יהודייה בריטית: "יש כאן אווירה של אנטישמיות גדולה"
שרון קלף סיפרה בריאיון ל-ynet כי היא מרגישה שהאנטישמיות בבבריטניה נעשית תוקפנית יותר. "בפעם הראשונה חזיתי בהפגנה באנשים עם בקבוקי תבערה מוכנים לפעולה". לדבריה זה ממוקד בשלב זה בהפגנות ולא מורגש ביום יום, אבל "מבעבע מעל פני השטח בקמפוסים"
סקר שערך "הקמפיין נגד אנטישמיות" בבריטניה ופורסם אתמול (א') מגלה כי שליש מהיהודים שם שקלו לעזוב וכי 37% חשו שהם צריכים להסתיר את יהדותם בפומבי. עוד גילה הסקר כי רק 59% מהיהודים מרגישים בנוח בבריטניה.
שרון קלף, אקטיביסטית יהודייה המתגוררת בבריטניה, סיפרה בריאיון ל-ynet כי "יש אווירה של אנטישמיות גדולה כאן". לדבריה, "יהודים בריטים מודעים לאפליה נגדם, היו הצהרות שנאמרו על ידי אנשים שונים כמו חברי פרלמנט מסוימים בממשלה הבריטית. זה טיפוסי בתוך מפלגת הלייבור, וספציפית יותר אחרי שג'רמי קורבין נבחר להנהיגה".
היא הוסיפה: "נראה שיש תפיסה שמדובר באנטישמיות של ניאו-נאצים, ואנחנו רואים את זה ברחובות באמריקה ורואים את זה ברחובות כאן. אך אני חושבת שהאנטישמיות הכי מסוכנת היא האנטישמיות האיסלאמית, שנראית כתופעה בינלאומית כרגע. זה תחום שבו אנחנו מתמקדים עכשיו".
האם היית עדה באופן אישי לתקריות אנטישמיות בבריטניה?
"אני אישית כן, אני די אקטיביסטית. קיבלתי החלטה לפני שנים רבות שאני צריכה לשים לב למה שקורה, אז אני הולכת להרבה פגישות, בעיקר בלונדון אבל בכל רחבי המדינה. הייתי מהאנשים שהיו בפגישה בקמפוס הקולג' האוניברסיטאי של לונדון כשהותקפנו על ידי תנועת הסולידריות הפלסטינית. הם השתלטו על אולם ההרצאות שלנו, חן מזיג היה הדובר, ישראלי. היו צריכים להבריח אותנו לתוך חדר אחר, והם דפקו על הדלת וניסו להיכנס. באופן מסוים היינו תחת מצור בתוך הקמפוס למשך זמן מה, עד שהמשטרה הצליחה לחלץ אותנו משם".
שקלת לעזוב את בריטניה? מה עם חברייך ובני משפחתך?
"אני יודעת שיש אנשים שעוזבים את בריטניה ועושים עלייה. לבי כמובן נמצא בישראל, אבל משפחתי חיה פה. אז אני לא מתכננת לעשות עלייה, אבל אני יודעת שיש אנשים שרוצים או מתחילים לתכנן לעזוב. אני רואה על המסך שלכם את אותם דברים שאנו רואים פה ברחובות שלנו. בסוף יולי, בזמן התקרית באל-אקצה, היתה הפגנה גדולה מחוץ לשגרירות הישראלית. ראינו שם, אני חושבת, קצת שינוי בגישה של האנטישמיות ברחובות שלנו - הגישה הייתה תוקפנית, היה קצת מפחיד, לא היו הרבה שוטרים מלכתחילה. הגענו לשם כדי להביע סולידריות למשפחה שנטבחה, ואז הם גנבו את הדגל שלנו ורצו איתו במורד הרחוב ושרפו אותו. מה שחזיתי בו בפעם הראשונה בהפגנה הזו הוא שאנשים נשאו בקבוקי תבערה בידיהם, מוכנים לפעולה, וזה לדעתי די מפחיד".
איזה תפקיד יש לעלייתו של ג'רמי קורבין בתופעה הזאת?
"ג'רמי קורבין הוא אקטיביסט אנטי-ישראלי כבר זמן רב, הוא היה מעורב בזה אפילו בימיו המוקדמים כחבר פרלמנט. למעשה הוא תומך בתנועת הסולידריות הפלסטינית. הם משמשים כארגון גג, והוא מנוהל בדרך כזאת שיש לו ארגונים ברחבי המדינה ובכל רגע, בכל יום בכל שבוע, אפשר למצוא אירוע שמאורגן על ידם או נתמך על ידם. הם עובדים במשותף, למשל, עם 'ידידי אל-אקצה' - כמו שעבדו איתם כשערכו את יריד פלסטין בלונדון, ב'מרכז הכנסים על שם המלכה אליזבת השניה'.
"זו הפעם הראשונה שהם ערכו אירוע ענק, הם הביאו אנשים, הם אומרים שהגיעו כ-1,500 אנשים במהלך סוף השבוע. הם אירחו רשימה של דוברים אנטי-ישראלים ואנטישמים, וגם ראינו בפעם הראשונה סוג של אינדוקטרינציה של ילדים. הייתה להם פינה לילדים שבה לימדו ילדים על הנביאים של פלסטין, והם הפכו את המלך דוד לדאוד, כך שהילדים שמעו על דאוד וגוליית. הם גם לא שמעו על משה אלא על מוסא, שחצה את ים סוף. אז מה שיש לנו זו תחושה של פלסטיניאניזם, כך אנו קוראים לזה. זה הנשק שבו הערבים באזור משתמשים כדי לתקוף את ישראל, ובדרך זו לתקוף יהודים".
כמה מפחיד להיות יהודי בבריטניה היום?
"ביום יום לא מרגישים את זה, חיים את החיים, הולכים לעבודה, עושים קניות ולא ממש מבחינים בזה. אבל אני רואה שאתם מראים תמונות של סטמפורד היל, איפה שחיה קהילה חרדית, ואני יודעת שהם מותקפים פיזית לעיתים קרובות. לא ראיתי באזור שאני חיה בו התקפות או סכנה ספציפית, אבל אני חייבת לומר שאני מודעת יותר, אני מסתכלת סביבי, אני בודקת לפעמים מי הולך מאחוריי באזורים מסוימים. אם אני הולכת להפגנות אני נזהרת יותר.
"אז כן, אנשים יותר שמים לב, אבל כדי לתת פרספקטיבה, כמו בכל מדינה אחרת, רוב האנשים לא מעורבים בזירה הפוליטית. אז הם אולי קוראים על זה בתקשורת, בעיקר בתקשורת היהודית, אבל אני חושבת שבאופן כללי, הרבה אנשים מתעלמים מזה. כשמסתכלים על סקרים, כמו הסקר שציטטתם, קל מאוד להטות סקר כלפי קהל מסוים - כך שאני לא בטוחה איך קיבלו את המידע, אבל אני חושבת שצריך להסתכל על סקרים בזהירות".
האם יהודים בבריטניה מתמודדים עם אלימות על בסיס יומיומי?
"לא הייתי אומרת את זה. מה שרואים על המסך שלכם אלו לרוב דברים שנעשים בהפגנות. אני הולכת לקניות, אני הולכת לגולדרס גרין שזה אזור יהודי. אני לא ממש רואה אלימות שם. אז לא, מה שאתם רואים זה ממוקד בהפגנות".
את מרגישה צורך להסתיר את יהדותך על בסיס יומיומי?
"אני לא. אבל עשיתי החלטה מודעת, מכיוון שנולדתי בדרום אפריקה, שם גזענות הייתה שם המשחק, החלטתי לעולם לא להסתיר את זהותי. אני מאוד פתוחה לגבי מי שאני ולגבי דעותיי הפוליטיות. אבל יש כאן אווירה ותמיד הייתה אווירה של אנשים, שאולי כשהם הולכים לעבודה הם לא מדברים על היהדות שלהם ולא מביעים את זה בפתיחות, אבל אני יודעת שבקמפוסים מסוימים, שם זה מבעבע מעל פני השטח, סטודנטים יהודים נזהרים יותר לגבי ענידת מגן דוד על צווארם או להראות את יהודתם בפעולות היומיומיות".
לפנייה לכתב/ת 
