"ללא מילים", בר לחירשים
בבוגוטה בירת קולומביה נפתח הבר הראשון המיועד לחירשים וכבדי שמיעה. התפריטים בשפת הסימנים, המלצרים בעצמם לא שומעים - והלקוחות מתרגלים לפזז על הרחבה: "סוף סוף אני יכולה לרקוד"
החושך עדיין לא ירד על בוגוטה, אבל שתי צעירות כבר יושבות ליד שולחן בבר "ללא מילים". בבר הזה, הבר הקולומביאני הראשון אי פעם המיועד לחירשים, זה סימן לברמן שהן רוצות משקה.
"בית הקפה 'ללא מילים'" - זהו שמו הרשמי - שוכן בשכונת צ'פינרו בבירת קולומביה, מוקף במועדוני האבי-מטאל, גייז ורגאיי. "המטרה היא שאנחנו, האנשים שכן יכולים לשמוע, נתרגל לחירשות – ולא להפך כמו תמיד", אומרת מריה פרננדה ונגאס, אחת משלוש הנשים שבבעלותן הבר.
ב"ללא מילים" יש מסכים גדולים שעליהם מוקרנים קליפים עם מילים בשפת הסימנים, ורחבת הריקודים מעבירה את הפוּלסים לרוקדים שאינם מסוגלים לשמוע. התפריטים מתורגמים לשפת הסימנים והלקוחות יכולים לשחק במשחקים שונים כגון דומינו.
ונגאס ושותפותיה, כריסטיאן מלו וג'סיקה מוחיקה, שומעות היטב – אבל הן חלמו לפתוח את הבר כדי לסייע לכבדי השמיעה ולחרשים בבוגוטה, שמספרם יותר מ-50 אלף. בקולומביה כולה יש יותר מ-455 אלף לקויי שמיעה.
גם אנשים שאין להם בעיות שמיעה באים לבר, והוא רועש בדיוק ככל בר אחר בבוגוטה. ההבדל העיקרי הוא שכאן רוב הדיבורים נעשים בידיים.
"זו הפעם הראשונה שאני יכולה להרגיש את המוזיקה", מספרת ארין פריסיליה פינטו, שבאה לבר בפעם הראשונה, מלווה בחברתה קרול אגילרה. "זה משמח אותי מאוד כי זו הפעם הראשונה שאני יכולה לרקוד", אומרת ארין, סטודנטית לצילום בת 23.
כל ששת המלצרים והמלצריות בבר חירשים בעצמם, ואף שרבים מהלקוחות אינם דוברים את שפת הסימנים הם מצליחים לקחת מהם הזמנות בעזרת מחוות פיזיות או בעזרת רישומן על דף.
בבר יש גם כרטיסים קטנים המציגים את יסודות שפת הסימנים, ודרכם יכולים ללמוד לקוחות המעוניינים להרחיב את הידע שלהם. "אני מרגישה הרבה יותר בנוח לדבר עם מלצרים שגם הם חירשים", מודה פינטו. "הכול הרבה יותר קל".
"ניהול שיחה עם אנשים ששמיעתם רגילה יכול להיות בעייתי בהתחלה כי אנחנו לא מבינים אותם", מודה המלצר חואן קרלוס ויאמיל, בן 26, "אבל בסוף אנחנו מסתדרים איכשהו". לדבריו חלק מהלקוחות החדשים מופתעים בהתחלה – אבל בסופו של דבר הם מסתדרים עם השפה.
יש כמובן גם קשיים. ונגאס מספרת שלקוחות "דוחים", כדבריה, מנצלים לעתים את החירשות של המלצרים וחומקים החוצה מבלי לשלם את החשבון. הלקוחות האלה הם בגדר מיעוט, כמובן.
את הרעיון להקים את בית הקפה הגו שלוש המקימות כשראו כמה אנשים חירשים שותים קפה ושאלו אותם על חיי החברה שלהם. כעת הן רוצות לפתוח עוד ברים כאלה ברחבי קולומביה ובמקומות אחרים.
לפנייה לכתב/ת 
