עובדי חיפה כימיקלים מתבצרים ומבעירים צמיגים: "מי יקבל אותנו לעבודה?"
על רקע הכוונה לפטרם, כ-100 מעובדי החברה מתבצרים זה היום השני במפעל הסמוך לדימונה, חוסמים את הגישה אליו ומבעירים אש: "גורל המפעל בצפון נחרץ – אנחנו הבאים בתור"
המחאה נמשכת: מעל מאה עובדי חיפה כימיקלים דרום מתבצרים גם היום (יום ה') במפעל החברה במישור רותם ליד העיר דימונה. העובדים ממשיכים זה היום השני לחסום את הכניסה למפעל, מבעירים צמיגים וקוראים להתפטרותו של השר להגנת הסביבה זאב אלקין. השר עצמו כבר אמר אתמול כי סגירת המפעל בדרום מיותרת: "יכול להיות שיש פה רצון לקחת את העובדים כבני ערובה. לאורך כל הדרך הנהלת המפעל לקחה החלטות כושלות. היה להם זמן להיערך והם לא עשו שום דבר ליצירת פיתרונות".
יהודה פרץ, יו"ר ועד עובדי חיפה כימיקלים דרום, אמר כי מדובר ביום קשה. "אנחנו עוקבים בדאגה אחרי ההתפתחויות. גורל המפעל בצפון נחרץ ואנחנו הבאים בתור. עדיין לא מאוחר, אפשר להציל את המפעל בדרום ואת 400 העובדים. אנחנו קוראים לשר - אל תהיה חתום גם על סגירת המפעל בדרום".
בישיבה נדונו חלופות שימנעו את סגירת מפעלי חיפה כימיקלים בדרום ובצפון, ובהן שימוש באונייה קטנה והעברת אמוניה במכליות ושימוש זמני באיזוטנקים. בפגישה הוסכם כי יש בידי הממשלה לסייע לחידוש אספקת האמוניה למפעל בדרום ואולם למפעל הצפוני אין יכולת לאתר חלופות בעתיד הנראה לעין - בין היתר בשל התנגדותו של ראש עיריית חיפה יונה יהב להפעלת האתר.
גורמים בישיבה ציינו כי ללא הפעולות המתחייבות מצידה של עיריית חיפה (חידוש רישיון העסק למפעל ולצנרת הובלת האמוניה) וללא קבלת היתרי הבנייה שנועדו למיגון אחסנת האמוניה, נסגר חלון ההזדמנויות להפעלת האתר הצפוני.
רונן ורה, עובד מפעל חיפה כימיקלים, לא יודע נפשו מרוב כאב. יחד עם מאות מחבריו הוא נמצא במאהל המחאה אחרי הודעת החברה על סגירת מפעליה בצפון ובדרום בשל ההחלטה לרוקן את מכל האמוניה. "חלק מהאנשים קיבלו זימון לשימוע, אבל ועד העובדים אמר לנו לא להגיע. הזימון מראה שמדובר בימים ספורים", מעריך ורה.
במכתב ששלח לפני כמה סמנכ"ל משאבים בחיפה כימיקלים ניר יצחקי לארגון "כוח לעובדים", שבו חברים עובדי חיפה כימיקלים צפון, הוא מנמק את המהלך ותולה אותו בחוסר יכולתה של החברה למלא מחדש את מכל האמוניה אחרי שהוחלט כי ירוקן. לדבריו, מאז אפריל 2017 המכל לא מתמלא מחדש בשל החלטת הממשלה. לפיכך, כותב יצחקי, ייסגר המפעל.
ורה, בן 43, נשוי ואב לשלושה ילדים, עובד במפעל זה חמש שנים. "המפעל הוא חלק מההווי, חלק מהמשפחה. יש לך משפחה בבית שאתה מגדל ויש לך משפחה פה שאתה מפתח. אני מרגיש כאילו אני פה 30 שנה", הוא אומר. "מה שבטוח זה שאנחנו בין כולם. אנחנו יודעים שמצד אחד הממשלה אישרה דברים, מצד שני יונה יהב, ראש עיריית חיפה, לא מאשר לנו את אותם דברים. הדברים תלויים בין משרד הגנת הסביבה, הוא לא נותן לנו בעצם היתר רעלים. יכול להיות שגם הבעלים משתמש בנו, אני לא שולל, אבל מי שמשלם את המחיר זה העובדים".
אתמול הבעירו העובדים צמיגים ופתחו מאהל מחאה, והם חיים בתחושה של חוסר אונים. "אשתי עובדת, אבל לאבד ברגע 50 אחוז מההכנסה המשפחתית זה דבר עצוב", אומר ורה. "כל פעולה שאני צריך לעשות אני צריך לחשוב עכשיו עשר פעמים. הילדים בחופש, לתת להם להירשם לקייטנה? להשאיר אותם בבית? אני לא רוצה לחשוב איך המצב הזה ייראה, כשתיכף הילדים אמורים להיכנס לשנת לימודים. אני בן 43, מי ירצה אותי, מי יקבל אותי לעבודה? אין עבודה בצפון או בדרום. אם ייקחו בן 43 אז יוכלו למצוא גם בן 33, אבל אף אחד לא מחכה לנו. חוסר הוודאות הורג אותי".
לוורה יש טענות גם כלפי ראש עיריית חיפה יונה יהב. "לפני שלושה חודשים הא בא ואמר 'אנחנו נדאג לכל עובדי חיפה כימיקלים שתהיה להם עבודה'. אז בינתיים אני לא רואה, ואני לא רואה אף אחד שעיריית חיפה קיבלה אותו לעבודה, או שזימנה אותו או שדאג למשהו שקשור לעירייה. המדינה גם צריכה לתת את הדעת, יש ראש ממשלה שצריך לתת את הדעת. לא יכול להיות שכולם מתנערים, אף אחד לא מרים את הכפפה. אנחנו כואבים את המצב וחרדים לעתידנו".
ומה באשר למחאה?
"אני מעריך שבשעה הקרובה אנחנו שוב נחסום את השער. יש עוד פעולות, שאנחנו לא יכולים לדבר עליהן בתקשורת, אבל אנחנו לא נעזוב את המקום, אנחנו נתבצר פה. כמו שאתם רואים, מאחורינו כבר הוקם אוהל. אנשים יישנו פה עד שהמקום הזה יחזור לעבודה או שימצאו פתרון עד לאחרון העובדים".
לפנייה לכתב/ת 
