מי צריך גיוס חובה?

בג"ץ ביטל את הפטור האוטומטי לחרדים מגיוסם לצה"ל. הפסיקה הזו מעוררת מחדש תהייה לא מדוברת במיוחד בסדר היום הישראלי והיא האפשרות לקיים צבא הגנה לישראל, שהוא צבא שכיר, מקצועי, הממיין בקפדנות את לוחמיו ולוחמותיו, משלם להם משכורת הוגנת וראויה על בסיס תפקידיהם - ואינו מצטייר כמערכת הכופה את עצמה למספר שנים על צעירים שזה הרגע החלו את חייהם הבוגרים.

אין ספק שפטור על בסיס השתייכות מגזרית הוא עניין בעייתי שראוי לדיון נפרד, אבל בראייה רחבה יותר - כל אדם ששירת בצבא ראוי שישאל את עצמו עם יד על הלב: האם התרגלנו להאמין באופן עיוור שגיוס החובה לצה"ל הוא פתרון ללא חלופה? מדוע אנחנו ממהרים לדחוק הצידה דיונים באשר לעיצוב החברה הישראלית גם בדרכים אחרות?

תקציב משרד הביטחון של ישראל הוא הגדול במשרדים הממשלתיים, וזה היה כך כל שנות קיומה של המדינה. לתקציב הזה יש גם משמעות שלילית לא אחת: מי מאיתנו לא ראה לנגד עיניו במהלך שירותו הסדיר או במילואים את אותם החיילים בבסיס שהצבא היה מסתדר לא רע בלעדיהם אבל גייס אותם לשורותיו בגלל חוק גיוס חובה? מי מאיתנו לא נתקל במכת האבטלה הסמויה בחסות המדים הירוקים רק בגלל שהיו תקנים של כוח אדם שאין להם משמעות אמיתית בשטח? מי מאיתנו לא שמע על פשיעה כלכלית כמו גניבת ציוד ואפילו גניבת דלק בכמויות עצומות, או פשיעה פלילית שכוללת גניבת נשק ומכירתו לארגוני פשע?

רבים מציגים את הטיעון הנגדי כשהם מנפנפים במושג "צבא העם". אבל הטיעון הזה הוא קליפה ריקה בישראל של ימינו. צבא חכם עדיף על צבא העם. הוא יאפשר לנו, משלמי המיסים, לחסוך בתקציב ביטחוני עצום ולהפנות את עודפי הכספים אל מטרות חשובות לא פחות, כמו שיפור החינוך וביטחון תזונתי לנזקקים בחברה הישראלית, שהרי חוזקה של חברה נמדד בהשקעה בחוליות החלשות שלה.

אם צה"ל ימיין בשיטת סינון קפדנית את המבקשים להשתלב בתפקידי הלוחמה בשטח, לא רק שימצא את עצמו עם הטובים ביותר בשעת פקודה, אלא יעביר את המסר הברור שלא כל אחד יכול וראוי לאחוז בנשק - ולמעשה יהפוך את מעמד הלוחם ליעד נחשק. יכול להיות שצה"ל נמנע מכך כי גיוס החובה הוא הפתרון הקל עבור המערכת? זו אפשרות שלא ניתן לזנוח. שהרי מיון מורכב הוא תהליך שדורש זמן וחשיבה ארוכת טווח. אבל רק כך תוכל מערכת הביטחון לדעת שבשלוחותיה ניצבים לא רק הצעירות והצעירים האיכותיים ביותר מבחינת יכולתם הקרבית, אלא גם מבחינה מוסרית וערכית, כאלו שנמצאים הרחק מהבית לא כי המדינה מבקשת שישרתו אותה, אלא כי הם מבקשים לשרת את המדינה מכל הלב וכן, גם מתוך ראייה קדימה לעבר אופק תעסוקתי מכובד. הדבר נכון כמובן גם לתומכי הלחימה.

כשם שלא כל אחד המבקש להיות מהנדס או רופא מסוגל לעמוד בדרישות המקצועות האלו, מוטב להבין כבר עכשיו שגם המערכת הצבאית אינה מיועדת לכל אחד. השילוב של מסגרת נוקשה ומחיקת ה"עצמי" לטובת הכלל עם הגישה הקלה לנשק מביא לעיתים חיילים לפצוע את עצמם רק בשביל גימלים כי אינם מבינים חלקם בנטל. במקרים קיצוניים חיילים אף שמים קץ לחייהם. מתן הבחירה החופשית לצעירות ולצעירים בישראל אם להשתלב בתפקידי ההגנה על המולדת - יאפשר לחסוך לכולנו את המעשים הטרגיים הללו.

השנה היא 2017, האיום הקיומי על מדינת ישראל איננו זהה לזה שהיה בשנות הקמתה, וישראל כבר אינה זקוקה לכור היתוך בדמותו של "עם בונה צבא בונה עם". הגיע הזמן להתבגר ולהבין שמערכת ביטחונית חכמה, מתגמלת ובלתי מסורבלת תוכל לפעול גם בלי לובשי מדים שהגיוס נכפה עליהם בעל כורחם, בין שהם חרדים ובין שהם חילונים.