12 שנה להתנתקות - והקראווילות עוד כאן: "חוסר אמון ברשויות"
עשרות משפחות שפונו מגוש קטיף עדיין לא זכו לפתרון קבע וממשיכות להתגורר בקראווילות שהוקמו כפתרון זמני לפני 12 שנה: "כל הזמן אומרים לך אוטוטו, תוך שנה, תוך שנתיים. זה יוצר תסכול". תנופת הבנייה לאחרונה מובילה לאופטימיות, אך הגעגוע לגוש קטיף נשאר: "עוד נחזור לשם"
12 שנים עברו ומיליארדי שקלים הושקעו מאז יצאה לדרך תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005. למרות שהוקמו שתי מנהלות מיוחדות, בוועד מתיישבי גוש קטיף טוענים כי כ-160 משפחות שגרו בגוש ופונו במסגרת התוכנית עדיין מתגוררות כיום בקראווילות ולא הגיעו למנוחה ולנחלה. "יש עוד כברת דרך לעבור, אבל רואים את האופק", אומר נתן בר, תושב קטיף לשעבר, שעדיין מתגורר בקראווילה ביישוב אמציה.
במנהלת שאמונה על הטיפול במפונים באחריות השר אורי אריאל אומרים כי בפועל מדובר בכ-100 משפחות, שבימים אלה רובן נמצאות בתהליכים מתקדמים לפתרון קבע.
בשלושת יישובי הקבע החדשים שהוקמו במיוחד עבור המפונים - למשפחות יש תקווה בתקופה האחרונה. אחרי שנים רבות בקראווילה החלו בחודשים האחרונים ליישר את הקרקע בנווה ים עבור בתי קבע למפונים, וכ-20 משפחות מכפר דרום החלו בבניית הבתים הראשונים בשכונה המיועדת להם בניר עקיבא.
בלהה שלמון, גם היא חברת הקהילה, הוסיפה: "כאב לנו שבשביל לעקור היה מי שידפוק על השולחן והדברים רצו בלי עיכובים ובירוקרטיה, ואחרי זה הכול כבר היה צריך להיות על פי הנייר, כל פקיד שהיה לו כוח יכול היה לעצור ולעכב".
גם מנהל ועד מתיישבי גוש קטיף, אליעזר אוירבך, מפנה אצבע מאשימה כלפי המדינה בכל הקשור לעיכובים ומזהיר מפני מקרים דומים בעמונה ובמיגרון: "המדינה לא יודעת להקים יישובים בצורה מהירה. השיטה הרגילה לוקחת שנים. כל השנים דרשנו שיהיה קיצור תהליכים כדי לקצר את זה. במיגרון ובעמונה יהיה אותו סיפור".
חלק מהעיכובים באמציה היו קשורים לעתירות של ארגוני סביבה ולבדיקות שרשות העתיקות נדרשה לעשות ביישוב, אך לא מעט מהעיכובים נבעו מבירוקרטיה פשוטה וממערכת שפעלה לאיטה. 12 שנים הן פרק זמן משמעותי עבור משפחה: ילדים נולדים, מתחתנים, מתגייסים ומשתחררים – והקראווילה עדיין נשארת.
אחד הקשיים המרכזיים בקראווילות הוא הרגשת הזמניות, אבל גם לה יש תרופה, אומר בר: "הבעיה הגדולה היא שאנחנו כל הזמן בתחושת ארעיות. כל שנה אומרים לך אוטוטו, תוך שנה, תוך שנתיים. כל פעם מחדש. זה יוצר תסכול וחוסר אמון כלפי הרשויות בכל מיני מצבים. מה שמחזק פה את האנשים זה הקהילתיות. אם לא, אני לא יודע איך אנשים היו מחזיקים פה מעמד".
החלה תנופת בנייה
בתקופה האחרונה חל שינוי לטובה בקרב קהילת קטיף ביישוב אמציה. בחצי השנה האחרונה החלו המשפחות הראשונות להיכנס לבתי הקבע והיישוב נמצא בתנופת בנייה. בלהה שלמון נכנסה לביתה החדש בחנוכה. "זה סוג של מנוחה ונחלה, לא יודעת אם נסגר לי מעגל. אני פה בבית בנוי, אבן, יציב, בית שתכננו וחלמנו עליו, אבל גוש קטיף הוא עדיין מקום שקיים ואני מאמינה שביום מן הימים עם ישראל עוד יחזור לשם".
לפני כשבועיים נערך בקהילה טקס הנחת אבן הפינה למבני הציבור של המשפחות, ובראשם בית כנסת על שם טלי חטואל ז"ל ובנותיה, תושבות גוש קטיף שנרצחו בפיגוע ירי בציר כיסופים. מדובר בשלב נוסף בבניית יישוב הקבע, אך בקהילה כבר חוששים שהכספים שהמדינה משקיעה במבנה לא יספיקו לצרכים.
"התחושה היא שהמדינה צריכה לעשות חשבון נפש מאוד רציני", אומר בר. "אני לא מדבר רק על רמות הפיצויים או על מה שאנשים היו צריכים לעשות כדי לקבל אותם. כל התהליך של המעבר ושל הקמת הקהילות החדשות דורש חשבון נפש משמעותי מאוד". עם זאת, לאור הבנייה המתפתחת ביישוב והתחזקות הקהילה התחושה היא אופטימית. שלמון: "בהחלט רואים את האור שבקצה המנהרה".
לפנייה לכתב/ת 
