בהיעדר אפשרות לכפות גירוש: השופטים הציעו לתחוֹם את מגורי המסתננים
בית המשפט העליון מונע מהמדינה אפשרות של כליאת מסתננים כדי "לשכנע" אותם להסכים לגירוש מרצון, אך הוא מציע למדינה להשתמש בחלופה - תיחום מקום המגורים של המסתננים. ראש הממשלה והשרה שקד: נדרשים תיקוני חקיקה
חמשת שופטי בית המשפט העליון פסלו היום (ב') את השימוש במאסר ממושך כדי "לשכנע" מסתננים להסכים לגירוש מרצון, ובכך קבעו כי יש לשחרר מסתננים כעבור 60 ימי מאסר, גם אם הם מתנגדים לגירוש למדינה שלישית שאינה מהווה סכנה עבורם. עם זאת, השופטים מעניקים למדינה פתרון חלופי בדמות תיחום מקום המגורים של המסתננים.
לעיון בפסק הדין המלא - לחצו כאן
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, קבעה: "אין לכחד, בנסיבות הנוכחיות האפשרות העומדת בפני המדינה להרחיק מסתננים למדינה השלישית מושא ענייננו היא מוגבלת. ייתכן שהניסיון לאתר חלופות הרחקה לא יניב את התוצאה שלה מצפה המדינה".
השופטת נאור ציינה כי "במסגרת פסקי דין קודמים עמדנו, חבריי ואני, על כך שאחת הדרכים העיקריות להקלה על הנטל על תושביהן של ערים מסוימות היא תיחום מקום מגורים של שוהים שלא כדין. ככל שיסתבר שלנוכח היעדר אפשרות להרחיק בכפייה למדינה השלישית המסוימת, אין הדבר מביא מזור לתושבי אותן ערים, ראוי שאפשרות זו של תיחום מקום מגורים תישקל כפי שהצענו בעבר".
השופט בדימוס אליקים רובינשטיין החתום על פסק הדין הזה, המשתרע על פני 120 עמודים, מסכים עם השופטת נאור לגבי האפשרות של תיחום מקום המגורים. "הכרעתנו כרוכה לבלי הפרד במבחן המעשה, כלומר, בהפקת לקחים, רצינית והוגנת בתום תקופת מבחן לא ארוכה".
השופט חנן מלצר מתייחס אף הוא לנושא תיחום מקום מגוריהם של מסתננים: "הן חברתי הנשיאה והן אני - הצבענו על כך שיש מקום לבחון אפשרות לפיזור האוכלוסייה בה מדובר – בכל רחבי ישראל, על דרך של 'תיחום שהייה גיאוגרפי'. בזמנו מי שהיה שר הפנים ניסה ללכת בדרך זו, אך חזר בו".
הוא ציין כי "מהלך דומה ננקט, למשל, בגרמניה ובמדינות נוספות באירופה ופתרונות אלו צלחו את המבחן החוקתי בגרמניה וכן בבית הדין האירופי לזכויות האדם. נוכח כל האמור לעיל לא נותר לי, אלא לחזור בסיום על הרעיון שהעליתי בעניין (בתיק דסטה) כדי שהמשיבים יבחנו אותו מחדש. שם התבטאתי כך: 'לסיכום אומר כי פתרון הביניים שהצעתי לשקול אותו (פיזור של האוכלוסייה בה מדובר תוך תיחום גיאורגרפי) - מאזן, לדעתי, בצורה סבירה את צרכי הכול בנסיבות הקשות שבפנינו - בבחינת הרע במיעוטו, שכן אין אפשרות להגיע פה לטוב ברובו.
"יתר על כן כמי שאבותינו היו בעצמם, בעבר הרחוק, עובדים זרים בארץ לא להם, ובעבר הקרוב יותר התדפקו על שערי מדינות שונות במנוסה מפני הצורר הנאצי, ונדחו - אנו נדרשים להפעיל את הכללים המשפטיים הרלבנטיים בחמלה וברגישות כלפי כל המעורבים. הדבר מתחייב מהיותנו מדינה יהודית ודמוקרטית".
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בעקבות החלטת בג"ץ כי "מדיניות ישראל בסוגיית המסתננים נשענת על שלוש רגליים: הגדר שהקמנו בדרום ובלמה לחלוטין את המסתננים. ההסכם שהושג עם מדינות אפריקניות, להעביר אליהן מסתננים וסוגיית האכיפה". בנושא זה אמר נתניהו: "נצטרך להביא תיקון חקיקה כדי לאפשר מימוש הסכמים אלו".
שרת המשפטים איילת שקד מסרה לאחר פרסום פסק הדין: "בית המשפט העליון אישר היום את אפשרות הרחקת המסתננים למדינה שלישית, אולם לקח מידי המדינה את מנוף הלחץ ששימש בידה להרחקת מסתננים בלתי חוקיים והפך את חוסר שיתוף הפעולה למתגמל. אעבוד יחד עם שר הפנים על תיקון חקיקה שיאפשר את ההרחקה גם ללא הסכמתם. את המלחמה הזו נלחם עד שנשיג את התוצאות הדרושות".
שקד אמרה עוד כי "בית המשפט אישר את היציאה למדינה שלישית אבל לקח מהמדינה את מנוף הלחץ. ביחד עם שר הפנים נפעל להתגבר על זה, אם בחקיקה או בשינוי ההסכמים עם המדינות השלישיות. אנחנו לא נרפה עד שנפתור את זה".
שר האוצר משה כחלון הודיע כי יתמוך בתיקון החקיקה שתביא השרה שקד בעניין המסתננים. במפלגת "כולנו" אמרו כי תיקון החקיקה דרוש על מנת לעצור את סבלם של תושבי דרום תל אביב.
הערב כאמור קבעו השופטים כי לא ניתן לכלוא מסתננים ליותר מ-60 ימים, גם אם הם מתנגדים ל"גירוש מרצון", אך אין מניעה להרחיק מסתננים מישראל למדינה שלישית. בכך קיבלו השופטים באופן חלקי את הערעור שהגישו אזרחים זרים וארגוני זכויות אדם. לפי החוק הקיים, ניתן להחזיק אזרח זר במאסר לתקופה בלתי מוגבלת עד ש"ישתכנע" להסכים לגירוש מרצון. בפסיקתם, הגבילו מאוד השופטים את היכולת של המדינה לכפות גירוש על מי שמתנגד לכך באמצעות מאסר ממושך.
בית המשפט קבע כי לא הוכח שהמדינה השלישית שאליה יורחקו המסתננים אינה בטוחה וכי המנגנונים שהנהיגה המדינה לביקורת ולפיקוח על הליך ההרחקה ועל היחס שלו זוכים המורחקים במדינה השלישית מספקים. פסק הדין קובע כי אחרי 60 ימים ניתן להמשיך להחזיק את המסתננים במשמורת, רק כאשר המסתנן אינו משתף פעולה עם הרחקתו או כאשר יש סכנה לציבור. השופטים קבעו כי סירוב לעבור למדינה שלישית אינו מהווה אי-שיתוף פעולה עם הרחקתו, כך שאם אדם מסרב להיות מורחק למדינה שלישית - לא יהיה ניתן להשאיר אותו במעצר.
לפנייה לכתב/ת 
