מסתתרים מההוריקן, בבית האטום
איך מבדרים ילד בן 3 כשיש עוצר יציאות ואיך מדליקים סיגריה לפני שהרוח העזה מכבה את האש? אורית מיליגר בן עזר כותבת מביתה שבפלורידה על צרות של עולם ראשון, כשבחוץ משתוללת הסופה
אנחנו ספונים בבית, יש עוצר יציאות. זה לא שיחזירו אותנו בכוח הביתה אם נצא, אבל כוחות ההצלה מסתתרים מפני הסופה בעצמם ואם נצא ונמצא עצמנו בצרה, אנחנו אחראים לגורלנו. כל החלונות אטומים ואני מוצאת את עצמי מחפשת חריצים ומנסה להציץ דרכם אל הנעשה בחוץ.
החלטנו להישאר בביתנו שבפורט לודרדייל (כשמונה ק"מ מערבה מהים ו-40 ק"מ צפונית למיאמי) ולא להתפנות מפני אירמה, כי נסיעה צפונה כשהסופה נושפת בעורפנו נשמעה אופציה פחות בטוחה מאשר להישאר בבית שבנוי לעמוד בהוריקנים. הצטיידנו באוכל שלא מצריך בישול או קירור כדי שיספיק לנו לפחות לשלושה ימים, וגם במים, פנסים ובטריות. בעלי רזי התקין תריסי הוריקן שמגינים על החלונות מפני חפצים מתעופפים ברוח.
שלשום, ברגע האחרון, כששמענו שהסופה פונה מערבה, קראנו לתירזה (הבת של רזי) ולחבר שלה אלכס, שגרים בחוף המערבי של פלורידה, ולאורן בן ה-18 שהתארח אצלם להגיע אלינו הביתה, ויפה שעה אחת קודם. הם הגיעו תוך כמה שעות, בדיוק לפני שהתחילו הרוחות החזקות, ואיתם ולאד החתול ופינאט הארנב, וציוד הוריקן של סטודנטים שכולל מנות חמות ואלכוהול בשפע.
לפי התחזית, מוקד הסופה פנה מערבה וכבר לא צופים לחוף המזרחי של דרום פלורידה חורבן כללי, רק רוחות עזות והרבה גשם. כרגע אומרים שמרכז הסופה אולי יכה בחוף המערבי של פלורידה באזור פורט מאיירס, העיר בה גרים תירזה ואלכס, אז אנחנו ממש שמחים שהם כאן איתנו.
הסופה עוד לא שככה. היא כבר פגעה בקריביים ובאיי פלורידה ואין לדעת כמה הרס עוד תביא, צפונה ומערבה לנו. אבל חשוב לזכור לכל הדואגים לשלומנו ולשלומם של יתר הישראלים בפלורידה - הצרות שהסופה הביאה אלינו הן קצת צרות של עולם ראשון וכל עוד לא נצא להרפתקאות מחוץ לבית, אנחנו ממש בסדר ולא בסכנת חיים.
הצלמת אורית מיליגר בן עזר מתגוררת בשנים האחרונות עם משפחתה בפורט לודרדייל הסמוכה למיאמי
לפנייה לכתב/ת 
