תושב הדרום, אנא השתדל שלא לחלות

לאחרונה התפטרה מנהלת היחידה להשתלות מוח-עצם בבית החולים רמב"ם בחיפה. עזיבתה של הרופאה המומחית החמירה עוד יותר את המצב, הקשה ממילא, של השתלות מוח עצם באזור הצפון. אבל התפטרותה של הרופאה לא הייתה זוכה לתשומת ליבה של התקשורת, אלמלא עברה לעבוד במחלקה להמטו-אונקולוגיה לילדים בבית החולים הדסה בירושלים.

המאבק בין רופאי המחלקה לבין המנכ"ל הכול-יכול זכה, בצדק, לתשומת-לב ציבורית ותקשורתית רחבה. מה שאי אפשר לומר על מצוקת שירותי הרפואה הקשה בפריפריה. מעת לעת מתפרסם דו"ח, אחת לכמה חודשים או שנים מוקמת ועדה שמפרסמת נתונים מזעזעים על אי- השוויון בשירותי הרפואה לפריפריה - אפשר לחזור לשגרה.

קורבנותיו של אי-השוויון הזה הם אנחנו. הנה, למי ששכח, תזכורת, על המצב הקשה בדרום. אם במרכז הארץ מספר הרופאים לאלף נפש הוא 4.7, בדרום יש רק 3.7 רופאים לאותו מספר תושבים. בתל אביב 5.5 אחיות לאלף תושבים - בדרום רק 3.8 אחיות.

ואפשר להמשיך, בכל תחום מתחומי השירות הרפואי סובלים תושבי הדרום מחסור משווע. מספר מיטות האשפוז בבתי-החולים בדרום, 1.34 מיטות לאלף נפש, לעומת 1.84 מיטות לאלף בתל אביב. עמדות הרפואה הדחופה לנזקקים להן בדרום נמוך בחצי ממספרן במרכז וכך גם עמדות הדיאליזה ושירותים אחרים.

וכל זה, כאשר צפוי גידול במספר התושבים בנגב - ובכלל זה בנגב המערבי - עם פתיחת עיר הבה"דים ובעקבות הפיתוח המואץ של תשתיות התחבורה.

התוצאות החמורות

למחסור המשווע בשירותי הרפואה יש גם תוצאות עגומות. שיעור תמותת התינוקות בדרום יותר מכפול (!) לעומת המרכז ותוחלת החיים של תושב הדרום נמוכה בחמש שנים (!) מתוחלת חייו של בן משפחתו המתגורר במרכז! וכל זה בלי לעסוק בהמתנה הארוכה לרופאים מומחים ולבדיקות דימות – רנטגן, MRI וכדומה.

הנה, תמונת המצב באזור שלנו, כאן, בשדות- נגב. בית החולים הקרוב אלינו, סורוקה, נמצא במרחק של כ-30 דקות נסיעה וחדר המיון בו עמוס לעייפה מה שגוזר שעות המתנה ארוכות לחולה המגיע לשם. בתחום התינוקות והילדים המצב קשה אף יותר. המתנה לאבחון פארא-רפואי אצל קלינאית תקשורת לילד או לתינוק כרוכה בהמתנה של כשישה חודשים, אחריה המתנה נוספת של כתשעה חודשים לבדיקה של נוירולוג ילדים ואז המתנה שלישית של שישה עד תשעה חודשים לטיפול של קלינאית תקשורת.

בשל כך נטלה על עצמה המועצה את האחריות המוטלת על המדינה ופתחנו מכון לבדיקות שמיעה לתינוקות וילדים וכן מרפאה פארא-רפואית שבה גם נוירולוג ילדים,קלינאי תקשורת ומרפאים בעיסוק.

הלאה. מכון הדיאליזה הקרוב נמצא בעיר נתיבות, וגם הוא נותן מענה חלקי לנזקקים לדיאליזה, שכן אין בו חדר בידוד וחולי ההפטיטיס B לדוגמה, נאלצים להרחיק ולנסוע עד למכון הדיאליזה בבאר שבע ולהמתין שם שעות ארוכות.

המצב הקשה הזה לא נעלם מעיניהם של המופקדים עליו, משרד הבריאות והאוצר. יש כינוסים ויש המלצות ויש הבטחות לתקציבים - אבל אין טיפול יסודי בבעיה.

באחרונה נפתח בית-חולים חדש באשדוד, אבל הוא איננו פותר את המצוקה. כבר שנים קובעים מומחים כי יש לפתוח בית-חולים נוסף בבאר-שבע ויש לגשת לאלתר להכשרת כוח אדם מתאים, בעיקר רופאים ואחיות שהכשרתם אורכת שנים ארוכות, אבל שום דבר מזה לא קרה.

ממשלת ישראל משקיעה משאבים בפיתוח הדרום. יישובים חדשים מוקמים, שכונות חדשות נבנות, מסילות הברזל מתארכות, אבל כל אלה תלויים בסופו של דבר, גם בפיתוח שירותי הרפואה. בלי אלה, הדרום יוסיף לדשדש.

תמיר עידאן, ראש מועצת שדות נגב