משבר הדיור שמעלימים מהציבור

מעל 200 אלף משפחות בישראל אינן מסוגלות אפילו לחלום על רכישת דירה בעצמן ורובן הן משפחות נתמכות שמקבלות סיוע מהמדינה. 170 אלף מהמשפחות האלה מקבלות סיוע ישיר ממשרד השיכון כסבסוד של שכר דירה, שאמור להקל עליהן בהתמודדות עם חוסר היכולת שלהם להשיג קורת גג ראויה.

הפתרון למשבר זה היה אמור להיות הדיור הציבורי אבל הממשלה, באופן עקבי בשני העשורים האחרונים, החלישה את הדיור הציבורי עד כדי חיסול. בעוד שלקראת סוף שנות ה-70' היו בישראל מעל 200 אלף דירות ציבוריות היום יש פחות מ-58 אלף וזאת למרות שהאוכלוסייה גדלה והביקוש גדל. לשם השוואה באירופה ממוצע הדירות הציבוריות עומד על כמעט 10% כשבמדינות מסוימות כמו הולנד למשל יש מעל 31% דירות ציבוריות, בבריטניה 17.5% באוסטריה 23% ובישראל פחות מ-3% ממאגר הדירות הן דירות ציבוריות. המשבר הזה משפיע על כל מערכת הדיור במדינה, ונראה שממשבר זה נובעות הרבה מבעיות הדיור שאיתם האזרחים צריכים להתמודד.

ראשית חשוב להבין מה קורה לשוק השכירות בארץ כתוצאה מהמשבר כאשר בישראל יש כ-600 אלף דירות שמיועדות לשכירות בסך הכול ומתוכן מסתבר שהמדינה מסבסדת כמעט 200 אלף דירות. דו"ח של בנק ישראל הראה שבישראל הסבסוד של הדירות ברובו, "מתגלגל" לכיסם בעלי הדירות, ואותם אנשים שמקבלים סיוע כמעט ולא נהנים מהסבסוד הזה. זאת אומרת שסבסוד הדירות בעצם מוביל לעלייה במחירי השכירות הכלליים בגלל מחסור בדירות לשכירות וכתוצאה מכך כל שוק השכירות בישראל סובל "מאינפלציה אדירה", סוג של בועה, שאותה יוצרת המדינה באמצעות השימוש במנגנון הסבסוד.

אם נמדוד רק את מקבלי הסיוע בשכר דירה - ללא זכאי הדיור הציבורי הממתינים בתור - נגלה שמדינת ישראל מוציאה על הסבסוד הזה 1.7 מיליארד שקלים בשנה והבעיה הגדולה היא שהכסף הזה לא באמת מסייע לאותם אנשים חסרי קורת גג לצאת מהעוני.

ההשפעה על מעמד הביניים

לסבסוד הגרוע הזה יש גם השפעה על מעמד הביניים ולא רק על אלה החיים על סף העוני, כי הוא מניע את המעמד הבינוני להרפתקה של רכישת דירה במינוף שפוגע במשפחות אלה לאורך שנים. החוויה של שוק הדיור הישראלי היא שבמשוואה משכיר/שוכר רוב כוח המיקוח הוא אצל בעלי הדירות, וכשבשוק יש כ-200 אלף משקי בית שנידונו לחיות כל חייהם בשוק השכירות, זהו תמריץ למעמד הבינוני לברוח מסטטוס השוכרים בכל מחיר. ריבית נמוכה ושוק שכירות אכזרי תורמים גם הם כמובן את שלהם. כך עולים הביקושים לדירות בצורה בלתי ניתנת לשליטה ואז גם מחירי הדירות עולים מבלי שניתן להתמודד עם הביקושים המטורפים. אחוז בעלי הדירות בישראל ירד אמנם בשנים האחרונות בגלל קפיצת המחירים והעמקת העוני, ועדיין אחוז הבעלות בישראל הוא מהגבוהים בעולם.

נשאלת השאלה מה צריך לעשות כדי להתמודד עם משבר הדיור המפלצתי הזה, שהוא הרבה יותר חריף ממשבר הדיור שמקבלי ההחלטות מנסים לצייר לנו כמשבר הדיור של אלו שחסר להם כמה מאות אלפי שקלים לרכישת דירה?

התשובה לכך היא שצריך לפעול על מנת לחזק את הדיור הציבורי, ולהתמקד בפתרונות דיור לאוכלוסיות שמעולם לא היה להן סיכוי וגם לא יהיה להן סיכוי לרכוש דירה. סיוע בשכר דירה הוא פתרון חירום בלבד עד לקבלת קורת גג יציבה, וחלק מהמיליארדים שהמדינה מוציאה על סיוע בשכר דירה ועל תכניות כמו מחיר למשתכן או לחלופין מע"מ 0, צריך להעביר לבנייה ציבורית שתאפשר למדינה לבנות דירות במחירים זולים עבור חסרי הדיור.

צריך לזכור שהמדינה היא זאת שמחזיקה בקרקע וביכולתה לבנות דירות בחצי ממחיר השוק, ולכן הסיוע בשכר דירה או קניית דירות ציבוריות במחירי השוק זה פשוט בזבוז מיותר של כספי משלמי המיסים. למדינה יש את הנתונים והקריטריונים לצרכי הדיור של מקבלי הסיוע בשכר דירה, היא יכולה לבנות דירות באיכות סבירה, גודל סביר, ובתמהיל נכון בין המעמד הבינוני לאלה שפחות שפר מזלם. קניית דירות בשוק החופשי, בדיוק כמו סיוע בשכר דירה, נועדו לחירום בלבד.

שר האוצר משה כחלון הכריז לפני כחודש על גיוס הון מהמוסדיים על מנת לרכוש דירות ציבוריות, מפני שהנושא מתחיל לחלחל גם לתודעה של מקבלי ההחלטות. חשוב להגיד שמדובר בעוד פעולה שאין מספיק תכנון מאחוריה, מפני ששר האוצר שוב הולך לרכוש מעט מידי דירות בשוק הפרטי במחיר מופקע ואם לא די בכך אז גיוס ההון מוסיף על המחיר גם מחירים של ריבית על גיוס ההון. לא היה עדיף ששר האוצר ומשרד האוצר היו מנסים לבנות תוכנית שלמה לשיקום הדיור הציבורי במקום לשים עוד פלסטר על משבר דיור שמסלים והולך מיום ליום?