדה שכל שדרת הפיקוד של חטיבת כפיר שבה שירת הבהירה לחיילי הפלוגה בטרם חקירתם במצ"ח כי הירי במחבל היה מעשה פסול, זיהמה את ההליך המשפטי. על כך אמרו השופטים "מטרת השיחות עם החיילים לגיטימית, שלא לומר הכרחית. אם אירוע בלתי תקין ביחידה - חובה על המפקדים לציין זאת מפורשות שכן אחרת יהא בכך מתן הכשר שבשתיקה".
העדות של החייל ששמע את אלאור לאחר הירי
בעדותו הראשונה במצ"ח של רב"ט ת"מ, שפגש באלאור לאחר הירי, הוא העיד "אלאור היה נראה לי נרגן וכועס על זה שדקרו את חבר שלו, ואמר לי 'איך זה שחבר שלי נדקר על ידי מחבל ונשאר חי'... הוא אמר משהו בסגנון 'דקרו את חבר שלו וניסו להרוג אותו, אז גם לו מגיע למות'".
בערעור טען אזריה כי עדותו של אותו חייל לא מהימנה, וכי המציא או דמיין את המשפט הזה. אלא ששופטי הערעור קבעו כי עדותו "אמינה, ברורה וקוהרנטית". הוסבר כי הוא העיד בבית הדין שעות ארוכות, נחקר נגדית וגרסתו נתמכת בעדים נוספים.
העדות הבעייתית של המ"פ נעמן
סנגורו של אזריה טען שעדות המ"פ רס"ן נעמן הייתה עדות כבושה (גרסה מאוחרת שמתעוררת אצל אדם, ומשקלה במשפט נמוך מאוד), מתפתחת ומתפתלת, אשר "תפורה בתפרים גסים על ידי חקירת מצ"ח".
כאן דווקא ציינו השופטים כי אכן עדותו "בעייתית" ויש קושי להעניק לה משקל מלא ולבסס עליה ממצאים. הם פירטו את הגרסאות הסותרות שנתן – שהשתנו בפרטים רבים בין חקירה לחקירה - וקבעו כי לא ניתן "להשתית ממצאים עובדתיים על דברי רס"ן נעמן בין אם הם פועלים לטובת המערער או ובין אם לרעתו".
גרסת אזריה
הנאשם טען בערעורו שמסר גרסת אמת ש"נתמכות בראיות חפציות". נטען כי עדים רבים העידו שחשו סכנה מן המחבל טרם הירי כפי שהוא טען. סנגוריו טענו כי אלאור עשה טעות כנה לגבי הימצאות מטען.
אלא שבית הדין כאן אימץ את קביעת בית הדין הקודם: "אף אנו סבורים כי גרסתו של אזריה היא כבושה ומתפתחת, שאין לתת בה אמון. לאורך חקירותיו במצ"ח ובמהלך משפטו התקשה אזריה להעמיד גרסה אחת, קוהרנטית, יציבה וברורה למהלך התרחשות הדברים".
על גרסת הירי מחשש למטען ותחושת הסכנה מתחו השופטים ביקורת קשה: "גרסת המערער אינה מתיישבת עם הראיות האובייקטיביות. צפייה בסרטונים מלמדת כי לאורך כל האירוע התנהל המערער בנינוחות ובשוויון נפש. בשום שלב, לא לפני הירי ולא לאחריו, נראה כמי שנקלע למצב לחץ ודחק ולא הפגין פחד או סערת רגשות. שניות לפני הירי פסע לאיטו לעבר קסדתו ולא חשש להפנות את גבו אל עבר המחבל. גם הכנותיו לביצוע הירי נעשו בצורה איטית, באופן מחושב ובקור רוח, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תחושת סכנה מיידית... המערער לא התריע בפני שום גורם על אודות הסכנה ממטען על גופו של המחבל. לא התרחק מהמחבל ואף לא הרחיק אחרים".
השופטים קבעו כי הסיבה לירי היא נקמה: "הסיבה לביצוע הירי היא ש'דקרו את חבר שלו וניסו להרוג אותו ולכן גם לו מגיע למות'. דבריו מייד לאחר אירוע הירי הם למעשה תגובתו הראשונית והספונטנית לאירוע שיצא מפיו באופן טבעי שהיא מבטאת את הלך נפשו בשעת מעשה. בשלב זה לא הייתה לו שהות לגבש גרסה או להתייעץ והדבר מלמד על אותנטיות הדברים".
לגבי טענת טעות במצב דברים קבעו השופטים: "הוא לא ירה במחבל מתוך חשש סובייקטיבי וכן שהוא עומד להפעיל מטען חבלה, ומשכך אין מתקיימים התנאים הנדרשים לביצוע סייג טעות במצב הדברים. סייג ההגנה העצמית אינו מתקבל".
לפנייה לכתב/ת 
